פורטל:ערכים מומלצים/ערכים/התקופה הממלוכית בארץ ישראל
התקופה הממלוכית בארץ ישראל היא התקופה שבין השנים 1260–1517 בה שלטו בארץ הממלוכים, שליטים מוסלמים ממוצא לא ערבי, שמרכז שלטונם היה בקהיר. חשיבותה העיקרית של הארץ הייתה כתווך שבו עברה דרך הדואר הראשית בין המרכז השלטוני בקהיר לבירת המחוזות הצפוניים של הסולטנות הממלוכית, בדמשק. חשיבות נוספת לארץ הייתה חשיבות דתית, בהיותה אתר התרחשותם של סיפורים המוזכרים בקוראן (כגון סיפורי האבות). כעקרון, בשנים בהן השלטון המרכזי היה חזק עול המסים היה כבד, האדיקות הדתית המוסלמית הייתה רבה וחוקי האסלאם נאכפו בקפדנות וביד חזקה, מאידך הייתה רמה גבוהה של ביטחון אישי, סדר וארגון. בשנות הרפיון וההתפוררות עלו מנהיגים מקומיים, שודדים וכנופיות בדואיות שהטילו את אימתם על תושבי הארץ. היישוב היהודי התרכז בעיקר בערים (ירושלים, צפת, חברון ועזה), בדרך כלל הגנו השליטים על שלום היהודים אך הגבילו אותם והפלו אותם, וכן את המיעוטים הנוצריים, בדרכים שונות.
