פלוגת הטנקים הסודית בירושלים
פלוגת הטנקים הסודית בירושלים היא פלוגת טנקים שהוחזקה בירושלים בשנות ה-50 וה-60 בניגוד להסכמי שביתת הנשק בין ישראל לירדן שנחתמו לאחר מלחמת העצמאות. הטנקים הועלו בחשאי לירושלים בשנת 1955, ודבר קיומה של הפלוגה נשמר בסוד עד מלחמת ששת הימים.
עם פרוץ הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים יצאו טנקי הפלוגה והשתתפו בקרבות מול הירדנים. הופעת הטנקים מיד עם פרוץ האש הפתיעה את הירדנים, ולפלוגה הסודית היה תפקיד חשוב בקרב על ירושלים.
רקע
עם סיומה של מלחמת העצמאות חצה קו הגבול בין ישראל לירדן את ירושלים, במה שנודע כקו העירוני. אזור הר הצופים נותר כמובלעת ישראלית מפורזת בשטח הירדני, ומדי שבועיים היתה עולה שיירה להר הצופים.
במסגרת הסכם שביתת הנשק בין ישראל לירדן שנחתם בשנת 1949 הוטלו הגבלות על הצדדים בסוגי וכמוית הנשק אותם מותר להחזיק בעיר, וחל איסור על הכנסת כלי נשק בקוטר גדול מ-0.5 אינץ'. למרות ההסכם, הבריחה ישראל כלי נשק כבדים יותר והעלתה להר הצופים באופן קבוע חיילים במסווה של שוטרים או עובדי אוניברסיטה.
בצה"ל שאפו להחזיק בירושלים כוחות להתערבות מהירה במקרה של תקרית עם הירדנים. באמצע שנות החמישים הוחלט להעלות לירושלים פלוגת טנקים שתוחזק בהסתר.
הפלוגה הראשונה: M10 וולברין
הפלוגה הוקמה לראשונה בשנת בשנת 1955. משימת הקמת הפלוגה הוטלה על דוד ארגמן, שהיה מפקדה הראשון. ארגמן בחר כ-60 חיילי חי"ר מהחטיבה הירושלמית, והפלוגה החדשה הוכשרה בבית הספר לשריון. לפלוגה הוקצו 14 טנקי M10 וולברין, והפלוגה סופחה לגדוד השריון הפיקודי של פיקוד המרכז (גש"פ 182).
בסביבות מאי 1956 הוחלט להעלות את הטנקים לירושלים. עקב האיסור על הכנסת נשק כבד לעיר הוסוו הטנקים בתוך מכולות עץ גדולות של חברת החשמל, והועמסו על מובילים. סיורים של אנשי האו"ם עוכבו בדרך לירושלים בטענה כי נשמעו יריות באזור שער הגיא והדרך אינה בטוחה. לפנות בוקר הגיעו המובילים לירושלים והטנקים אוחסנו בצריפים בתוך מחנה שנלר.
שגרת הטיפולים בטנקים בוצעו במוסכי חברת האוטובוסים "המקשר". לקראת מלחמת סיני גויסה הפלוגה למקרה וירדן תחליט להיכנס למלחמה, אולם בסופו של דבר נשארה ירדן מחוץ ללחימה.
הפלוגה השנייה: סופר שרמן
בשנת 1958 הוחלט להקים פלוגה חדשה שתהיה מצוידת בטנקי סופר שרמן, השבחה ישראלית לטנקי השרמן הוותיקים. באותה שנה התקיימו חגיגות העשור למדינת ישראל והוחלט לנצל את החגיגות כדי להעלות את הטנקים לירושלים בהחבא. מדינת ישראל העבירה לירדן דרך האו"ם בקשה לקיים מצעד צבאי בירושלים, למרות ההסכמים בין המדינות. ירדן התנגדה, אך לאחר תיווך של האו"ם הוסכם על קיום המצעד בגבעת רם. עוד הוסכם להתיר לצה"ל להעלות גדוד של טנקי שרמן, שיורד מירושלים מיד עם תום המצעד, תחת פיקוחם של אנשי האו"ם.
