רבי יוסף אלבו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי יוסף אלבו
José Albo
לידה בסביבות 1380
בסביבות ה'ק"ם
כתר אראגוןכתר אראגון מונראל דל קמפו (אנ'), כתר אראגון
פטירה 1444
ה'ר"ד
כינוי העיקרים
השתייכות רבני ספרד, רבני קסטיליה, רבני אראגון, ראשונים
תחומי עיסוק פילוסופיה, אמונה, השקפה
רבותיו רבי חסדאי קרשקש
חיבוריו ספר העיקרים

רבי יוסף אַלְבּוֹ (קודם ה'ק"ם (1380) – ה'ר"ד (1444) בקירוב)[1] היה רב ופילוסוף יהודי שהתגורר בספרד. מחשובי הפילוסופים היהודים, מחבר "ספר העיקרים".

קורות חיים

תלמידו של רבי חסדאי קרשקש, כיהן ברבנות בערים שונות באראגון ובקסטיליה. בשנת ה'קס"ג ידוע שכיהן כרב בדרוקה שבסרגוסה.

יצירתו של רבי יוסף אלבו נולדה על רקע הצורך לזקק את עיקרי היהדות למבנה בסיסי ופשוט, כדי לחזק את השורות ולמנוע התבוללות. השפעתו של רבו רבי חסדאי קרשקש עליו גדולה מאוד.

התקופה שבה פעל רבי יוסף אלבו הייתה זמן משבר ביהדות בעקבות גזירות קנ"א ורבים המירו את דתם. רבי יוסף אלבו נאלץ להשתתף בוויכוח טורטוסה ולהסביר מול קהל עוין את עקרונות אמונתו. זה היה הרקע לחיבור "ספר העיקרים", שבו העמיד רבי יוסף אלבו את עיקרי הדת היהודית על שלושה: מציאות האלקים, מתן תורה בהתגלות בהר סיני וקיומם של שכר ועונש, שהכופר בהם מוציא את עצמו מן הכלל ואין לו חלק לעולם הבא. הימנעות רבי יוסף אלבו מלכלול את האמונה במשיח כעיקר עוררה עליו ביקורת.

אפרים אלימלך אורבך הגדיר את רבי יוסף אלבו כ'פילוסוף האחרון של יהדות ספרד'.[2]

ספרו ודעותיו

ספרו הגדול של רבי יוסף אלבו הוא 'ספר העיקרים', בספר זה מתפלמס רבי יוסף אלבו עם הרמב"ם הקובע כי יש י"ג עיקרים ליהדות. רבי יוסף אלבו לא חולק על אמיתות אף אחד מהעיקרים של הרמב"ם אלא רק על היותם עיקרים ומצמצם את העיקרים לשלושה - מציאות ה', תורה מן השמים ושכר ועונש. על חלק מהעיקרים חולק רבי יוסף אלבו משום שהם אינם עיקרים, כלומר ניתן להיקרא יהודי מאמין אף ללא האמונה בהם ועל חלקם משום שלדעתו הם רק הרחבות של אותם שלושה עיקרים (כך למשל אמונה בתורה מן השמים מחייבת את האמונה בנבואה ושליחות משה ולכן אין למנותם כעיקרים נפרדים).

הספר בנוי מארבע חלקים, החלק הראשון עוסק בבירור המושג 'עיקרים', ובו דן רבי יוסף אלבו במבנה הדתות השונות (דת אלקית, דת טבעית וכו') ובעיקרים המתחייבים מכל אחת מהם וכן בעיקרים המיוחדים ליהדות. לאחר מכן באים שלושה חלקים שכל חלק עוסק בבירור עיקר אחד מבין שלושת עיקרי היהדות, כאשר החלק השני עוסק במציאות ה', החלק השלישי בתורה מן השמים והחלק הרביעי בשכר ועונש.

בנוסף סבר רבי יוסף אלבו כי מי שהגיע מתוך לימודו להבנה מוטעית של העיקרים, כגון מי שחושב שלקב"ה יש גוף, אינו נחשב לחוטא.

רבי יוסף אלבו הזכיר בספרו את ספר הזוהר והמליץ לא לקרוא בו ובשאר ספרי המקובלים כי אם מפי חכם מקובל כי חכמת הקבלה כשמה, רק על ידי קבלה.

ניתן גם לראות את רבי יוסף אלבו כחוליה מקשרת בין הפילוסופיה לקבלה, בספרו ישנם פרקים רבים על דרך הפילוסופיה של הרמב"ם אך גם מובאות קבליות רבות. כך באחד מפרקי ספרו מזהה רבי יוסף אלבו את עשרת השכלים הנבדלים המוכרים מהפילוסופיה האריסטוטלית עם עשרת הספירות הקבליות ואת השכל הפועל עם ספירת המלכות.[3] יש מן המקובלים שדחו את דבריו.[4]

סגנונו של רבי יוסף אלבו פשוט ובהיר. בולט רצונו להתפלמס עם הנצרות, אשר לדעתו סותרת את השכל, בניגוד ליהדות. מגמות פולמוסיות אלו הביאו לצנזורים מסוימים שנעשו בספר בידי הרשויות.

כפילוסופים אחרים תומך רבי יוסף אלבו בחקירה פילוסופית. חידוש יש בדעתו על הצמחונות – חידוש שהיווה יסוד ל"חזון הצמחונות והשלום" של הרב קוק[דרוש מקור: מניין שהרב קוק הושפע ממנו בזה?]. לדבריו, אף שהתורה התירה אכילת בשר, זהו היתר בדיעבד, שאינו מציאות אידיאלית.


תקופת חייו של רבי יוסף אלבו על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יונתן קדם, לבירור תולדות חייו של רבי יוסף אלבו, היספניה יודאיקה 6, 2008, עמ' ע"ג - פ"ט
  2. ^ אפרים אלימלך אורבך, כרך ב, עמודי המחשבה הישראלית, עמ' 519
  3. ^ רבי יוסף אלבו, חלק ב פרק יא, ספר העיקרים
  4. ^ עבודת הקודש, חלק א פרק ז, רבי מאיר אבן גבאי

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0