צבי גראנט

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןצבי גראנט
צבי גראנט (זכר)
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: פריים
תת־משפחה: צבאיים
שבט: אנטילופות ערבה
סוג: צבי דק-צוואר
מין: צבי גראנט
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Nanger granti

צבי גראנט (שם מדעי: Nanger granti) הוא מין של אנטילופת-צבי גדולה מהסוג צבי דק-צוואר החי במזרח אפריקה ותואר לראשונה בשנת 1872. בעבר סווג בסוג צבי (Gazella) תחת השם המדעי "Gazella granti", אולם כיום הוא משויך לסוג החדש הנקרא צבי דק-צוואר יחד עם צבי סומרינג וצבי יחמורי הקרובים אליו מבחינה גנטית ודומים לו בגודל ובמבנה גוף.

צבי גראנט הוא המין הבינוני בסוג - גדול מצבי הסומרינג וקטן מהצבי היחמורי, ומבחינה חיצונית צבי סומרינג דומה לו מאד בשל צבעי פרוותו. במשקל הגוף, צבי גראנט הוא הכבד ביותר מבין כל מיני תת-משפחת הצבאיים, והוא שוקל אף יותר מסוגים כדוגמת צבי ג'ירפי, צבי קלארק, צבי יעלי, דלגן ואנטילופה הודית; בגובה הכתפיים לעומת זאת, הוא השלישי בגודלו לאחר הצבי היחמורי (שגדול ממנו ב-25 ס"מ) והצבי הג'ירפי (שגדול ממנו ב-10 ס"מ).

על פי IUCN צבי גראנט מחולק לשלושה תת-מינים:

  • צבי הסרנגטי (N. g. granti ), תואר ב-1872 ומצוי בעיקר בצפון ומרכז טנזניה וכן בדרום מערב קניה.
  • צבי פטר (N. g. petersii), תואר ב-1884 ומצוי בעיקר בדרום קניה, צפון מזרח טנזניה, וכנראה גם בדרום סומליה.
  • צבי נאוטאטה (N. g. notata), תואר ב-1897 ומצוי בעיקר במזרח מרכז ומערב קניה, דרום מערב אתיופיה, דרום מזרחה של דרום סודאן, מזרח אוגנדה, וייתכן שגם בדרום מערב סומליה.

ההבדל בין תת-המינים הוא בעיקר במבנה הקרניים ובצבע הפרווה.

תיאור

את צבאיי גראנט ניתן לזהות בקלות בשל הקרניים הגדולות והארוכות - דמויות הנבל שלהם, שהן הקרניים הגדולות ביותר מכל מיני הצבאים. מבנה הקרן הנפוץ של הזכר הוא למעשה גרסה מוגדלת של קרניי הצבי היחמורי או הסומרינג - הקרן צומחת לכיוון מעלה ואחורה, מתעקלת החוצה ופנימה ובסופה חוד מעוקל המזכיר צבתות סרטן. מלבד המבנה העיקרי ניתן לראות אצל הזכרים צורות שונות של הקרן המשמשות לעיתים כזיהוי בין תת-מינים. הצורות הנוספות והנפוצות הן: צמיחה לכיוון מעלה עם עיקול החוצה ופנימה כקרני הדלגן, צמיחה מעוקלת לאחור, הממשיכה ישר עד הסוף ונראית כקרני ראם הכפופות בתחילתם, או צמיחה ספירלית רגילה כקרני צבי תומסון. בקרניים טבעות בולטות לכל אורכן, ובקרן ממוצעת של זכר יש כ-20 עד 30 טבעות. הדו צורתיות זוויגית (הבדל בין הזכר לנקבה) נראה בעיקר בקרניים; קרני הנקבות הן בעלות מבנה של קרני דלגן, קטנות כמעט פי-2 משל הזכרים, דקות מאד בהשוואה לזכרים, והטבעות שעליהן קטנות יותר ופחות בולטות. צבע קרני הזכר הוא בדרך כלל שחור-כחלחל ושל הנקבות חום-אפרפר.