לאחר המצעד הוזמנו אנשי האו"ם לנשף שנערך לכבודם ביפו. בזמן שאנשי האו"ם בילו במסיבה ביפו, הוריד צה"ל שלוש פלוגות טנקים מירושלים, אולם הותיר פלוגה אחת. שישה טנקים הוסתרו במבנים במחנה שנלר והשאר שוכנו במחנה סטף.
הפיקוד על הפלוגה נמסר לרס"ן אהרון קמארה, שהשתחרר בשנה הקודמת מהצבא והיה בשרות מילואים. קמארה בחר כ-100 חיילי מילואים תושבי ירושלים מתוך החטיבה הירושלמית, ואלה עברו קורס מקצועות ואימון בשריון. בשנת 1960 הייתה הפלוגה מוכנה. הפלוגה השתייכה לגדוד השריון הפיקודי של פיקוד מרכז (גש"פ 182), והייתה מסופחת לחטיבה הירושלמית.
משימתה העיקרית של הפלוגה הייתה התערבות מהירה במקרה של התקפה על השיירה הקבועה שהייתה עולה למובלעת הר הצופים מדי שבועיים. הטנקים במחנה שנלר היו מתודלקים ומוכנים לתנועה מיידית. במהלך שנות ה-60 הועמדו הטנקים בכוננות פעמים רבות, בעיקר כאשר היה חשש להתקפה על השיירה להר הצופים. מפקדי הטנקים ערכו סיורים רבים לאורף הקו העירוני כדי ללמוד ולהכיר את צירי התנועה בעיר ואת עמדות הטנקים המיועדות.
מלחמת ששת הימים
ערך מורחב – הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים
הפלוגה גויסה ב-19 במאי 1967 כחלק מהעלאת הכוננות במהלך תקופת ההמתנה. לארבע המחלקות בפלוגה צורפה מחלקת טנקי סופר שרמן נוספת מחטיבה 60, וכעת הכילה הפלוגה 18 טנקים. במהלך תקופת ההמתנה הוכנו הטנקים לתנועה והמפקדים ערכו סיורים לאורך הקו העירוני. ב-3 ביוני ביקר בפלוגה הרמטכ"ל יצחק רבין אשר בדק את מוכנות הפלוגה.
עם תחילת הלחימה בירושלים היו טנקי הפלוגה כוח השריון היחידי בעיר. עם תחילת האש ניסה קמארה, מפקד הפלוגה, ליצור קשר עם מפקד חטיבת ירושלים אליעזר אמיתי, ומשלא הצליח החליט להעלות את הטנקים שהיו בסטף לכיוון ירושלים. טנקים אלה חברו לשאר הטנקים שיצאו משנלר למגרש הרוסים. הפלוגה חולקה לשני כוחות: כוח המ"פ קמארה כלל שתי מחלקות (שמונה טנקים) ופעל יחד עם החטיבה הירושלמית בדרום מזרח העיר, וכוח הסמ"פ, רפי ישעיה, אשר עבר תחת פיקוד חטיבת הצנחנים 55 ולחם עימם בצפון העיר.
כוח המ"פ
בשעות הראשונות ללחימה בירושלים פרץ כוח המ"פ לארמון הנציב, יחד עם כוח של הסיירת הירושלמית ופלוגת חי"ר מגדוד 161 (השייך לחטיבת ירושלים). הכוח השמיד שלושה תול"רים ירדנים וכבש מחדש את אזור ארמון הנציב אותו תפסו הירדנים בשעות הבוקר. הטנקים נעמדו על גבעת האנטנה, ממזרח לארמון הנציב וירו לעבר מוצב "הנקניק". כחצי שעה מאוחר יותר המשיך כוח המ"פ יחד עם הסיירת לכיוון מוצב "הפעמון". הכוח נע דרך צור באהר, ובמהלך התנועה התהפך אחד הטנקים ואחד מאנשי הצוות נהרג. מוצב הפעמון נכבש לבסוף באור אחרון כשאנשי הסיירת לוחמים בתעלות המוצב.
