קורט שוברט
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. קורט שוברט (1923–2007) היה חלוץ ונושא הדגל בלימודי יהדות באוניברסיטת וינה, אוסטריה, ומייסד המוזיאון היהודי הראשון[1] באוסטריה באייזנשטדט. היה בין בוניה מחדש של אוניברסיטת וינה אחרי מלחמת העולם השנייה.
חייו
נולד ונפטר בווינה. בגיל 15, לפני סיום בית הספר התיכון הוא חווה את כניסת הנאצים לווינה. בגלל מחלת האסתמה הקשה שממנה סבל, לא גויס לצבא ולכן החל את לימודיו באוניברסיטה. התנגדותו למשטר הנאצי, ורדיפות היהודים הביאו אותו כמחאה ללמוד שפות שמיות עתיקות באוניברסיטת וינה. שוברט, הקתולי הדתי האדוק, למד אכדית, עברית תנ"כית, וסורית. הצליח ללמוד באמצע מלחמת העולם השנייה לימודי עברית. בשנת 1944 סיים דוקטורט בנושא מדיניות החוץ של המלך חמורבי.
במלחמת העולם השנייה, בהיותו פקח אזרחי להתקפות אוויריות, הוא הצליח להציל את הספרייה העשירה של בית המדרש הרבני בבית הכנסת טמפלגאסה בווינה, על ידי הסתרת הספרים הנדירים במרתף באוניברסיטה. אחרי המלחמה הועבר האוסף לקהילה היהודית החדשה בווינה, ואחר כך תרמה הקהילה את הספרים לספריה הלאומית בירושלים ישראל. שוברט הופקד על העברת הארגזים לארץ, והגיע איתם בערב פסח 1949 באניית העולים "גלילה".
בזמן המלחמה הוא היה פעיל במספר תנועות התנגדות אוסטריות קתוליות.
עם שחרור וינה, ביקש שוברט וקיבל אישור מהמפקד הרוסי לפתיחה מחדש של אוניברסיטת וינה. באפריל 1945 הוא נשא את הרצאתו הראשונה אחרי המלחמה, "עברית למתחילים". נושא בעל משמעות סמלית מיד אחרי המלחמה.
הוא ייסד מכון ללימודי יהדות באוניברסיטת וינה, במסגרת הפקולטה למזרחנות. ב-1966 הפכה למכון עצמאי. שוברט לימד עברית ויהדות, התמחה בעברית מודרנית, ארמית, תלמוד, וביקר בארץ לעיתים מזומנות. עד פרישתו הוא היה המנהל וראש המכון, והקדיש את כוחו וזמנו לביסוס והרחבת מחקריו. גם אחרי פרישתו המשיך את עבודתו האקדמית, והצליח להיות מורה וחוקר במשך 60 שנה.
הרעיון המנחה של מחקריו היה "מדע היהדות"- הוא ניסה ליצור קשרים מתחילת התנ"ך ועד ההווה במחקר נרחב שהסתמך על היסטוריה יהודית, ספרות, דת, ציונות, הקשר עם כתבי הקודש והשפעת היהדות על תחילת הנצרות. זה גם מה שהוא לימד, וסירב להיצמד לנושאים מבודדים. בהקשר זה ראה חשיבות בכתבים עתיקים, היה המפרסם הראשון בגרמנית את נושא מגילות קומראן. הוא פרסם שני ספרים על המגילות, ועסק בנושא שנים רבות. הוא היה בקשר לנושא זה הרבה קשרים עם חוקרים.
החל משנת 1970, יחד עם אשתו המנוחה, דר' אורסולה שוברט[2], עסק רבות בנושא האמנות היהודית בימי הביניים.
בשנת 1972 הוא ייסד את המוזיאון היהודי הראשון באוסטריה (ובעולם דובר הגרמנית) אחרי המלחמה. זהו המוזיאון היהודי בעיר אייזנשטד. המוזיאון הוקם בבית ורטהיימר, ששימש כבית הקהילה עד השואה. המוזיאון נפתח ב-1982 עם תערוכה מקיפה שנקראה "1000 שנות יהדות אוסטריה". הוא גם פעל להקמת מוזאונים דומים בגרמניה.
שוברט ייסד והיה פעיל קבוע בדיאלוג הנוצרי - יהודי[3] שבו ראה כלי חשוב למניעת אנטישמיות.
הוא התפרסם בעולם, אך בעיקר באירופה דוברת הגרמנית, ובאוסטריה, הוא היה מורה, ואישיות ציבורית מוערכת שתרם לפתיחת אוניברסיטת וינה מיד אחרי המלחמה, תרם לניצחון על האנטישמיות, ולהעמקת הדיאלוג בין יהדות לנצרות.
האקדמיה האוסטרית למדעים Österreichische Akademie der Wissenschaften ערכה טקס לזכרו ולזכר אשתו בינואר 2016 [2]. הטקס נערך בשיתוף המרכז ללימודי יהדות בצ'כיה המרכז לאמנות יהודית באוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת פרייבורג ואוניברסיטת וינה. בטקס הודגש שיתוף הפעולה בין שני בני הזוג במחקר ציורי הקיר בבית הכנסת בדורה אירופוס (כיום בסוריה) לבין הציורים בקטקומבה Via Latina ברומא.
פרסים
- 1978 - אות השירות למען השחרור של אוסטריה
- 1982 - פרס העיר וינה לחינוך עממי
- 1987 - חבר כבוד באקדמיה האוסטרית למדעים (מחלקה פילוסופית- היסטורית).
- 1988 - דוקטור לשם כבוד יחד עם אורסולה שוברט, אוניברסיטת פרייבורג, שווייץ.
- 1990 - פרופסור כבוד של אוניברסיטת וינה.
- 1998 - "אות הזהב הגדול" איחוד הקהילות היהודיות באוסטריה.
- 2004 - חבר כבוד וסנטור כבוד של אוניברסיטת וינה.
- 2006 - פרס -ICCJ פרס סר זיגמונד שטרנברג, קרן בינלאומית לשיתוף פעולה נוצרי- יהודי.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
