קו העוני
קו העוני הוא מדד כלכלי חברתי, המתייחס לרמת ההכנסה המינימליות הנדרשות לאדם או משפחה. אדם או משפחה ייחשבו עניים אם סך הכנסותיהם נמוך מקו העוני, בהתאם למתודה של מדידתו.
קו העוני נועד להיות האינדיקטור בין אלו שהכנסתם מספיקה לשם קיום ראוי לבין אלו שהכנסתם לא מספיקה לכך. אולם במרבית המדינות המערביות הוא אינו קובע עוני מוחלט ואינו חייב לסמל כי לאותם פרטים ומשפחות הנמצאים מתחתיו יש מצוקת אמת ביכולת אספקת מצרכים ושירותים.
במדינות מערביות רבות, העוני מוגדר יחסית לרמת החיים הכללית של אותה מדינה. במדינות עשירות יחצה קו העוני את אזרחי אותה מדינה בהכנסה גבוהה יותר מאשר במדינות עניות.
במדינות רווחה רבות מקובל כי המדינה מסייעת לאזרחיה הנמצאים מתחת לקו העוני בדרך של מתן הטבות שונות, כספיות או שוות כסף.
המונח הופיע לראשונה בעבודות של מדענים אנגלים. בשנות ה-60 של המאה ה-20 אידה ק. מרים לראשונה עשתה חישוב של קו העוני בארצות הברית.
שיטות מדידה
קיימות שיטות מדידה רבות. השיטות הרווחות הן:
- מדידה יחסית - עני הוא מי שרמת חייו נמוכה יחסית לרמת החיים במדינה (בחברה) בה הוא חי[1]. זו היא הגישה המקובלת בישראל.
- מדידה בערכים מוחלטים - משפחה תחשב לענייה אם אין ביכולתה לרכוש סל מוצרים בסיסי, מינימום הנדרש לקיומה של המשפחה.
- מדידה סובייקטיבית - העוני הוא כפי שמשק הבית רואה אותו, אינו תלוי ברמת החיים המוחלטת במדינה או בסל מוצרים אלא ברצונותיו של האדם.
היסטוריה
במאה ה-19 הוגדר לראשונה "קו" למדידת עוני, בידי צ'רלס בות(אנ) וסיבהום ראונטרי(אנ) ובשנת 1887 פורסמה לראשונה מדידה לפי מודל כזה. בתקופת מלחמת העולם השניה התקבל בבריטניה מודל שראה את קו העוני במצב של אי-השגת קיום מינימלי במספר מרכיבים בסיסיים מסוימים, בהם מזון, דיור ולבוש. (דו"ח בוורידג).
במדינת ישראל, בעשורים בראשונים לקיומה התייחסו ל"קו העוני" כאל העדר בצרכים חיוניים. בשנת 1963 הקיף שר הסעד, יוסף בורג, ועדה בראשות ד"ר ישראל כ"ץ שתפקידה היה לקבוע "סל צריכה הולם" ולקבוע מדד לקביעת קו העוני. הועדה לא הצליחה למלא את המשיבה ופוזרה בשנת 1967. בשנות ה-70 הובילו רפי רוטר ונירה שמאי ל"מדידה יחסית" כדי לקבוע את קו העוני בישראל. לפי פרופסור אברהם דורון, "המדידה היחסית" שיזמו רוטר ונירה הייתה אמורה להיות זמנית ונועדה לתת תמונת מצב ראשונית על מצב העוני באותה תקופה[2].
קו העוני בישראל
ערך מורחב – עוני בישראל
בישראל קו העוני מוגדר כ-50% מההכנסה הפנויה החציונית, למשפחה. משמעות ההכנסה הפנויה החציונית היא הכנסה משפחתית (מעבודה, הון ונכסים, אחרי מסים ישירים ותשלומי העברה), שלחצי מהמשפחות יש הכנסה גבוהה ממנה ולחצי נמוכה ממנה. בשל צורת חישוב זו, קו העוני הוא יחסי ומושפע מהתפלגות רמת ההכנסות במשק. בחישוב קו העוני נלקח בחשבון גודל המשפחה על ידי שימוש ב"סולם שקילות" המאפשר השוואה של רמת החיים של משפחות בגודל שונה. קו העוני מחושב על ידי המוסד לביטוח לאומי.
