קטיפנית שחורה
 קטיפנית שחורה
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | אווזאים |
| משפחה: | ברווזיים |
| תת־משפחה: | מרגוניים |
| סוג: | קטיפנית |
| מין: | קטיפנית שחורה |
| שם מדעי | |
 Melanitta americana
| |
| תחום תפוצה | |
| |
קטיפנית שחורה או קטיפנית אמריקאית (שם מדעי: Melanitta americana) הוא ברווז ים גדול, אורכו 43 עד 49 ס"מ. שם המין הוא מלטינית ופירושו "אמריקאי". המין מוגדר כ-"קרוב לסיכון" (Near Threatened) על ידי IUCN.
הקטיפנית השחורה והקטיפנית המצויה מהוות את תת-הסוג oidemia.
תיאור
ברווז זה מאופיין במקורו הגדול והרחב. צבעו של הזכר שחור ומקורו צהוב ובולט בגודלו. הנקבה היא חומה ולחייה בהירות, בדומה לנקבת הקטיפנית המצויה. משקלה הממוצע של נקבה בוגרת הוא 980 גרם ואורכה 45 ס"מ. משקלו הממוצע של הזכר הוא 1,100 גרם ואורכו 49 ס"מ.
מין זה נבדל מקטיפניות אחרות, מלבד מקטיפנית מצויה, בהיעדר נוצות לבנות על זכר הברווז, ובאזורים בהירים נרחבים יותר על הנקבה.
לקטיפנית שחורה ולקטיפנית מצויה קול אופייני, אשר נבדל באופן מובהק מקול ברווזים אחרים.[1]
הקן נבנה על האדמה קרוב לימים, אגמים או נהרות, ביערות או בטונדרות. 7–8 ביצים מוטלות בכל פעם. הנקבה דוגרת על הביצה כ-27–33 ימים. הגוזלים עפים לראשונה בדרך כלל 6–7 שבועות לאחר הבקיעה.[2]
| מידות ממוצעות | |
|---|---|
| אורך | 550–430 מ"מ |
| משקל | 950 גרם |
| מוטת כנפיים | 710 מ"מ |
| כנף | 233–213 מ"מ |
| זנב | 97–83 מ"מ |
| מקור | 45.5–42 מ"מ |
| רגל | 48.5–45 מ"מ |
תפוצה ומרחב מחיה
עוף זה נודד הרבה ופעמים רבות חולף מרחקים גדולים מאוד בעת הנדידה.[3] הקטיפנית השחורה נפוצה באמריקה הצפונית בניופאונדלנד ולברדור ועד דרום-מזרח מפרץ הדסון. הוא מקנן גם בצד הסיבירי של מצר ברינג, מזרחה מנהר יאנה. בחורף הוא נודד דרומה לאזורי אקלים ממוזגים, על חופי ארצות הברית הצפונית וקנדה, לחופי האוקיינוס השקט דרומית ממחוז המפרץ של סן פרנסיסקו ולחופי מפרץ מקסיקו והאוקיינוס האטלנטי, באסיה הוא מגיע עד לסין.[4][5][6]
חלק מהעופות עשויים להעביר את החורף בימות הגדולות. מין זה תועה לעיתים נדירות למערב אירופה.
אקולוגיה
מין זה ניזון מסרטנאים ורכיכות על ידי צלילה, בהיותו נודד או מעביר את החורף בחופי ים, וכאשר הוא מקנן במים מתוקים ניזון מחרקים ומזחליהם, במיוחד משעירי כנף, ביצי דגים, ולעיתים רחוקות יותר, צמחייה כגון עדשת המים. בחורף הוא עשוי לנוע בעדרים גדולים וצפופים בחופים מסוימים. בעונת הרבייה הם פחות חברתיים. קיימת סברה שהמין מעדיף אזורי מפרץ ואזורים שבהם עומקי מים שונים.
מצב שימור
מצב השימור של הקטיפנית השחורה לפי הרשימה האדומה של IUCN הוא NT (קרוב לסיכון). מספר הפריטים המשוער הוא בין 530,000 ל-830,000, ובין 350,000 ל-560,000 מהם כנראה בוגרים, על בסיס ההשערה שהם מהווים כשני שלישים מהאוכלוסייה.[3]
הסכנות העיקריות למין הזה מתרחשות בתקופת החורף ובעת נשירת הנוצות שלו כאשר הוא חשוף מאוד לפגיעה של שפכי נפט, זיהום נפט ממושך, הפרעות בני אדם וצמצום במקורות המזון עקב התפשטות זיהום הנפט. מין זה סובל גם מהפרעתן של מעבורות השטות במהירות גבוהה. המין חשוד גם בנשיאת וירוס שפעת העופות.[3]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ George Sangster, Acoustic Differences between the Scoters Melanitta nigra nigra and m. n. americana, The Wilson Journal of Ornithology 121, 2009-12-01, עמ' 696–702 doi: 10.1676/04-088.1
- ^ "Black Scoter". Audubon (באנגלית). 2014-11-13. נבדק ב-2017-11-02.
- ^ 3.0 3.1 3.2 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםIucnRedList - ^ "Black Scoter - Sea Duck Joint Venture". Sea Duck Joint Venture (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2017-10-27.
- ^ "Minutes of Cooper Club Meetings". The Condor. JSTOR. 18 (1): 38–40. 1916. doi:10.2307/1362896. ISSN 0010-5422.
- ^ Black Scoter (Melanitta americana), Handbook of the Birds of the World Alive (באנגלית)
