קהילת יהודי רחיב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קהילת יהודי רחיב התקיימה בעיר רחיבאוקראינית: Рáхів; ברוסינית: Рахово; ברוסית: Ра́хов; בהונגרית: Rahó; ברומנית: Rahău; בצ'כית וסלובקית: Rachov; בגרמנית: Rachiw; ביידיש: ראחוב) שבאוקראינה.

רחיב שלאחר מלחמת העולם הראשונה הפכה לחלק מצ'כוסלובקיה סופחה בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20 יחד עם יתר יישובי האזור להונגריה. באוקטובר 1944, במהלך מלחמת העולם השנייה היא שוחררה על ידי כוחות ברית המועצות. וכעבור שנה סופחה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית. בשנת 1991, עם התפרקות ברית המועצות, רחיב הפכה לחלק מאוקראינה העצמאית.

תולדות הקהילה

ניסיונות התיישבות

הרחוב הראשי ברחיב (1930)

בתחילת המאה ה-18 ניסו יהודים בודדים להתיישב בעיר, אך ללא הצלחה. כך, ישנו תיעוד במפקד היהודים הראשון מהונגריה בשנת 1728 על שני יהודים רווקים שהתיישבו בעיר כאשר מוזכר כי אחד מהם חכר אחוזת משק בעיר, שניהם לא נשארו בכפר זמן רב. במפקד משנת 1735 מוזכר יהודי בעל משפחה שהתיישב בעיר, אך גם הוא לא נשאר בה שכן במפקד משנת 1746 נרשם שוב יהודי רווק שחי בעיר.

במפקדי היהודים מהשנים 17681830 לא חיו יהודים בעיר, בניגוד לערים סמוכות. ההשערה היא שהאדמות סביב רחיב היו אדמות מדינה שנוהלו על ידי פקידים ולכן לא היה צורך ביהודים שלרוב התיישבו בכפרים ושימשו כחוכרים ומשכירים של אדמות אצילים מקומיים.

באמצע המאה ה-19 התיישבו בעיר עשרות יהודים שהגיעו מגליציה החלו לייסד קהילה וביניהם מוזכרים ר' מרדכי דוב שו"ב ור' אהרון רוזנטל המופיעים כחותמים על ספר נזיר השם לעמבערג תרכ"ט[1]. במסגרת ההתיישבות היהודית ישנו תיעוד להמצאות שוחט בקהילה שכנראה גם שימש את יהודי האזור. המשפחות היהודיות הגדולות המוזכרות בספרים בתחילת המאה ועשרים הן משפחות שיוביץ(9) ומשפחות רוזנטל(7)[2].

מוסדות הקהילה

לאחר הקרע ביהדות הונגריה בעקבות קונגרס יהודי הונגריה, נרשמה הקהילה כאורתודוקסית.

במהלך השנים פעלו בקהילה חמישה בתי כנסת פעילים: בסביבות שנת 1880 נבנה בעיר בית כנסת מעץ. לאחר זמן מה נבנה מבנה הקבע של בית הכנסת הגדול, אחריו נבנו מבנה בית מדרש של "חברת משניות", בית מדרש קטן ששכן בבית הרב, וקלויז של האדמו"ר מראחוב.

במסגרת הקהילה הוקמו מוסדות תמיכה בתושבים, חברה קדישא, שתי חברות ללימוד תורה, "חברה תהילים" שחבריה סיימו את ספר התהילים כל שבת אחר הצהריים. בשנת 1920 נוסדה חברת נשים בשם "ורד", שפעלה לרווחת בני הקהילה.

גם ארגונים ציוניים פעלו בקהילה ואחדים מצעירי הקהילה עלו לארץ ישראל לפני מלחמת העולם השנייה.

חיי הקהילה

ילדים יהודים בפתח מכולת ברחיב (1930)

בשנת 1880 חיו ברחיב 288 יהודים מתוך 4,716 תושבים (כ-6%) ובשנת 1910 ובשנת 1941 כבר חיו 1,607 יהודים מתוך 12,455 תושבים בעיר (12.9%)[3].

אחוז ניכר מהיהודים המקומיים הועסקו ברמות שונות של סחר קמעונאי אצל חלק מהיהודים שהיו בעלי מלאכה, ביניהם היו חייטים, סנדלרים, נגרים, בורסקאים, שענים, אופים, צלמים, בעלי מוניות ואחרים שהועסקו בשכירות בבתי מלאכה או מפעלים בשליטה יהודית כגון שלוש מנסרות גדולות, שלוש טחנות קמח, חנויות מכולת, חנויות טקסטיל, שוקי אוכל סיטונאיים ותחנת כוח חשמלית. ברחיב, כמו במקומות רבים, שלטו היהודים בחיי המסחר.