ביום המחרת סייע כוח המ"פ לגדוד 68 בכיבוש אבו טור. הטנקים לא יכלו לעבור ברחובות הצרים ונשארו בחיפוי מרחוק.
כוח הסמ"פ
סגן מפקד הפלוגה רפי ישעיה, עם כוח שכלל 10 טנקים, עבר תחת פיקודה של חטיבת הצנחנים 55. ב-6 ביוני בשעה 2:00 נע כוח הסמ"פ לעמדות אש והחל בירי על מבנה בית הספר לשוטרים, כחיפוי לצנחנים המסתערים על גבעת התחמושת. בהמשך הלילה נע הכוח לשכונת שייח' ג'ראח לסיוע לגדוד אחר של הצנחנים. הכוח נע יחד עם הצנחנים, תוך שהם סופגים אש מעמדות ירדניות ששכנו במבנים לאורך הדרך. אחד ממפקדי הטנקים נהרג וכמה אחרים נפצעו.
1. כוח הטנקים (בכחול) יוצא מנקודת הריכוז מאחורי מוזיאון רוקפלר, ונע דרומה.
2. נקודת הפנייה המתוכננת לכיוון אוגוסטה ויקטוריה - רק טנק אחד פונה נכון (חץ ירוק), השאר טועים וממשיכים דרומה על דרך יריחו.
3. עמדות ירדניות על חומת העיר העתיקה פותחות באש כבדה על הטנקים.
4. טנק הסמ"פ מתהפך ונופל מהגשר, שאר הטנקים נסוגים.
ללא מספר. כוח הסיירת (חץ ירוק כהה) יורד לחילוץ הטנקים. גם כוח זה נקלע לאש כבדה וסובל אבדות על הגשר.
ללא מספר. מפקד הסיירת, קפוסטה, יורד עם כוח נוסף במקביל לגשר, ובחסות החשכה מחלץ את הנפגעים וחוזר חזרה (חץ סגול) אל מוזיאון רוקפלר.
בשעה 5:00 בבוקר נשלחו שני טנקים לסייע לצנחנים שספגו אבידות רבות בגבעת התחמושת. עם הופעת הטנקים החליט הכוח הירדני שהגן על המקום לסגת והקרב על גבעת התחמושת הסתיים.
שאר הטנקים בכוח הסמ"פ המשיכו לנוע עם הצנחנים לכיוון שער שכם. באחת הסמטאות שיוצאות מדרך שכם נתקלו הצנחנים באש חזקה מעמדה מבוצרה היטב. האש הירדנית גרמה לעיכוב בתנועה ומספר חיילים נהרגו. טנק הסמ"פ הגיע לסמטה, שכונתה לאחר המלחמה "סמטת המוות", ירה מספר פגזים, והשמיד את העמדה.
לאחר תדלוק והתחמשות, הצטרפו טנקי כוח הסמ"פ בשעות אחר הצהריים ב-6 ביוני לצנחנים במוזיאון רוקפלר. התוכנית של מח"ט חטיבת הצנחנים, מוטה גור, הייתה כי הטנקים יפרצו ראשונים לכיוון אוגוסטה ויקטוריה, אולם לטנקים חסרה תחמושת קלה וההתקפה נדחתה ללילה. בינתיים הגיעו לאזור ארבעה טנקים של חטיבה 10.
בשעה 19:00 יצאו הכוחות לדרך כשטנק הסמ"פ מוביל. בחשכה פספס רפי ישעיה את הפניה המתוכננת שמאלה והגיע לאזור כנסיית גת שמנים. ישעיה הבין במהרה כי טעה והורה לסובב את הכוח חזרה, כשהטנקים נמצאים על הגשר מעל נחל קדרון והם נתונים לאש בלתי פוסקת מכיוון חומת העיר העתיקה ומכיוון א-טור. ישעיה נפצע בפניו והורה לטען לכוון את הטנק. בתנאים הקשים נפל טנק הסמ"פ מהגשר והתהפך, כשאנשי הצוות נפצעים באורח קל. מוטה גור הורה לעצור את ההתקפה על אוגוסטה ויקטוריה ודחה אותה לבוקר.