"ה'הכנסה' לצורך חישוב קו העוני בישראל, מבוססת על ההכנסה הכספית (החודשית או השנתית) של האדם. החישוב אינו מביא בחשבון הכנסה בעין, אינו מביא בחשבון חסכונות שהאדם משתמש בהם אותה עת (כך שמיליארדר שפרש מעסקיו וחי רק מחסכונותיו, יוגדר עני) ואינו מביא בחשבון בעלות על נכסים שמביאה לחסכון משמעותי בהוצאות המחיה השוטפות כגן בעלות על דירה, שמובילה ישירות לחסכון חודשי של שכר דירה (כך אדם שמרויח מעט מעבר לקו העוני ומוציא אלפי שקלים מידי חודש על שכר דירה לא יוגדר עני, בעוד חברו שמרוויח מעט פחות מקו העוני ומתגורר בדירה בבעלותו כן יוגדר "עני")[2].
תחולת העוני היא אחוז האוכלוסייה שהכנסתה נמוכה מקו העוני (מתוך האוכלוסייה הכללית).
על פי פרסומי המוסד לביטוח לאומי לשנת 2017 ישראל מובילה לרעה ביחס למדינות המערב במדד העוני. נכון לשנת 2017 קו העוני לזוג עומד על 5,216 ש"ח. למרות ירידה מתונה בשיעורי העוני, בשנת 2016 חיו בישראל יותר מ-1.8 מיליון עניים. בהשוואה ל-2015 שיעורי העוני בקרב משפחות ירדו מ-19.1% ל-18.6%, ו-14,400 משפחות עלו מעל לקו העוני. לצד המגמות החיוביות עלתה ב-2016 תחולת העוני בנפשות ובילדים. שיעור העוני של נפשות עלה ב-0.3%, ושיעור הילדים החיים בעוני עלה ב-1.2%. שיעור הקשישים החיים בעוני ירד מ-60.3% ל-58.7%. בשנה זו תחולת העוני של החרדים עלתה מ-44.6% ל-45.1%. חלקן של המשפחות העניות החרדיות מכלל המשפחות העניות מגיע ל-15%, שיעור גדול בהרבה מחלקם היחסי של החרדים באוכלוסייה, שהוא 6%. 39% מקרב העניים הם ערבים, אף שחלקם היחסי באוכלוסייה הכללית הוא 20.9%[3]. עם זאת שיעור העוני אצל משפחות ערביות ירד מ-53.3% מקרב אוכלוסייה זו בשנת 2015 ל-49.4% בשנת 2016[4]. קו העוני בישראל לא מתחשב בעוני מבחירה, בו אנשים, בייחוד במגזר החרדי, מעדיפים ללמוד ולהסתפק במשכורות או בקצבאות נמוכות על פני עבודה במשרה מלאה וביטול תורה.
המשמעויות של קו העוני היחסי בישראל
- בשל אופיו של העוני יחסי, עני במדינה אחת יכול להיחשב לבן אדם אמיד במדינה שנייה. לדוגמה, אזרח מדינת העולם השלישי שהתל"ג לנפש שלה לא עולה על כמה מאות דולרים לשנה, ייחשב לעני מאוד בישראל, אך עני ישראלי המקבל סכום גבוה פי 10 מאותו עני ממדינת העולם השלישי, יחשב לאמיד באותה מדינה. באופן דומה, גם יש הבדל בין יישובים עם רמת הכנסה גבוה וישובים עם רמת הכנסה נמוכה בישראל, ואדם יכול להיחשב כעשיר ביותר ביישוב עם רמת הכנסה נמוכה והעני ביותר ביישוב עם רמת הכנסה גבוהה. יש הרואים במקרה זה דוגמה לתיאור החלקי שמספקים הנתונים המתקבלים באמצעות חישוב קו העוני.