צבי גראנט זכר

הפרווה הבהירה של צבי גראנט, קצרה בדומה לשאר הצבאים האפריקנים והיא מורכבת משערות דלילות. צבע הפרווה הכללי הוא חום בז'-צהבהב או כתמתם בהיר, והוא נוטה להיות בהיר (חולי) באזור הראש והצוואר, וכהה יותר (אדמדם בהיר) באזור האחורי של הגב. בדומה לצבי היחמורי והסומרינג הצבע הלבן שולט בכמה מקומות כדוגמת הסינר הלבן שמקיף את הגרון והשפתיים, הבטן וצדדי המותניים, החזה והצדדים הפנימיים של הרגליים, ובעיקר הכתם הלבן בעכוז שמתפשט גם לצדדים. משני צדדי הכתם הלבן יש פסים שחורים בינוניים, שלעיתים נמשכים עד סוף הרגליים. הכתם השחור במותניים שאופייני למרבית הצבאים נעדר בדרך כלל אצל זכרי צבי הגראנט, ורק לעיתים יהיה במקומו פס כהה דהוי. אצל הנקבות הפס השחור נפוץ יותר ודוהה עם הגיל, אך הוא אינו נמצא במיקום הרגיל כשל צבאים אחרים אלא מעט יותר למעלה. לשני המינים יש פס בהיר מאד בצבע חולי באמצע המותניים, והוא גדול ובולט בעיקר אצל הזכרים.

סימוני הפנים של צבי גראנט הם די יוצא דופן בקרב הצבאים אם כי הם אינם בולטים כשל צבי סומרינג. הפסים השחורים שנמשכים מהעיניים לאף דקים מאד אצל צבי גראנט, ולעיתים ניתן לחשוב שהם אינם קיימים; הפסים הלבנים לעומת זאת עבים מאוד, מקיפים את העיניים ויורדים עד לאף, ונעצרים בכתם שחור ייחודי המתוח לרוחבו של החוטם לפני הנחיריים. מתחילת המצח ועד אמצע החוטם צבע השערות הוא חום כהה, ולעיתים יש בצדדי המצח כתמים שחורים המשווים לו מראה רב-גוני במיוחד. מסביב לנחיריים צבע העור הוא אפרפר והוא נמשך עד לשפתיים הלבנות.

צבי גראנט מזנק בסוואנות הסרנגטי.

גופו של צבי גראנט עבה וארוך, והוא גדול משמעותית אצל הזכרים מאשר אצל הנקבות; הן לזכר והן לנקבה צוואר ארוך ועבה אף יותר משל צבי פרסי, אולם כרגיל צוואר הזכר עבה יותר משל הנקבה והוא משחק תפקיד חשוב בעונת הרבייה. העיניים של צבי גראנט גדולות ושחורות, והאף שלו מחורץ וגדול באופן משמעותי משל צבאים אחרים. הרגליים של צבי זה ארוכות וחזקות, ומסתיימות בפרסות גדולות ואפורות. האוזניים הלבנות של צבי הגראנט דקות וארוכות, והזנב אף הוא דק וארוך ומסתיים בציצת שיער שחורה בניגוד לצבע הלבן בשאר הזנב.

מידות גופו של צבי גראנט הינן:
גובה הכתפיים: 92-85 ס"מ.
אורך הראש והגוף: 166-140 ס"מ.
אורך הזנב: 28-20.
אורך קרני הזכר: 80-50 ס"מ.
אורך קרני הנקבה: 43-30 ס"מ.
משקל הזכר: 85-60 ק"ג.
משקל הנקבה: 67-38 ק"ג.

צביות גראנט באזור הררי בטנזניה.

תפוצה ובית גידול

צבי גראנט נפוץ במזרח אפריקה במדינות: טנזניה, קניה, אוגנדה, סומליה, אתיופיה ודרום סודאן. תפוצתו הנוכחית מתפרשת על שלושה אזורים עיקריים שמאוכלסים על ידי שלושת תת-המינים: 1-החלק המרכזי המאוכלס על ידי תת-המין "נאוטאטה", ומתפרש על פני דרום מזרחה של דרום סודאן, מזרח אוגנדה, דרום אתיופיה, מרבית שטחה של קניה, ובשל המצב המדיני בסומליה לא ניתן לדעת האם האוכלוסייה בדרום מערב סומליה משויכת לתת-מין זה או לתת-מין נפרד . 2- החלק הדרומי המאוכלס על ידי תת-המין ה"סרנגטי", ומתפרש על פני מישורי הסרנגטי ואזור השימור נגורונגורו שבמרכז וצפון טנזניה, וכן בדרום קניה עם פס רחב הנמשך עד מרכז המדינה. 3- החלק המזרחי המאוכלס על ידי תת-המין "פטר", ומתפרש בעיקר על פני דרום מזרח קניה וצפון מזרח טנזניה, וארגון השימור IUCN מסופק האם גם החלק בדרום סומליה מאוכלס על ידי תת-מין זה או על ידי תת-מין נפרד.

