קדמות הבורא
קדמות הבורא או הקדמות הוא העיקר הרביעי מי"ג עיקרי האמונה שמנה הרמב"ם[1], והוא מגדירו במורה נבוכים[2] כיסוד השני במעלתו לאחר אמונת היחוד. יש שהוסיפו גם את האמונה ב"חידוש העולם" יש מאין, כחלק מעיקר זה.
הגדרת המושג
בנוסח המקובל של שלוש עשרה עיקרי האמונה נוסח העיקר הרביעי הוא ש”הבורא יתברך שמו הוא ראשון והוא אחרון”. בכלל זה כלולים שני עקרונות יסוד: שהבורא היה המציאות הראשונית של היקום ולא קדם לו כל חומר או ישות, וכמו כן הבורא יישאר הדמות והישות האחרונה בכל הזמנים. הרמב"ם כותב שעיקר זה נכתב בפסוק "מעונה א-לוהי קדם", כלומר התואר "א-לוהי קדם", היינו שהוא קדמון לכל.
קדמות הבורא לכל נברא כוללת גם קדימתו להיווצרות הזמן, ממילא לא ניתן להגדיר זמן מסויים שבו כביכול נוצר הבורא או יהא אחריתו, שכן הזמן עצמו הינו יחסי לכלל הנבראים ותנועתם, ולפיכך גם הוא נברא בידי בורא כלל הנבראים[3]. כן כולל העיקר את האמונה שאינו משתנה לעולם, ואין לו לא מוות ולא חיים כחיי הגוף החי[3].
בשלוש עשרה עיקרי האמונה שמנוסחים בפרק השלישי של הלכות תשובה של הרמב"ם מוגדר הכופר כ"האומר שאינו ראשון וצור לכל". את המילים "צור לכל" ביאר רבי משה שפירא[4] שפרושה "מקור", כמו צור=סלע המשמש כמחצב ומקור לדברים אחרים. כלומר, שהבורא הוא המקור לכל הנברא בעולם. כמו כן מבאר הרב שפירא שנכלל בעיקר זה שרצונו של הבורא בבריאת העולם היה רצון מהותי ובלתי תלוי, ולא סתם סיבה שבאה למלא מטרה צדדית, כדוגמת רצון לאכול שבא למלא מטרה - לספק את הרעב.
חידוש העולם
הרמב"ם[5] כתב שישנם ג' כתות לגבי הצורה בה נברא העולם:
- הכת הראשונה היא "דעת כל מי שהאמין תורת משה רבינו ע"ה" שכל דבר קיים, מלבד הקב"ה עצמו, ה' ברא אותו מההעדר הגמור המוחלט, ורק ה' לבדו היה נמצא מאז ומעולם ולא שום דבר דבר אחר מבלעדיו.
- הכת השניה הם "רוב הפילוסופים", והם מודים שהקב"ה ברא את העולם, אך הם טוענים שאין יצירה של חומר יש מאין, אלא החומר היה קיים תמיד והקב"ה רק יצר ממנו את כל העולם.
- הכת השלישית היא דעת אריסטו, שהעולם כולו היה קיים תמיד, החומר ונטיותיו הטבעיות, ולדעתו גם האלוקים אינו משתנה כלל וגם טבע החומר אינו משתנה.
הרמב"ם מדגיש שכל אלו הדעות, הנחלקות לפרטי דעות שונים, הוכח אצלם מציאות ה'. אך אלו שכפרו במציאות ה' כאפיקורוס ודומיו, אין ענין להזכירם כי כבר הוכח שיש אלוקים[6]
בניגוד לשלושת העיקרים הראשונים, שם כתב הרמב"ם שהאמונה מתבררת על ידי השכל, וכן הוא לענין קדמות הבורא, אך לענין חידוש העולם סובר הרמב"ם[7] שהאמונה מתבססת על המסורת הנבואית והמקובל ולא על השגת השכל. ואף שגם בזה הדעת נוטה יותר לאמונת חידוש העולם, אך מכל מקום לא ניתן להוכיח זאת באופן מוחלט בכח העיון לבדו. בנוסף, בעיקרי האמונה כתב הרמב"ם את קדמות הבורא אך לא אמר במפורש שהאמונה כוללת גם את בריאת העולם יש מאין, ויש שהעירו מודע לא כלל זאת במפורש.