- עוני הוא תופעה רב ממדית[5]. קו העוני היחסי המקובל בישראל, מתייחס רק לממד אחד של העוני - רמת ההכנסות. כך למשל, אין התייחסות לתחושת עוני (עוני סובייקטיבי). תחושת העוני יכולה לנבוע גם משינוי ברמת ההכנסה של האדם לאורך חייו, אם בתקופה מסוימת הייתה לו רמת הכנסה גבוהה ואחר כך היא ירדה, למרות שהוא מעל קו העוני הוא יחשיב את עצמו כעני.
- קו העוני מתייחס לרמת ההכנסות בלבד, למשל, ייתכן שלאדם יהיה הון עצמי גבוה, ברכוש או בחסכונות אולם הוא ייחשב מתחת לקו העוני משום שהכנסתו נמוכה.
- כיוון שעוני מוגדר באופן יחסי, הרי שאם לכולם יהיה פחות, למשל, בשנת מיתון, אזי העוני דווקא ירד (כך קרה בשנת 2020)[6].
- בעיה נוספת בחישוב מספר העניים וקו העוני היא אמינות נתוני ההכנסה המשפחתית שעליהם מתבסס החישוב. בישראל חישוב קו העוני מתבסס על סקר ההכנסות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שבו נשאלים כ-15 אלף ראשי משק-הבית על הכנסותיהם החודשיות השוטפות הכוללות הכנסות משכר עבודה, מנכסים, מקצבאות או מכל מקור אחר. במדידה המתבססת על סקר כזה יש הטיה מובנית כי חלק מן הנסקרים יעדיפו לא לדווח את המספרים האמיתיים לסוקרים, ולא להסגיר את כל מקורות ההכנסה (למשל, כסף שחור) ובכך להטות את התוצאות מטה לעומת רמת ההכנסות האמיתיות. בתחום הספציפי של הכנסות מפנסיה, נמצא כי יש פערים משמעותיים בין הנתונים המתקבלים מעיבוד נתוני סקר ההכנסות לבין הנתונים הרשמיים הנאספים מדיווחי המעסיקים לביטוח לאומי ולמס הכנסה[7].
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: קו העני |
- שאלת תם – למה צריך את קו העוני?, מתוך וואלה
- ריטה ינקילוביץ', קו העוני ונתוני עוני בישראל, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 15 באפריל 2003
- לאה אחדות, על המוחלט והיחסי בהגדרת קו העוני, באתר של מכון ון ליר
- דניאל גוטליב, אלכסנדר פורמן, מדידת עוני לפי סל צריכה הולם בישראל – 2009-1997, גישת ה- Market Basket Measure/National Research Council - MBM/NRC, גיליון 88 בכתב העת: "ביטחון סוציאלי", אייר תשע"ב, אפריל 2012.
- ניצה (קלינר) קסיר, אסף צחור-שי, על תרבות ועוני בחברה החרדית, באתר המכון החרדי למחקרי מדיניות
- עמיעד כהן, האומנם שליש מילדי ישראל עניים?, השילוח 9, אפריל 2019
- קו העוני, מערכי שיעור, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ מוחמד סייד-אחמד, ד"ר יעקב ורשבסקי, עוני ואי-שוויון בחלוקת ההכנסות – תמונת מצב, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, אוקטובר 2001
- ^ 2.0 2.1 עמיעד כהן, האומנם שליש מילדי ישראל עניים?, השילוח 9, אפריל 2019
- ^ בפתחה של שנת 2019 כ-9.0 מיליון תושבים במדינת ישראל, באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 31 בדצמבר 2018
- ^ אמיר אלון, 1.8 מיליון עניים, 840 אלף מהם - ילדים. דו"ח העוני, באתר ynet, 6 בדצמבר 2017
- ^ דניאל גוטליב וניצה (קלינר) קסיר, העוני בישראל ואסטרטגיית מוצעת לצמצומו, פרסומי בנק ישראל, יולי 2004
- ^ אורן הלר, ניצה (קלינר) קסיר, להב כראדי ומירי אנדבלר, רמת החיים, העוני והאי-שוויון בהכנסות – 2019-2018 אומדן ל-2020 (לפי נתונים מינהליים), באתר המוסד לביטוח לאומי, ינואר 2021
- ^ אלי ציפורי, הישראבלוף של מדדי העוני שמתבססים על סקרי הלמ"ס, באתר גלובס, 3 בפברואר 2018
