קהילת המודיעין הישראלית
קהילת המודיעין הישראלית כוללת ארגונים העוסקים באיסוף ומחקר מודיעין במדינת ישראל.
מרכיבי קהילת המודיעין הישראלית
הארגונים הנכללים בקהילת המודיעין הישראלית הם:
מערך המודיעין בצה"ל:
אגף המודיעין (אמ"ן) המנחה מקצועית את כלל גופי המודיעין בצה"ל:
להק המודיעין (למד"ן) בחיל האוויר
מספן המודיעין (מד"ן) בחיל הים- מחלקות המודיעין בפיקודים המרחביים (פקמ"רים): פיקוד הצפון, פיקוד המרכז, פיקוד הדרום ופיקוד העורף
חיל האיסוף הקרבי (חלק מזרוע היבשה)
במשרד ראש הממשלה:
המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים ("המוסד")
שירות הביטחון הכללי (שב"כ)
- משרד המודיעין - אגף מחקר
- במשרד החוץ:
במשרד הביטחון:
- מלמ"ב - הממונה על הביטחון במשרד הביטחון
במשטרת ישראל:
בעבר נכללו בקהילת המודיעין גם הארגונים הבאים:
- לשכת הקשר ליהודי ברית המועצות ("נתיב") - הייתה אחראית על מתן סיוע והגנה ליהודי ברית המועצות. הוצאה מקהילת המודיעין לאחר נפילת מסך הברזל ב־1990.
- הלשכה לקשרי מדע (לק"ם) - הייתה אחראית על השגת מודיעין טכנולוגי. נסגרה בעקבות חשיפתו של ג'ונתן פולארד שריגל מטעמה בארצות הברית.
הפיקוח הפרלמנטרי
הפיקוח הפרלמנטרי על קהילת המודיעין מבוצע על ידי ועדת המשנה למודיעין ולשירותים החשאיים של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. זו, מקבלת דיווחים שוטפים מבכירי הקהילה.
מבנה קהילת המודיעין וחלוקת התפקידים בין זרועותיה
ועדות שונות ובודקים יחידים מונו במרוצת השנים לצורך בחינת הסוגיות של המבנה הראוי לקהילת המודיעין של מדינת ישראל, שאלת חלוקת האחריות והסמכויות בין אמ"ן, השב"כ והמוסד, ומתכונת העבודה של שלושתם מול ראש הממשלה והשרים, לשם גיבוש המלצות, בין אם בעקבות אירועים טראומטיים, ובין אם בדרך שיגרה. בין אלו ניתן למנות את הבאים:
- דו"ח שאול אביגור (1957)
- ועדת ידין-שרף (1963)
- ועדת אגרנט (1973/4)
- ועדת זמיר (1974)
- ועדות האלוף אהרון יריב (1984, 1986)
- הוועדה הבינשרותית של קהיליית המודיעין (1987)
- דו"חותיו של האלוף ר. ורדי, משנות התשעים.
- הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק (2004)
הממשלה נדרשה לנושא בהזדמנויות שונות וקיבלה החלטות בנדון. מבקר המדינה הציב את הנושא על סדר יומו והגיש לכנסת את ממצאיו ומסקנותיו. גם ועדת המשנה למודיעין ושירותים חשאיים של ועדת החוץ והביטחון כבר עסקה בסוגיה בשנת 1994 והניחה שורה של המלצות בפני ראש הממשלה.
חלוקת העבודה בין זרועות המודיעין, אמ"ן, השב"כ, והמוסד, מושתתת, במבנה הנוכחי של הקהילה, על בסיס גאוגרפי בדרך כלל. קיימים קווי השקה ורצועות חפיפה, לעיתים רחבות למדי, בין הארגונים. מידת התיאום ושיתוף הפעולה הבינזרועי לקתה בעבר באופן מהותי בחסר, ופגמה לעיתים ביעילות העשייה המודיעינית בנושאים שונים. בשנים האחרונות חל שיפור של ממש בתחום זה. הארגונים הטמיעו את ההכרח בהיזון הדדי של מידע מודיעיני ובסנכרון פעילויות מסוימות, המהווים מכפיל כח ותורמים להעלאת רמת ההישגים ושיעור ההצלחה. נותרו עדיין נושאים פתוחים לדיון ואף שנויים במחלוקת באשר לחלוקת האחריות וגבולות הגזרה הבינזרועית. במסמך המכונה "המגנא כרטא", ממשיכים ראשי השירותים לנסות ולגבש הסכמות ביחס למכלול העניינים של הפרק. ועדת המשנה למודיעין ולשירותים חשאיים מקיימת מעקב בנושא ובוחנת את המהלכים הננקטים לצורך יישוב סלעי המחלוקת בדרך עניינית. על פי הצורך תגלה ועדת המשנה מעורבות פעילה בתחום זה על מנת להבטיח נוהלי עבודה סבירים ותקינים לתועלת עבודת המודיעין.
ההתפתחות ההיסטורית של קהילת המודיעין הועידה לאגף המודיעין של צה"ל מטלות ותחומי פעולה, אשר אינם בתחום אחריותו של מודיעין צבאי על-פי הרוֹוֵח והמקובל במרבית מדינות המערב. דוגמאות לכך הם האחריות על המחקר המודיעיני בתחום המדיני והובלת תחום מודיעין האותות, גם בנושאים שאינם צבאיים מובהקים. מדינת ישראל בשנות קיומה הראשונות נשענה על צה"ל גם כעוגן וכמכשיר לביצוע משימות לאומיות בהיותו מערכת בעלת כושר ארגוני, משאבים וכוח אדם זמין. בתוך כך נטל על עצמו המודיעין הצבאי גם פונקציות שהוא אינו הכתובת הטבעית והמתבקשת מאליה למילוין.
תחום נוסף בו עסקה ועוסקת קהילת המודיעין הוא הצלת יהודים והעלאתם לארץ. עסקו בכך "המוסד" ו"נתיב"[1]. עם הזמן התגבשה בישראל התפיסה שמדינת ישראל צריכה להיות אחראית להגנה על קהילות יהודים בחו"ל הנתונות במצוקה ולהעלותם לישראל, אם המצב ידרוש זאת ואם ירצו בכך. הטיפול במשימה זאת הוטל על "המוסד". הניסיון שנצבר בפעילות עם יהודי מרוקו, באמצע שנות ה-50, הצלתם והסיוע לעלייתם לישראל תורגמו לפעילות סיוע לקהילות בעולם[2].
שינויים במבנה קהילת המודיעין
הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק סברה כי למרות ההתקבעות ההיסטורית של המבנה הנתון, וחרף היתרונות שצברו חטיבת המחקר של אמ"ן ויחידה 8200 מתוקף ניסיונן רב השנים, מן הראוי להשתית סוף-סוף את מבנה קהילת המודיעין על חלוקת עבודה נכונה הן מהבחינה הייעודית והמקצועית, והן מהבחינה החוקתית-דמוקרטית. בשל כך סברה הוועדה כי קיים צורך לשקול מחדש את מעמדו ומקומו של מודיעין האותות (הסיגינט) וכן את העברתם של תחומים מדיניים אסטרטגיים מסוימים ותחומים לא צבאיים הנתונים כיום לאחריות אמ"ן לגורם מודיעיני אזרחי.
הוועדה המליצה על רפורמה שבסופה יכלול מערך המודיעין שלושה או ארבעה גופי מודיעין עצמאיים, וכן את המועצה לביטחון לאומי. ההבחנה ביניהם (להוציא רשות סיגינטית, אם תקום) תהא מבוססת על נושאי ותחומי האחריות של כל אחד מהגופים:
- אמ"ן - תחום אחריותו העיקרי הוא המודיעין הצבאי, התרעה למלחמה על-פי יכולות ופיתוח היכולות, ויצירת התרעות וייצור מטרות במהלך מלחמה או עימות מוגבל.
- המוסד - תחום אחריותו העיקרי, בנוסף לסיכול, הוא מודיעין מדיני-אסטרטגי, כולל יציבות משטרים, מודיעין טכנולוגי וגרעיני וכן טרור גלובאלי.
- שב"כ - תחום אחריותו העיקרי הוא ביטחון המדינה, מנגנוניה ואזרחיה, אל מול איומי טרור פלסטיני ואחר ואל מול איומים של חתרנות פנימית.
- רשות סיגינטית - תשרת את כלל השירותים שלעיל על-פי הצי"ח ובהתאם לעדיפויות שיקבעו על ידי הדרג המדיני, אם תוקם.
- מועצה לביטחון לאומי - אמונה על גיבוש הערכת המצב הלאומית לאור תמונת המודיעין הכוללת, והכנת דרכי פעולה אפשריות (דפ"אות) מדיניות וביטחוניות כמענה.
שינויים בפעילות קהילת המודיעין
פעילותה של הלשכה לקשרי מדע, שהייתה בתוך משרד הביטחון, נחשבה כחלק מקהילת המודיעין עד למעצרו של ג'ונתן פולארד בארצות הברית. הפעלתו נחשבה כחריגה מהמדיניות שהייתה נהוגה בקהילה שלפיה לא מבוצעות פעילויות ריגול בארצות הברית, גם אם עשויה להיות לכך תרומה מודיעינית חשובה.[3]
פעילות בזמן מגפת הקורונה
ערך מורחב – עם פרוץ מגפת הקורונה בישראל, נרתמה קהילת המודיעין לסייע למערכות הממשלתיות להתמודד עם השלכותיה. הסיוע התבטא הן בתחומי השגת המידע על המגפה בעולם ובארץ, במאמץ לקטוע את שרשרות ההדבקה, והן במאמץ להשיג ולפתח מערכות וציוד לבדיקות וטיפולים בחולים, ובטיוב השליטה בנתונים על המגפה והחולים. התפנית הזו בהרתמותה של קהילת המודיעין לעסוק בתחומי פנים אזרחיים, בכלל זה ניטור ומעקב על אזרחי המדינה,[4] עוררה ויכוח בציבור על כך.[5]
ראו גם
לקריאה נוספת
- עמוס גלבוע ואפרים לפיד (עורכים): מלאכת מחשבת - 60 שנות מודיעין ישראלי - מבט מבפנים, ידיעות ספרים, 2008.
- משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", כתר ספרים, 2000.
- גד שמרון, המוסד והמיתוס, ירושלים: הוצאת כתר, 1996.
- יוסי מלמן, מרגלים לא מושלמים: המבצעים הגדולים של המוסד הישראלי, פרשות הריגול והתקלות שהדהימו את העולם, הוצאת תכלת, 2020.
- אפרים הלוי, אדם בצל, הוצאת מטר, 2006.
- רונן ברגמן, "נקודת האל חזור", הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2007.
- רונן ברגמן, מדינת ישראל תעשה הכל, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2009.
- יוסי מלמן ואיתן הבר, המרגלים, תל אביב : הוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2002.
- תומאס גורדון, מרגלי גדעון, הוצאת אור-עם, 1999.
- מייקל רוס, המתנדב, ביוגרפיה של סוכן מוסד, (תרגום מאנגלית: עמירה שגב), תל אביב : הוצאת משכל, תשס"ח-2007.
- דני יתום, "שותף סוד: מסיירת מטכ"ל ועד המוסד", ידיעות ספרים, 2009.
- צבי זמיר, בעיניים פקוחות: ראש המוסד מתריע: האם ישראל מקשיבה?, בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2011.
- יועז הנדל ויעקב כץ, "ישראל נגד איראן, מלחמת הצללים", בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2011.
- מיכאל בר-זהר ונסים משעל - המוסד: המבצעים הגדולים, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2010.
- אהרן זאבי-פרקש ודב תמרי, "ואיך נדע? מודיעין, מבצעים, מדינאות", הוצאת ידיעות אחרונות, 2011.
- אורי שגיא, "אורות בערפל". תל אביב, ידיעות ספרים, 1998.
- יואל בן-פורת, "נעילה - סיפור ההפתעה של מלחמת יום הכיפורים", הוצאת ידיעות אחרונות, 1991.
- אורי בר-יוסף, "הצופה שנרדם - הפתעת יום הכיפורים ומקורותיה", הוצאת זמורה ביתן, 2001.
- אלי זעירא, "מלחמת יום הכיפורים: מיתוס מול מציאות", מהדורה שנייה, תל אביב, ידיעות אחרונות, 2004.
- עמוס גלבוע, "מר מודיעין", ידיעות ספרים, 2013.
- דוד סימנטוב ושי הרשקוביץ, "אמ"ן יוצא לאור - העשור הראשון לאגף המודיעין בצה"ל", מערכות, 2013.
- אפרים לפיד, לוחמי הסתר: המודיעין הישראלי - מבט מבפנים, הוצאת ידיעות אחרונות, 2017.
קישורים חיצוניים
- עמוס הראל ואנשיל פפר, מחלוקת בין המוסד ואמ"ן על תחומי האחריות, באתר הארץ, 21 ביולי 2009
- אפרים לפיד ודוד סימנטוב, מרחב משותף בקהילת המודיעין, באתר "IsraelDefense", 11 בדצמבר 2014
- גדעון מיטשניק, "על אנשינו להיות בכל מקום": סיפורו של המודיעין הישראלי בתחילת דרכו, באתר מעריב אונליין, 18 באפריל 2018
- שמואל אבן ודוד סימן טוב, המחקר בקהילת המודיעין בעידן הבינה המלאכותית, הבמה המחקרית, עדכן אסטרטגי, כרך 23, גיליון 4, המכון למחקרי ביטחון לאומי, אוקטובר 2020, עמודים 28–37
- אופק רימר, מגלים טפח, מגלים טפחיים: הזדמנויות וסיכונים בחשיפות המודיעין של ישראל, עדכן אסטרטגי, כרך 23, גיליון 4, המכון למחקרי ביטחון לאומי, אוקטובר 2020, עמודים 95–100
- ירון רן ויוסי דגן, מנבכי המודיעין הציוני טרום המדינה
- דני אשר,העבודה הסבוכה להקמת שרות המודיעין הצבאי, מבט מל"מ גיליון 83, עמ' 50-46, אפריל 2019.
הערות שוליים
- ^ המרכז למורשת המודיעין, המודיעין הישראלי, ארגון המודיעין היחיד העוסק בהצלת יהודים (עמ' 5-3), באתר מל"מ, מאי 2021
- ^ אפרים הלוי, ישראל מחלצץ יהודים הנתונים במצוקה למרות הקשיים (עמ' 5-4), באתר מל"מ, מאי 2021
- ^ שלמה גזית, מקורות מודיעין אמריקאים (עמ' 26), באתר המרכז למורשת המודיעין, דצמבר 2008
- ^ מיטל יסעור בית אור, השב"כ: בזכות האיכונים אותרו יותר מ-100 אלף חולי קורונה, באתר ישראל היום, 4.3.2021
- ^ קובי מורן-גלעד ולייה מורן-גלעד, המודיעין האפידמי בשירות בריאות הציבור – הקורונה כמקרה בוחן, באתר המרכז למורשת המודיעין, 2021
| קהילת המודיעין הישראלית | ||
|---|---|---|
| יחידות מודיעין בצה"ל | אגף המודיעין • חיל המודיעין• להק המודיעין • מספן המודיעין • מחלקות המודיעין בפיקודים המרחביים | |
| משרד ראש הממשלה | המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים • שירות הביטחון הכללי• המטה לביטחון לאומי | |
| משרד החוץ | המרכז למחקר מדיני | |
| משטרת ישראל | אגף המודיעין במשטרת ישראל | |
| ארגונים לשעבר | נתיב (לשכת הקשר) • הלשכה לקשרי מדע • ש"י • חיל האיסוף הקרבי • משרד המודיעין | |
| ארגונים נוספים | ועדת ראשי השירותים • המרכז למורשת המודיעין | |
