קלאודיוס השני גותיקוס
ערך זה עוסק בקיסר רומאי מהמאה ה-3. אם התכוונתם לקיסר רומאי מהשושלת היוליו-קלאודית, ראו  | |
| מטבע עם הטבעת דיוקנו של קלאודיוס השני | |
| לידה |
10 במאי 210 סירמיום, האימפריה הרומית |
|---|---|
| פטירה |
ינואר 270 (בגיל 59) סירמיום, האימפריה הרומית |
| שם מלא | מרקוס אאורליוס ולריוס קלאודיוס אוגוסטוס |
| הקיסר ה42 של האימפריה הרומית. | |
מַרְקוּס אוֹרֶלְיוּס וַלֶרְיוּס קְלָאוּדִיוּס אוֹגוּסְטוּס (בלטינית: Marcus Aurelius Valerius Claudius Augustus; חי 10 במאי 210 - ינואר 270), הידוע גם בשם קְלָאוּדִיוּס גוֹתִיקוּס (הגותי) היה קיסר רומא משנת 268 עד לשנת 270, תקופת שלטונו הייתה חלק מתקופה הידוע כמשבר המאה השלישית שבו תהליכים של התפוררות כאוס ולחצים מבחוץ הביאו את האימפריה הרומית אל סף החידלון. בתקופת שלטונו הוא נלחם בהצלחה מול פלישות של שבטים גרמאניים אך מת ממחלה - ככל הנראה ממגפת הדבר בטרם הצליח לייצב את האימפריה ולבסס את שלטונו.
קורות חייו
ערך מורחב – משבר המאה ה-3
קלאודיוס השני נולד ופעל בתקופה הידוע בהיסטוריה בשם משבר המאה ה-3, במהלכו התחלפו 25 קיסרים על כס השלטון, והקיסרות חוותה משברים צבאיים, מדיניים וכלכליים חמורים. בנוסף, בשנת 251 פרצה מגפת סיפריאן - ככל הנראה אבעבועות שחורות, שגרמה לתמותה גבוהה ופגעה בכוח האדם שעבד בחקלאות, אך בעיקר ביכולתה של הקיסרות לגייס חיילים לצבאה ולהגן על עצמה. השבטים הגרמניים שחשו את חולשת האימפריה החלו בסדרת פלישות נועזות אל מעבר לגבולות שחייבו את הקיסרים הרומאיים לצאת לסדרת מערכות על מנת להדוף את הפולשים, בתקופה זו החלו הגותים ושבטים ברברים אחרים את סדרת התקפותיהם על האימפריה הרומית, חלק מעימותים שנמשכו לאורך המאות עד לנפילת האימפריה הרומית המערבית.
במהלך העשור השביעי של המאה השלישית, ולמעשה עם עלייתו לשלטון של קלאודיוס הגיע המשבר לנקודת שפל עבור האימפריה הרומית שהתחלקה הלכה למעשה ל 3 ישויות נפרדות ובעלות אינטרסים מנוגדים. מול האימפריה הרומית שנותרה רק עם הפרובינציות שהרכיבו את לב ליבה של האימפריה עמדה ממערב האימפריה הגאלית, תחת שלטונו של המורד פוסטמוס שהצליח לשמור על עצמאותו למרות לחץ רומי מחד ופלישות של שבטים גרמאניים וממזרח ניצל ספטימיוס אודינטוס את העלמות יריביו הפרסים מהזירה והתפוררות הסמכות הרומית לאחר קרב אדסה על מנת לבסס את מעמדו כשליט עצמאי תחילה חסות הקיסר ולאחר מכן כיישות עצמאית שנקראה האימפריה התדמורית.
עד לעלייתו לשלטון
קלאודיוס היה ממוצא אילירי, הוא נולד בעירב סירמיום (Sirmium) בירת הפרובינציה פאנוניה ביום ה 10 במאי 210. הוא שירת כחייל בצבא הרומאי במשך כל ימי חיו, במסגרת זו הוא טיפס בסולם הדרגות עד שהקיסר גליאנוס מינה אותו למפקד יחידת פרשי העילית של הצבא הרומאי ולאחר מכן מינה אותו כמשנה לקיסר. בשנת 268 הוא התמנה כטְרִיבּוּן צבאי. במהלך תקופה זו רכש לעצמו קלאודיוס מוניטין של אדם בעל חוסן פיזי אגדתי, לפי אחד הסיפורים הוא הצליח לשבור במכת אגרוף שיניים של סוס משתולל, סיפור דומה נשזר סביב מעשיו בזירת ההיאבקות בה הוא שבר את שיניו של מתאבק שניסה להכניע אותו בתכסיס שפל.