רבי יצחק אברבנאל בספרו "ראש אמנה" נזקק לשאלה זו, מדוע הרמב"ם לא מנה בכלל העיקרים את אמונת חידוש העולם יש מאין, ואומר שבכלל עיקר זה של קדמות הבורא, כלולה ממילא גם האמונה בחידוש העולם ויצירתו יש מאין. מפני שהעיקר ש"הבורא קדמון לכל" אומר גם שאין אפשרות שדבר אחר קדם לו[8]. לדבריו, הכופר בבריאת העולם יש מאין כמוהו ככופר בקדמות הבורא[9].
על אף האמור, בספר הכוזרי[10] כתב שהגם שאנו מאמינים בקדמות ה' ובבריאתו את עולמנו יש מאין, רק הכופר בקדמות ה' כופר בעיקרי האמונה, אולם האומר כי היה מצוי חומר קדום - ממנו ברא ה' את עולמנו הזה, אין הוא נחשב ככופר. כך גם כתב ספר העיקרים[11], שעל אף שהעולם נברא יש מאין, רק הכופר כאריסטו, ואומר שהעולם היה קיים כמות שהוא מאז ומעולם, רק הוא ככופר בכל התורה. אך הכופר בבריאת עולמנו יש מאין ואומר שהקב"ה בראו מחומר קדום, אינו ככופר בכל התורה. כעין דבריו כתב גם הרשב"ץ[12], שמי שהבין משהו בעיון עמוק בתורה, ועל פי זה פירש חלקים אחרים בתורה שלא כמוסכם, אינו אלא טועה בהבנת התורה, וכמו החכמים שאמרו שהעולם נברא יש מיש - "חלילה וחס שנאמר בהם שהם יוצאים מכלל ישראל מפני שהאמינו החידוש בשיבוש".
שיטה נוספת, היא שיטת הרמב"ן ועוד. לדעתם הקב"ה ברא יש מאין "חומר קדום", חומר ללא צורה וגודל עצמיים אלא "מוכן לקבל צורה", ואת עולמנו הפיזי הוא ברא יש מיש - מאותו החומר הקדום.
המחזיקים בדעה זו כינו את החומר הקדום בכינוי היווני "חומר היולי" - מושג הלקוח מתורתו של אריסטו, וחכמי ישראל עשו בו שימוש[13]. לפי פירושם היא מרומזת בתורה בתיאור הבריאה: ”בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ”[14]. כאומר, ראשיתה של הבריאה היא בהתהוות חומר ראשוני הכולל "אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (השמים וכל צבאיה, והארץ וכל צבאיה[15] ועדיין "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ".
דעת הרלב"ג[16] שונה, ולשיטתו החקירה אף מביאה למסקנא של "הכת השניה" המובאת ברמב"ם: שעולמנו נברא על ידי הקב"ה מחומר היולי כלשהו קדום בלתי נברא. גם בפירוש המיוחס לרמב"ן על שיר השירים (ההשערה הרווחת היא כי נכתב על ידי רבי עזרא בן שלמה, רבו של הרמב"ן בקבלה), ג', ט', מפרש המחבר את הפסוק ”אפריון עשה לו המלך שלמה” וגו' על פי שיטת אפלטון המוחלטת, ולדבריו זוהי גם שיטת פרקי דרבי אליעזר, פרק ג' (בצורה זו הבין גם הרמב"ם בספרו מורה הנבוכים (חלק ב', פרק כ"ו) את דברי פרקי דרבי אליעזר, אך חלק עליו). אולם דעת רוב ככל חכמי ישראל שהקב"ה ברא את העולם יש מאין, ואין שום חומר שהיה קיים מאז ומתמיד. וכך כתבו גם המהר"ל מפראג[17] והאברבנאל - "שכל זה ראוי שיורחק מבעלי האמונה התוריית שהם מדרכי הפילוסופים ומה לתבן את הבר..."[18]. רבי יוסף אלבו בספר העיקרים אף כלל את האמונה בבריאת העולם יש מאין בין עקרי האמונה[19]
הרמב"ם במורה נבוכים[20] מבאר את העדפת התפיסה השוללת חומר קדום לעצם הבריאה, משום שאם היה חומר קדום ממנו הוטבע טבע העולם - אין מקום לניסים ולשינוי הטבע, אך אם אנו מאמינים בבריאה יש מאין מאפס מוחלט, אם כן מחדש העולם בתחילתו יכול לחדש גם ניסים מחוץ לדרך הטבע ותחיית המתים. ויש שביארו שאף כשהבורא קודם לחומר הקדום[דרושה הבהרה] - הרי החומר הקדום מגבילה את חופש הרצון הא-לוהי בבריאה, כי הבריאה חייבת להתבצע בחומר המצוי. מאידך, בתפיסה של בריאה יש מאין - החופש הא-לוהי הוא החלטי[21].