בנוסף, יהודים השתלבו בחיי העיר וכיהנו בתפקידים ציבוריים. כך היה שופט אחד יהודי (בבית משפט השלום), שני רופאים, שלושה עורכי דין וארבעה רופאי שיניים. רוב הזמן כיהן יהודי בתפקיד מזכיר העיירה ויהודים עבדו גם כפקידים במשרדי הרשות המוניציפלית.

רבני הקהילה ואדמו"רים

ליקוטי מהרי"ח לרב פרידמאן (1932)
  • 1888 - נבחר רב הקהילה הראשון, רבי ישראל חיים פרידמן, תלמידו של הרב יקותיאל יהודה טייטלבוים ומחבר הספר ליקוטי מהרי"ח[4] הדן ב"שולחן ערוך", "אורח חיים". הרב פרידמן וכיהן שם עד מותו הפתאומי בטביעה בזמן שיצא להכשיר כלים לפסח בשנת 1922.
  • 1922 - ירש את מקום אביו, רבי שלמה זלמן פרידמן שהיה מחסידי סיגט וניהל ישיבה במקום שבימיה הטובים הכילה 150 תלמידים. הישיבה הלכה בדרכי חסידות סיגט אך למדו בה גם תלמידים מזרמים שונים. הרב שלמה זלמן כיהן ברבנות העיר עד לשואה ולאחריה התיישב בעיר סטמאר שם הרבה לעסוק בהתרת העגונות הרבות שנוצרו כתוצאה מהשואה. בשנת 1947 נסע לשווייץ שם כיהן כרב קהילת לוגאנו ובשנת 1978 עלה לישראל וחי את שנותיו האחרונות בבני ברק בישראל. הוא נפטר בשנת 1980 ונקבר בהר הזיתים בירושלים.

ברחיב ישבו במהלך השנים שני אדמו"רים, בתחיל המאה ה-20 ישב בעיר האדמו"ר רבי יצחק רוזנבוים מנהיג חסידות ראחוב בן הרב מאיר מקרעטשניף שניהל בית מדרש בביתו ולאחר מלחמת העולם הראשונה עזב לפלשווישו. לאחר שעזב, בין שתי מלחמות העולם כיהן כמנהיגם של חסידי ראחוב אחיו האדמו"ר מרדכי רוזנבוים. שני האדמו"רים נרצחו בשואה.

בין מלחמות העולם

בימי הרפובליקה הצ'כוסלובקית שבין שתי מלחמות העולם השתייכו רוב יהודי רחיב לאגודת ישראל. ובכל זאת הייתה פעילות ציונית ערה בקרב הנוער ואף הוקם בעיירה סניף של תנועת הנוער בית"ר. מייסד הסניף, מנדל דווידוביץ' מהתנועה הציונית הרוויזיוניסטית, שימש כציר בקונגרסים הציוניים. כמו כן פעלו ברחיב השומר הצעיר, תנועת החלוץ והמזרחי.

טבלת האוכלוסיה ברחיב[2]
שנה יהודים כלל האוכלוסיה
1728 2
1830 2,446
1880 288 4,716
1910 6,577
1921 912 6,879
1930 1,234 8,893
1941 1,707 12,455

התרבות ברחיב

בני הנוער ברחיב השתתפו בחוגים שונים ביניהם חוג לדרמה שפעל בעיירה, ובמסגרתו בימי חנוכה ופורים הוצגו הצגות ביידיש דוגמת הדיבוק ומכירת יוסף ברחיב וביישובי הסביבה. צעירים יהודים עסקו גם בספורט, ובשתי אגודות הספורט המקומיות, לכדורגל ולטניס, היו רוב החברים יהודים.

ברלבאש

לקהילה היהודית ברחיב היו משויכים גם כ-50 יהודים שהתגוררו בכפר הסמוך ברלאבש Barlebash[2]. יהודי המקום שהיו בעלי עגלות וסוחרים קיימו מניין משלהם בביתו של אחד התושבים, אך את שאר שירותי הדת קיבלו מהקהילה היהודית ברחיב. כך, השתמשו במקווה של רחיב ונקברו בבית הקברות היהודי ברחיב.