בית גידולו של צבי גראנט הוא מגוון למדי וכולל בעיקר את שטחי הסאהל, סוואנות גשומות וצחיחות, מישורים פתוחים מדבריים למחצה או מיוערים למחצה, וכן כרי דשא עד גבהים של 2,500 מטר מעל פני הים. בעונת הגשמים צבי גראנט מעדיף אזורים גבוהים יותר שפוריים בגלל הגשם, ובעונה היבשה עמקים ושפלות. הסיבה שצבאיי גראנט אינם בררנים בבחירת בית הגידול ומסוגלים לחיות גם באזורי מדבר, נובעת מכך שהם אינם תלויים במקורות מים, ואת המים הדרושים לקיומם הם משיגים מאכילת צמחים שונים. לעומת זאת הם נוטים להימנע מסוואנות עם עשבים גבוהים, בהן יש סכנה מטורפים. הטמפרטורות על פני מרחבי תפוצתו נעות בין 30-20 מעלות צלזיוס ומעלה, וכמות המשקעים הממוצעת בהם נעה בין 100 ל-2,000 מ"מ בשנה.

אקולוגיה והתנהגות

נקבת צבי גראנט ובנה בשמורת צאבו, קניה.
עדר צבאיי גראנט בטנזניה.

צבאיי הגראנט פעילים בכל שעות היום, ונמצאים לעיתים קרובות בעדרים קטנים של 30-7 פרטים; הקבוצות מורכבות בדרך כלל מזכר טריטוריאלי אחד ששומר על שטחו בקנאות, וקבוצה של נקבות וצאצאיהם שמתפרשים על שטח רחב יותר ומדי פעם נכנסים לשטח של הזכר. זכרים צעירים עשויים לחיות בקבוצות משלהם, שנעות מסביב לשטחם של זכרים טריטוריאליים. עם זאת, קבוצות אלה אינן קבועות ותלויות באספקת המזון המשך השנה: בחורף שבו יש מזון רב הזכרים הבוגרים תופסים לעצמם שטחים, ומגרשים כל זכר אחר שיכנס לשטחם; בקיץ שבו רוב הזמן הם נודדים מאזורים הררים לעמקים או להפך, העדרים עשויים לגדול ולכלול גם זכרים צעירים מה שמקל עליהם לשרוד. הקבוצות של הזכרים הצעירים מתחלקות לפי גילאים, והם אינם מחזיקים טריטוריה עצמאית. כל זכר שמצטרף ללהקה יכול להיכנס רק על ידי לחימה שתקבע את מעמדו בקבוצה. הקבוצות של הזכרים נוטות להיות רופפות מאד וכל זכר עוזב כשהוא רוצה, בדרך כלל כדי לחפש טריטוריה. לזכרים גדולים עם קרניים וצוואר עבים יש את הסיכוי הגדול ביותר להקמת טריטוריה.

מריבות בין זכרים בוגרים נפתרות בדרך כלל על ידי הפגנת כוח. תחילה הם מקיפים אחד את השני ומניפים את צווארם מצד לצד, שכן עיקר הכוח שלהם הוא בצוואר העבה. אם לאחד יהיה צוואר קטן יותר הוא ייסוג במהירות, אולם אם שניהם ביחסי כוח שווים, הם ילחמו בפועל על ידי נגיחות, נעילת קרניים ודחיפות עם הצוואר, בניסיון להתיש את היריב. בעדרים של זכרים צעירים הלחימה הרבה יותר נפוצה ממבוגרים, והזכר הדומיננטי שם לעיתים לא יטרח להילחם אלא ישלח את פיקודיו.