היחס לדעות נגדיות
המסורת היהודית העבירה עדות מראשוני האנושות, ואף מסרה את דברי הבורא עצמו על שברא את העולם. היהדות מכחישה את תיאוריית העולם הקדמון של אריסטו - לפיה העולם לר נברא אלא היה קיים מאז ומתמיד. אף אלו התומכים במדה מסויימת בתיאוריית החומר הקדום של אפלטון, התנגדו בחריפות לתיאוריית העולם הקדמון של אריסטו[22], ואחרים הסבירו כי גם החומר הקדום על פי שיטת אפלטון ("הכת השניה") נברא יש מאין בשלב מוקדם יותר[23]. כן סותרת המסורת היהודית המקובלת את תיאורייות האבולוציה והמפץ הגדול - לפיה נברא היקום יש מאין בהליך פיזיקלי לא ברור והתפתח בהדרגה לאורך מליארדי שנים, למרות שתאוריות אלו אינם סותרות את העיקר הספציפי של הקדמות אלא רק את מסורת ישראל ותורה שבכתב ושבעל פה.
הרמב"ם שלל את הדיונים המנסים לתארך את בריאת העולם על בסיס מחקרי, בנימוק ש”אחר התישבו ושלמותו לא ידמה דבר ממה שהיה בעת ההויה” (מורה הנבוכים ח"ב י"ז), כלומר - אין אפשרות ללמוד בין המצב בו החומר נמצא בזמן החיים שלו למצבו היה בזמן בריאתו, ובדומה להריון שהוא תהליך היצירה של כל אדם - אבל הוא מתנגש עם כל תנאי המחיה הבסיסיים של אדם כגן הצורך באוויר ואוכל. ובהעדר מכנים משותפים בין המצבים לא ניתן ללמוד דבר באופן ודאי.
הויכוחים על קדמות חומר כלשהו ממנו נברא העולם, היו כבר בזמן התנאים, ובמדרש[24] מסופר על ויכוח בין רבן גמליאל דיבנה עם מין אחד שאמר לו "צייר גדול הוא א-להיכם, אלא שמצא סממנים טובים שסייעו אותו, תוהו ובוהו וחושך ורוח ומים ותהומות". כלומר שה' לא ברא את העולם יש מאין מוחלט, אלא יצר אותו יש מיש, בדומה ל"צייר" שבעזרת חומרים קיימים מצייר ציור. רבן גמליאל הביא לו סדרת פסוקים שהוכיחה שגם דברים אלו ברא ה': "תוהו ובוהו שנאמר: "עושה שלום ובורא רע"[25]. חושך: "יוֹצֵר אוֹר [וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ]". מים: "הללוהו שמי השמים והמים" - למה ש"צוה ונבראו"[26]. רוח: "כי הנה יוצר הרים ובורא רוח"[27]. תהומות: "באין תהומות חוללתי"[28]
הערות שוליים
- ^ פירוש המשניות להרמב"ם הקדמה לפרק חלק
- ^ מורה נבוכים, חלק ב פרק יג.