בבוקר המשיך כוח הטנקים והצנחנים לכיוון אוגוסטה ויקטוריה, ולאחר מכן חזר לשער האריות. אחד הטנקים של הפלוגה הירושלמית ירה מספר פגזים לכיוון העמדות הירדנים בשער האריות, פרץ אותו, ומיד לאחר מכן עברו הצנחנים דרך השער בדרכם לכיבוש העיר העתיקה.
עם סיום הקרבות בירושלים סופחו שבעת הטנקים שנותרו מכוח הסמ"פ לחטיבה 10 ונסעו על זחלים ליריחו. משם נשלחו לכיוון רמת הגולן אולם לא הספיקו להשתתף בלחימה.
סיכום
אף שחלקה של פלוגת הטנקים הסודית בקרב על ירושלים הוצנע לאורך השנים, לפלוגה נודע תפקיד חשוב בקרבות לשחרור העיר. במסמך פנימי שכתב מח"ט הצנחנים, מוטה גור, הוא שיבח את פעולות הפלוגה:
"הלחימה בתוך השטח הבנוי בלי הטנקים היתה חמורה מאוד, והטנקיסטים ברגע שהם נכנסו, בכל מקום שהם נכנסו, שינו לחלוטין את התמונה... בטיהור של העיר עצמה, החיפוי של הטנקים לפריצה היה מצוין. לחבר'ה שלנו אין מלים להערכת הטנקיסטים ומפקדי הטנקים שישבו בשלב זה, כל הזמן, לרבות הצלפות, עם הראש בחוץ, חצי גוף בחוץ, ונתנו סיוע יוצא מן הכלל תוך כדי תצפית"
שנים רבות לאחר המלחמה, במהלך פגישות עם קצינים ירדנים לאחר הסכם השלום בין ישראל וירדן, סיפרו הקצינים הירדנים שלחמו בירושלים כי הופעת הטנקים בשלב מוקדם כל כך של הלחימה הפתיעה אותם, ובקרב על גבעת התחמושת היו אלה הטנקים שהצטרפו לקרב שהובילו לנסיגה הירדנית.[1]
במהלך המלחמה איבדה הפלוגה שניים מלוחמיה. סגן מפקד הפלוגה, סרן רפי ישעיה, קיבל על פעילותו במלחמה את עיטור המופת.[2]
קישורים חיצוניים
- שאול נגר, פלוגת טנקים סודית בירושלים, שריון 52, יוני 2018, עמ' 54–58
- סרן (במיל') אהרן קמארה, לוחמת טנקים בירושלים, מערכות 325, יולי 1992
- סא"ל דוד ארגמן, סיפורה של פלוגת טנקי אם-10 בחטיבת ירושלים, אתר יד לשריון, 12 ביוני 2017
- אפרים גנור, הפלוגה הסודית שלי: הטנקים החשאיים במערכה על ירושלים, באתר מעריב אונליין, 17 במאי 2015
- עמית גולדנברג, המשימה החשאית של אנשי השריון שנשכחה, באתר nrg, 27 באפריל 2009
- שי ניר, משחררי ירושלים, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 30 באפריל 2017
- צביקה וינשטוק, פלוגת הטנקים הסודית של "המקשר", באתר אגד
ערוץ 10: מי כבש את הכותל ב-1967? פלוגת טנקיסטים סודית, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
- ^ עמית גולדנברג, המשימה החשאית של אנשי השריון שנשכחה, באתר nrg, 27 באפריל 2009
- ^ עיטור המופת של סרן רפאל ישעיה, באתר הגבורה