בניגוד לתושבי רחיב, היו יהודי ברלבאש מחסידות ויז'ניץ. בסמוך לברלבאש היה כפר זעיר בשם ווילחובאד שם גרו שני יהודים (סוחר וסנדלר) שכשנזקקו לתפילה במניין הגיעו לבלבאש על ידי עירוב תחומין. מעל עשרה יהודים מברנבאש נרצחו בשואה[5].

מלחמת העולם השנייה (השואה)

בספטמבר 1938, כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, נחתם הסכם מינכן, ובעקבותיו, בנובמבר אותה השנה, הוענקה אוטונומיה רותנית לחלק מקארפאטורס, לרבות רחיב. במשטר הרותני הפרו-גרמני היו יהודים נתונים בסכנה מתמדת לחייהם ולרכושם.

ביולי 1941 גורשו מרחיב כמה עשרות יהודים שלא הייתה להם תעודות אזרח הונגרי. הם נרצחו בקמניץ-פודולסקי עם עוד עשרות אלפי יהודים שגורשו מהונגריה. שתי משפחות וביניהן משפחת לאוטמן [6][7] ואדלרשטיין מרחיב ועשרה יהודים מברלבאש הצליחו להימלט משם ולחזור להונגריה. באותה שנה גויסו גברים צעירים לעבודות כפייה במסגרת פלוגות עבודה.

ב-19 במרץ 1944 נכנס הצבא הגרמני להונגריה. וב-16 באפריל 1944 רוכזו יהודי רחיב בבניין בית הספר הכללי והוחזקו שם במשך שמונה ימים. ביום התשיעי נלקחו לגטו מאטסלקה, שם הוחזקו עם עוד כ-17,000 יהודים תחת כיפת השמיים בתנאי רעב ובלי אמצעים סניטריים. כעבור חודש גורשו יושבי הגטו למחנה ההשמדה אושוויץ שבפולין. כ-1,200 מיהודי רחיב והסביבה ניספו באושוויץ ובמחנות אחרים[8].

גורל יהודי רחיב

בסתיו 1944, אחרי שחרור העיירה בידי הצבא האדום, חזרו לשם יהודים בני הקהילה שנמלטו ממחנות העבודה. הם שיקמו את חיי הקהילה ובשנת 1945, בתום המלחמה, הצטרפו אליהם שארית הפליטה ממחנות הריכוז בגרמניה. באחד מבתי היהודים אורגן מניין קבוע. הרב שלמה זלמן פרידמן אמנם נותר בחיים, אבל לא חזר עוד לרחיב. הוא עמד בראש בית דין בעיר סאטמאר, משם עבר בשנת 1947 ללוגאנו שבשווייץ, ובשנות חייו האחרונות חי בבני ברק. שוחט הקהילה ר' זאב גרייף ששרד וחזר לרחיב שימש גם כמוהל של כל הסביבה עד מותו בשנת 1975. אחרי סיפוח קארפאטורוס לאוקראינה הופקעו כל בתי התפילה מידי היהודים ומבניהם שימשו כמחסנים. במשך השנים עלו רוב היהודים מרחיב לישראל ובשנות השבעים כבר לא נותר שם מניין.

הקהילה היהודית בשנות ה-2000

בית הקברות היהודי ברחיב

לפי נתוני הארגונים היהודיים, נכון לשנת 2011 האוכלוסייה היהודית מנתה מספר אלמנות קשישות ומשפחה אחת. ובעיר קיימות עדיין מצבות יהודיות שנשמרו[9][10].

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ש.י. גרוס/ י.יוסף כהן, ספר מראמארוש, תל אביב: בית מראמארוש, תשמ"ג, עמ' 355-359
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Rachiv Ukraine, JewishGen
  3. ^ נתוני האוכלוסייה היהודית בהונגריה 1840–1941 (1993)
  4. ^ פרידמן, ישראל חיים בן יהודה, 1852-1922, לקוטי מהרי"ח - חלק א, ‏סאטמאר תרצב, באתר היברובוקס
  5. ^ תיעוד יהודי ברנבאש שנרצחו בשואה באתר יד ושם
  6. ^ [geni.com/people/Miksha-Davidovitz/6000000002182252026?through=6000000002182112631 Micsha Davidovitz], Geni
  7. ^ [com/people/Neti-Davidovitz/6000000002182112631?through=6000000002182104768 Neti Davidovitz (Lautman)], Geni
  8. ^ תיעוד יהודי רחיב שנרצחו בשואה
  9. ^ בית הקברות ברחיב
  10. ^ צילומים של בית הקברות היהודי ברחיב
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0