פנחס אביבי
 | |
| אביבי בנובמבר 2015 | |
| תפקיד | דיפלומט בשירות החוץ הישראלי ויו"ר נשיאות האגודה הישראלית לדיפלומטיה |
|---|---|
פנחס (פיני) אביבי (נולד ב-3 בינואר 1947) הוא שגריר בדימוס, דיפלומט בשירות החוץ הישראלי ויו"ר נשיאות האגודה הישראלית לדיפלומטיה. כיהן בשורת תפקידים בכירים במשרד החוץ, בהם שגריר ישראל בקולומביה, שגריר ישראל בצ'ילה ושגריר ישראל בטורקיה, ראש המערך לנושאים מולטילטרליים והמשנה למנכ"ל משרד החוץ.
ביוגרפיה
אביבי נולד בירושלים. למד בבית הספר ארלוזורוב. בשנת 1962, בהיותו בן 15, שימש חניך בתוכנית של משרד החוץ הישראלי.
בשנת 1965 התגייס לצה"ל ושירת בגדוד 202 של הצנחנים בפלוגה שעליה פיקד מתן וילנאי.[1] השתחרר מצה"ל בדרגת סרן.
תפקידים בשירות החוץ
לאחר שחרורו מצה"ל חזר אביבי למשרד החוץ. מילא שורה ארוכה של תפקידים בנציגויות ישראל בעולם ובמטה משרד החוץ בירושלים, בהם: מתמחה בשגרירות ישראל ברומא, איטליה (1968-1971), נספח וראש המדור הקונסולרי בשגרירות ישראל באביג'אן, חוף השנהב (1971-1973), מזכיר שני וקונסול בשגרירות ישראל בסנטיאגו, צ'ילה (1976-1978), מזכיר ראשון וקונסול בשגרירות ישראל בבואנוס איירס, ארגנטינה (1978-1981) יועץ באגף לקשרי תרבות ומדע (1981-1984), יועץ לענייני תרבות ומדע בשגרירות ישראל ברומא, איטליה (1984-1988) ומנהל מחלקת המזרח התיכון (1989-1991).
בשנת 1991 מונה לשגריר ישראל בקולומביה, תפקיד אותו מילא במשך שנתיים.
בשנים 1991–1993 שימש כיו"ר ועד העובדים במשרד החוץ והוביל את מאבק אנשי שירות החוץ להשוואת תנאי העסקתם לאלו של מערכת הביטחון. במהלך כהונתו נחתם ההסכם הקיבוצי שקבע את ייחודיות המשרד והסדיר את סולם השכר בדירוג שירות החוץ.
בשנים 1993–1997 כיהן כשגריר ישראל בצ'ילה.
בשנים 1997–1999 שימש כממלא מקום ראש אגף השלום והמזרח התיכון. במסגרת תפקידו זה השתתף בוועידות השלום השונות, כולל ועידת וואי והוועדה המצומצמת לניהול השיחות עם סוריה ולבנון בעקבות מבצע ענבי זעם בנקורה.
בשנים 1999–2003 כיהן כסמנכ"ל משרד החוץ לאמריקה הלטינית. בשנת 2001 נבחר לעמוד בראש הוועדה הבין-משרדית לאיסוף מידע על הנעלמים היהודים בארגנטינה, בתקופת שלטון הכת הצבאית.[2]
בשנת 2003 מונה לשגריר ישראל בטורקיה. התחזקות הגורמים האסלאמיים בטורקיה תחת שלטון "מפלגת הצדק והפיתוח" (AKP) בראשות רג'פ טאיפ ארדואן והתקרבותה של טורקיה לעולם הערבי בתקופה זו, עוררו חשש לפגיעה ביחסים עם ישראל. תקופת כהונתו של אביבי אופיינה במאמץ לשמר את מערכת היחסים הטובה בין המדינות ואת ערוצי הקשר הפתוחים בין אנקרה וירושלים.[3]
בשנת 2007 מונה לסמנכ"ל משרד החוץ למרכז אירופה, מזרח אירופה, אירו-אסיה ורוסיה. בתקופת כהונתו נחתמו שורה של הסכמים חשובים בין ישראל למדינות המרחב, כולל הסכמי פטור מאשרות עם רוסיה[4] ועם אוקראינה.[5]
בשנת 2010 מונה למשנה למנכ"ל משרד החוץ וראש המערך לנושאים מולטילטרליים, גלובליים ואסטרטגיים, הכולל ארבעה אגפים מרכזיים: כלכלה, אסטרטגיה, ארגונים בינלאומיים ומש"ב - הסוכנות הישראלית לסיוע ושיתוף פעולה בינלאומי. במסגרת תפקידו זה שימש גם כחבר בוועדה הבינמשרדית לבחינת מדיניות הממשלה בנושא משק הגז הטבעי בישראל (ועדת צמח).
בינואר 2014 יצא לגמלאות. מכהן מאז ספטמבר 2014 כיו"ר נשיאות האגודה הישראלית לדיפלומטיה.
אביבי בעל תואר ראשון ושני בכלכלה מהאוניברסיטה העברית, דובר עברית, אנגלית, ספרדית, איטלקית וצרפתית.
נשוי ואב לשלושה. בנו אמיר אביבי הוא תת-אלוף במילואים.
אותות ועיטורים
- 1988 - תואר עובד מצטיין מנציבות שירות המדינה
- 1988 - סנטור באקדמיה למדעים ולתרבות MEDICI באיטליה
- 1993 - אות כבוד לאומי של ממשלת קולומביה ברמת Gran Cruz
- 1997 - אות כבוד לאומי של ממשלת צ'ילה ברמת Gran Cruz
- 2012 - אות כבוד לאומי של ממשלת ליטא
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ יהונתן גפן, הרשת החברתית שלי: מחזור פברואר שנת '65 נפגש ומתרגש, באתר nrg, 6 בנובמבר 2010
- ^ אריה דיין, ייבדק תפקוד שגרירות ישראל בתקופת הגנרלים בארגנטינה, באתר הארץ, 17 באפריל 2001
- ^ ראו למשל כאן וכאן
- ^ רוני סופר, מחר: הסכם ביטול ויזות בין ישראל לרוסיה, באתר ynet, 19 במרץ 2008
- ^ אולגה ויניאר ויסמין גיל, נחתם הסכם עם אוקראינה לביטול הצורך באשרות כניסה לתיירים, באתר כלכליסט, 21 ביולי 2010
