צומח שטח
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. |
צומח שטח הוא נוף צומח אופייני למדבר לא קיצוני. במדבר זה, יורדים מי גשם מועטים, עד 200 מ"מ בשנה וגם הם באופן לא-סדיר, משנה לשנה, במשך השנה ובמיקום ירידתם. צמחים מועטים מצויים מראש המדרונות ועד לתחתיתן, היכן שמצטברים מי הנגר המועטים שיורדים, בניסוחו של מיכאל זהרי: "ככל שמדרימים, הצחיחות הולכת ויורדת. הצומח הולך ויורד מהמישור והמדרונות אל הערוצים ולבסוף משמשים הללו משכנו היחיד"[1].
בארץ ישראל, אלו האזורים באזור יריחו בבקעת הירדן ודרומית מבאר שבע עד שדה בוקר. באזור יריחו נוף הצומח מושפע מהימצאות המלחים בקרקע ומידת שטיפת הקרקע ממי המעיינות, אשר נובעים בשיפולי ההרים ומגיעים לבקעה. לכן, צורת השטח אינה אופיינית לצומח שטח. במידה רבה היא תלויה באיזו מידה נשטפים המלחים מהקרקע.
אזור אופייני ל"צומח שטח" הוא אזור הנגב, מבאר שבע עד שדה בוקר וכן חלק ממדבר יהודה, במקומות שבהם אין מעיינות. "צומח השטח" מאופיין בצמחים - לענת המדבר ומתנן שעיר. דרומית מבאר שבע ניתן למצוא גם את חמדת המדבר ואת היפרוק התלת כנפי. באזור רביבים ניתן לראות את חבורת הלענה החד-זרעית ורותם המדבר. באזור ירוחם צומח גם זוגן השיח.
לקריאה נוספת
- מיכאל זהרי, נופי הצומח של ארץ ישראל - סיורים מונחים ללימוד האקולוגיה של הצומח בארץ, הוצאת עם עובד - תל אביב, 1980
- כיווני ההתפתחות של התצורות העיקריות של צומח שטח בארץ־ישראל, מתוך: החי והצומח של ארץ-ישראל: אנציקלופדיה שימושית מאויירת - כרך 8 - הצומח של ארץ ישראל > החי והצומח של ארץ־ישראל > התפתחות הצומח בארץ־ישראל > האופי הבוטני של ארץ־ישראל, עמודים 27-24
- פרופ' יואב ויזל, האופי הבוטני של ארץ-ישראל, באתר מט"ח
- גדי פולק, מהו מדבר?, מחנה לימודי באילת
הערות שוליים
- ^ מקור: עמ' 156