בין המאפיינים שעוזרים לצבי הגראנט לחיות במדבריות למחצה או להישאר בסוואנות זמן רב אחרי הגשמים, הוא יכולתו לקבל נוזלים ממזונו, וכמו כן הוא אינו בררן למדי ואוכל סוגים רבים של עשבים וצמחים שפרסתנים אחרים אינם נוגעים בהם כלל. התזונה גם משתנית בין החורף לקיץ וכוללת: דשא, עשבים, עשבי תיבול, זרעים, פרחים, חזזיות, שיחים קוצניים ורגילים, דגנים, פירות, ניצנים, קליפות, עלים ועוד. כיון שצבאים אלו אוכלים ביסודיות כמעט את כל מיני הצמחים, הם גורמים במקומות רבים להאטה בצמחייה. כמרבית הפרסתנים האפריקניים גם צבאיי הגראנט נודדים בעונות, אך בעוד שיונקים כדוגמת גנואים, זברות, אימפלות, אילנדים וצבאיי תומסון ינדדו לעבר מקורות מים, צבאיי הגראנט ינדדו בכיוון ההפוך לאזורים שחונים שבהם יש צמחייה טרשית וחוסכים לעצמם תחרות עם בעלי חיים על מקורות מחייה. בחלק מהאזורים צבאיי גראנט יצטרפו דווקא לנדידה יחד עם צבאיי תומסון, וניזונים מהעשבים החדשים שצומחים בעקבות הגנואים האילנדים והזברות; במהלך עונה זו צבאיי גראנט עלולים להתרבות עם צבאיי תומסון, וניתן לראות צאצאי כלאיים שלהם.

הטורפים הנפוצים של צבאיי גראנט הם ברדלסים וזאבים טלואים, ובמידה פחותה גם אריות, נמרים וצבועים. בסרנגטי, צבי התומסון אהוד יותר על הברדלס, בעוד שפארקים ליד ניירובי עיקר מזונו של הברדלס הוא צבי גראנט. הטורפים העיקריים של העופרים הם תנים, וכן סרוואלים וקרקלים. בשעת סכנה צבי גראנט מסוגל לפתח מהירות גבוהה עד 80 קמ"ש, בעוד שזכרים גדולם וכבדים יגיעו ל-72 קמ"ש.

איור של צבאיי גראנט משנת 1894.

ההריון נמשך כ-198 ימים, כאשר שיא הלידות הוא בחודשים ינואר ופברואר. הצבייה תעזוב את העדר שלה כדי ללדת במקום מוסתר ובטוח. לאחר הלידה, הנקבה אוכלת את השליה והנוזלים אחרים כדי לשמור על העופר נקי ונטול ריח שימשוך טורפים. נקבות שילדו באותו זמן יישארו יחד כדי להגן על העופרים. העופרים בימים הראשונים נשארים כמעט ללא תזוזה במקומם, ולכן אמם נשארת בקרבת מקום ומניקה אותם כ-ארבע פעמים ביום. כאשר העופר מסוגל ללכת הוא עוזב עם אמו ומצטרף לעדר. העופרים נגמלים בגיל שישה חודשים אך ימשיכו להישאר עם אמם עד שיגיעו לבגרות בגיל 18 חודשים.

איומים ושימור

צבי גראנט מסווג על ידי IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), בשל תפוצה רחבה ואוכלוסייה גדולה; עם זאת מגמת אוכלוסייתו היא במצב ירידה בשל אובדן חלקים נרחבים מתפוצתו על ידי חקלאות, ציד לא חוקי ותחרות עם בעלי חיים ביתיים. ברוב האזורים המספרים של צבאיי גראנט נמצאים בירידה, וב-25% מהם בעלייה - כדוגמת מסאי מארה, שמורת אמבוסלי, שמורות "טראנגירה" ו"מקומאזי", והפארק הלאומי סרנגטי.

כ-30% מצבאיי הגראנט מצויים באזורים מוגנים. האוכלוסיות הגדולות ביותר נמצאות בפארקים הלאומים: אומו, מאגו, ובוראנה (אתיופיה), מסאי מארה, קאג'יאדו, ליקיפיאה, וצ'אבו (קניה) טראנגירה ואזור השימור נגורונגורו (טנזניה).

האוכלוסייה העולמית של צבי גראנט נאמדת בין 350,000-140,000 פרטים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים