הלשכה לקשרי מדע

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לק"ם או הלשכה לקשרי מדע הייתה גוף ביון ישראלי שפעל במסגרת משרד הביטחון בשנים 1957 עד 1986. הלשכה הוקמה כדי לאבטח את הקריה למחקר גרעיני (קמ"ג), וכדי להשיג טכנולוגיות רגישות ומודיעין טכנולוגי שאי אפשר היה להשיג באופן גלוי. עם השנים התפתחה הלק"ם לזרוע מודיעינית לצד המוסד, השב"כ ואגף המודיעין. היא התפרסמה ונסגרה בעקבות חשיפתו של ג'ונתן פולארד שריגל מטעמה בארצות הברית. בזמן פעולתה נחשבה הלק"ם לגוף המודיעין הסודי והמסתורי ביותר.

היסטוריה

ראשיתה של הלק"ם בהחלטת ממשלת ישראל בתחילת שנות החמישים להשיג יכולת גרעינית. מנכ"ל משרד הביטחון דאז, שמעון פרס קשר קשרים עם ממשלת צרפת שסיפקה ידע רב ואף את הכור הגרעיני המופעל בקריה למחקר גרעיני (קמ"ג) בדימונה. כדי לאבטח את הפרויקט ולעזור בהשגת מידע הוקמה במשרד הביטחון הלק"ם. יש הטוענים כי גוף זה הוקם במקביל לשב"כ כדי לא לאפשר דריסת רגל בפרויקט לאיסר הראל, ששלט בקהילת המודיעין הישראלית.

בראשית דרכה היו ללשכה שמות שונים, ביניהם "מפעלים מיוחדים" ו"המשרד לתפקידים מיוחדים", ורק מאוחר יותר שונה שמה ללק"ם. באותם ימים עמד בראשה בנימין בלומברג, ששימש גם כקצין הביטחון הראשי של משרד הביטחון וראש אגף בשב"כ.

הלק"ם הייתה אחראית על אבטחת העבודות להקמת הכור ובדיקת העובדים בו בשנים 1961-1960. לפי מספר פרסומים היא הייתה גם הגוף האחראי על השגת אורניום להפעלת הכור. כך למשל בשנת 1968 במסגרת מבצע "פלאמבאט", רכשה מדינת ישראל 200 טונות של אורניום טבעי, המכונה בעגה המקצועית "עוגה צהובה" מחברה בלגית שכרתה אותו בקונגו. למרות שיעדו המוצהר של המטען היה איטליה, הספינה שהובילה את המטען מאנטוורפן פגשה בלב ים ספינה אחרת של חברת צים והעבירה אליה את האורניום, שהגיע לישראל.

מלבד הקמ"ג הייתה הלשכה אחראית גם למרכז למחקר גרעיני (ממ"ג) בנחל שורק (ליד יבנה). עם השנים הרחיבה הלק"ם את המנדט שניתן לה והפעילה סוכנים שעסקו בהשגת מידע טכנולוגי ומודיעיני במדינות זרות. בתוך הלשכה הוקם גם המלמ"ב, הגוף שירש את השב"כ באחריות על הביטחון של משרד הביטחון והתעשיות הביטחוניות. בשנת 1974 הוצא המלמ"ב מהלק"ם והפך להיות גוף עצמאי במשרד הביטחון.

הלק"ם הייתה מעורבת גם בעקיפת אמברגו הנשק הצרפתי שהוטל על ישראל בעקבות מלחמת ששת הימים על ידי הברחת ספינות שרבורג. לצורך הסוואת המילוט הוקמה כשנה לפני המילוט עצמו, בעזרתו של מילה ברנר, מבעלי החברה הימית להובלת פרי וקשריו עם איש הספנות הנורווגי סיים, חברת קש נורווגית לחיפושי נפט בשם "סטארבוט", שנרשמה בפנמה. אנשי החברה היו סוכני מוסד מן הלק"ם תחת פיקודו של בנימין בלומברג.

כמו כן היה הלק"ם מעורב בהשגת תוכניות המיראז' 5, שיוצר אחר כך בתעשייה האווירית תחת השם "נשר". התוכניות הושגו בעזרתו של המהנדס אלפרד פראואנקנכט שעבד בדאסו תעופה והעביר אותן לנחמיה קין. בעקבות זאת הוכרז קין כאישיות בלתי רצויה בשווייץ.

בשנת 1981 הוחלף ראש הלק"ם בנימין בלומברג ברפי איתן, ששימש גם כיועץ לענייני טרור לראש הממשלה מנחם בגין.

בשנות ה־80 הפעילה הלק"ם את ג'ונתן פולארד כסוכן בארצות הברית. פולארד העביר לישראל מידע שאליו נחשף במסגרת שירותו כקצין במודיעין הצי האמריקאי. הוא הופעל במשך שנה וחצי על ידי אביאם סלע, אלוף-משנה בחיל האוויר הישראלי ששהה בארצות הברית בחופשת לימודים. בנובמבר 1985 נעצר פולארד על ידי הרשויות האמריקאיות. אביאם סלע הצליח לחמוק ארצה, אך קידומו בחיל האוויר נחסם עקב לחץ כבד של ארצות הברית. הפרשה גרמה נזק גדול ליחסים בין ישראל לארצות הברית, ועלתה השאלה כיצד אושרה פעילות כזו. בישראל הוקמו שתי ועדות חקירה שקבעו כי פולארד הופעל על ידי הלק"ם ללא ידיעת שרי הביטחון, יצחק רבין ומשה ארנס. כתוצאה ממסקנותיהן של ועדות חקירה אלו פורקה הלק"ם וסמכויותיה הועברו לממונה על הביטחון במשרד הביטחון[1].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0