- ^ 3.0 3.1 משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות יסודי התורה, פרק א', הלכה י"א.
- ^ הרב משה שפירא, רעה אמונה, שיעור ז'. על פי דברי הרמב"ם במורה נבוכים (חלק א' פרק י"ז)
- ^ מורה נבוכים ב יג
- ^ "אבל מי שלא ידע מציאות האלוה יתברך ויתעלה אבל חשב שהדברים הוים ונפסדים בהתקבץ ובהתפרד כפי המקרה ושאין שם מנהיג ולא מסדר מציאות - והוא אפיקורוס וסיעתו והדומים לו כמו שיספר אלכסנדר - אין תועלת לנו בזכרון הכתות ההם, כי כבר התבאר במופת מציאות הא-לוה וזכרנו דעות אנשים בנו ענינם על יסוד כבר התבאר סותרו במופת אין תועלת לנו בו".
- ^ מורה נבוכים, חלק ב' פרק ט"ז
- ^ רבי יצחק אברבנאל, ראש אמנה, פרק טז, הספק התשיעי
- ^ גם ברמב"ם עצמו במורה נבוכים הנ"ל סיים את הפרק: "ואין הפרש אצלנו בין מי שיאמין שהשמים הוים מדבר בהכרח ונפסדים אל דבר, או אמונת אריסטו אשר יאמין שהם בלתי הוים ולא נפסדים. כי כונת כל נמשך אחר תורת משה רבינו ואברהם אבינו או מי שילך בדרכיהם, אמנם היא אמונה שאין דבר קדמון כלל עם הא-לוה ושהמצאת הנמצא מהעדר בחוק הא-לוה אינה מכת הנמנע".
- ^ במאמר ראשון אות סז
- ^ במאמר ראשון בפרקים יב-כג
- ^ אוהב משפט, פרט ט.
- ^ ראה רמב"ן "נקרא ליונים היולי" וראה פירוש אברבנאל שהוא מדרכי הפילוספים (להלן)
- ^ בראשית א, א - ב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף כ"ב עמוד ב'
- ^ מלחמות ה', מאמר ו
- ^ נצח ישראל, בהסתמך על הנאמר כי "שיתא אלפי שני הויא עלמא".
- ^ פירוש אברבנאל על התורה בראשית א
- ^ רבי יוסף אלבו, ספר העקרים, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ מורה נבוכים, חלק ב' פרק כה.
- ^ צבי אלימלך נויגרשל, בסוד ישרים, שלוש עמדות בענין הנס, ירושלים תשס"ב, עמ' 185
- ^ רבי יוסף אלבו, ספר העיקרים, מאמר ראשון, פרקים יב-כג.
- ^ רמב"ן על בראשית, א', א'. לעומת זאת, בפירוש המיוחס לרמב"ן על שיר השירים (ההשערה הרווחת היא כי נכתב על ידי רבי עזרא בן שלמה, רבו של הרמב"ן בקבלה), ג', ט', מפרש המחבר את הפסוק ”אפריון עשה לו המלך שלמה” וגו' על פי שיטת אפלטון המוחלטת, ולדבריו זוהי גם שיטת פרקי דרבי אליעזר, פרק ג' (בצורה זו הבין גם הרמב"ם בספרו מורה הנבוכים (חלק ב', פרק כ"ו) את דברי פרקי דרבי אליעזר, אך חלק עליו). הרמב"ן בפירושו על התורה, בראשית, א', ח', מפרש את דברי פרקי דרבי אליעזר על פי מהלכו כי החומר הקדום נברא יש מאין בזמן קדום, וממנו נברא בהמשך כל העולם.
- ^ בראשית רבה א ט
- ^ ספר ישעיה, פרק מ"ה, פסוק ז'.
- ^ ספר תהלים, פרק קמ"ח, פסוק ה'.
- ^ ספר עמוס, פרק ד', פסוק י"ג.
- ^ ספר משלי, פרק ח', פסוק כ"ד.