צבי אדום
 צבי אדום
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| משפחה: | פריים |
| תת־משפחה: | צבאיים |
| שבט: | אנטילופות ערבה |
| סוג: | צבי אמיתי |
| מין: | צבי אדום |
| שם מדעי | |
 Eudorcas rufina
| |
צבי אדום (שם מדעי: Eudorcas rufina; קרוי גם צבי סמוק), הוא מין בסוג צבי אמיתי, אשר היה קיים לכאורה בצפון אפריקה ונעלם מן העולם. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1894 על ידי הזואולוג אולדפילד תומאס, ובתחילה סווג כמין בסוג צבי, לפני שהסוג Eudorcas קיבל מעמד נפרד. זהותו של המין נקבעה רק על סמך 3 דגימות ממוזיאון של עורות וגולגולות של זכרים, אשר נרכשו בנמלי אלג'יר ואוראן שבאלג'יריה בין 1877 ל-1894. הצבי האדום לא נצפה מעולם באופן מהימן בטבע. למרות שיש הסוברים שהוא תת-מין של צבי אדום חזית, חוקר שבחן את הגולגולת של המין ב-1964 קבע שעל בסיס המורפולוגיה שלה מדובר במין נפרד. עם זאת, בשנים האחרונות יש ספק לגבי המעמד הטקסונומי שלו שכן ייתכן שהדגימות הללו הן פרטים יוצאי דופן של צבי אדום-חזית אשר ניצודו מעבר לסהרה במערב אפריקה והובלו לשווקים בצפון היבשת, מה שהוביל את IUCN לסווג אותו כמין חסר נתונים ולא כמין נכחד.
תיאור
על פי התיאור המקורי של המין, הצבי האדום דומה למדי לצבי אדום-חזית, אך גדול ממנו. הצבע הכללי של גופו הוא חום-אדמדם בהיר עם פס שחור צר באורך של 4-2.5 ס"מ המשתרע לאורך הצלעות. פס דהוי וחיוור היה מעל הפס השחור, ומראהו היה דהוי יחסית לצבע הלבן שבעכוז. הגחון והמותניים היו לבנים, ועל פני האחוריים הלבנים בלטו זוג פסים כהים על הירכיים. הזנב היה בצבע אדמדם עם קצה שחור. הפרסות היו כבדים באופן ניכר מפרסותיו של צבי אדום-חזית. מרכז הפנים היה בצבע אדמוני עשיר ותחום בכל צד על ידי פסים חיוורים שנמתחו מהעין לחוטם. החלק העליון של הראש, הלחיים, וצידי הצוואר היו חיוורים. הקרניים של הדגימות (זכרים), היו באורך של 29 ס"מ וסטו מעט לצד בטרם התעקמו לאחור; הקצוות שלהן התעקלו מעט כלפי מעלה. לאורך הצד החזיתי של הקרן היו טבעות רוחביות חזקות. דגימות של נקבה מעולם לא תועדו. אורך הראש והגוף היה 14 ס"מ, ואורך הזנב היה 16 ס"מ (22 ס"מ יחד עם ציצת השיער בקצה).
ביולוגיה
לא ידוע מאומה על האקולוגיה, התפוצה או בית הגידול של המין. שלוש הדגימות הידועות של המין נאספו כולם משווקים באלג'יריה, ועל פי זה הונח שהמין היה מוגבל בתפוצתו לצפון אפריקה. הצבע העשיר של הפרווה, הוביל את הזואולוגים למסקנה שהמין לא אכלס את מדבר סהרה אלא אזורים עשירים במשקעים וצמחייה, שכן לצבי הנגב וצבי רים החיים במדבר יש פרווה חיוורת מאוד. חוקרי הטבע משערים שהצבי האדום איכלס אזורי יער-אורנים עם סבך שיחים בצפון-מערב אלג'יריה עם דמיון חלקי לצבי קיווייה, וחלקם ציינו אזורים ספציפיים יותר כמו המרחב שבין הערים פרנדה וטלאג או את עמק נהר חליף. ההצעות הללו מעולם לא אומתו.
הכחדה
בסביבות 1936, הצבי האדום נחשב כנכחד בסבירות גבוהה, ומקורות מודרניים רבים הציעו שתאריך ההכחדה האמיתי שלו עשוי להיות עוד לפני 1894. עד 2008, הצבי האדום סווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN כמין נכחד (EX). במהלך 2008, חוקר טבע זיהה את אחד מהדגימות המקוריות כשייכת לצבי אדום-חזית, מה שהוביל את IUCN לסווג את הצבי האדום כמין חסר נתונים (DD) לאור הספיקות במעמדו הטקסונומי.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
_(17312136282).jpg)