חלקים גדולים מההיסטוריה של האימפריה הרומית בתקופת משבר המאה השלישית נותרו לוטים תחת ערפל, מקורות מאוחרים וכיסוי חלקי מונעים אפשרות של תיעוד היסטורי רציף ומוסכם תקופת שלטונו של גליאנוס לא יוצאת דופן מבחינה זו אך השלב האחרון לשלטונו לוטה בערפל כבד. אי הוודאות גדולה במיוחד לגבי הלחימה מול השבטים הגותיים ולגבי קרב נאיסוס שאירע בסמוך למותו של גליאנוס והניצחון בו מיוחס במקורות היסטוריים אחדים גם לו אך במקורות היסטוריים אחרים גם לקלאודיוס השני. ידוע כי שבטים גותיים ערכו סדרת פשיטות שתיארוכן לא ידוע במדויק ככל הנראה בין 267 עד 269, המקורות הרומאיים מוסרים מידע סותר על היקף הפלישות האזורים שנפגעו והשבטים הפולשים וייתכן ומדובר בפלישה אחת של מספר גדול של ברברים ששטפו את האימפריה או שתי פלישות בתאריכים נפרדים. הפעימה הראשונה של הפלישה הגותית החלה בשנת 267, לוחמים משבט ההרולי (לטינית: Heruli) יצאו מנמלים בצפון הים השחור על סיפון של צי גדול יחסית - המקורות הרומאיים נוקבים במספר של 500 ספינות, הם פשטו על החופים הדרומים של הים השחור ומשם ביצעו פשיטות כושלות על העיר ביזנטיון, הפושטים המשיכו אל הים האגאי ופשטו על איים וערים לאורך החוף בהם אתונה וספרטה. הפושטים הגותים נמנעו מלהיכנס לעימותים עם חילות המצב והמילציות המקומיות ומשנתקלו בהתנגדות פנו צפונה. צבא רומאי ככל הנראה בהנהגת גליאנוס הצליח להגיע למגע עם הפושטים ייתכן והקרב אירע על גדות נהר נסטוס על גבול מקדוניה ותרקיה, בקרבות נהרגו אלפים מספר מקרב הברברים, מנהיג הפושטים משבט ההרולי הגיע להסכם עם הרומאים והפשיטה נעצרה. המחקר ההיסטורי עדיין חלוק בנוגע לשאלה האם הקרב בנסטוס וקרב נאיסוס הם שתי קרבות נפרדים או שני שמות לקרב אחד, המחלוקת נמשכה גם לגבי המשקל ההיסטורי של קרבות אלו שבסופם הוכרעו הגותים ופרובינציות הבלקן זכו בשקט לדורות.
משהוכרע הקרב יצא גליאנוס אל צפון איטליה, שם הכריז הקצין הנאמן לשעבר אאורלוס על מרד כנגד הקיסר תוך שהוא מביע את תמיכתו בקיסר המורד ושליט האימפריה הגאלית פוסטמוס. הכוחות נפגשו בקרב בסמוך למילאנו ואאורלוס נדחק אל בין חומות העיר, משהוברר לו כי מצבו נואש וכי פוסטמוס לא יבוא לעזרתו הוא הכריז על עצמו כקיסר. בשלב זה החליטו הקצינים הבכירים בצבאו של גליאנוס למרוד כנגדו, המקורות ההיסטוריים אינם מסבירים את הסיבה אך ככל הנראה מדובר במאבקי כוח על כס השלטון שגליאנוס לא הצליח, למרות מאמציו, להבטיח. הם הצליחו בתואנת שווא לפגוש בו ללא ההגנה של שומרי ראשו ורצחו אותו. המקורות חלוקים על זהות הרוצחים ועל חלקו של קלאודיוס השני ברצח עצמו. ונראה שהמקורות מנסים להרחיק אותו מההפיכה והרצח. עם מותו של גליאנוס הוא נבחר על ידי חיילי הלגיונות להיות הקיסר של האימפריה הרומית. על פי ההיסטוריונים הרומאיים על פי מצוות הסנאט רומי הוצאו בני משפחתו של גליאנוס להורג, למרות בקשתו לכאורה של קלאודיוס השני.
קלאודיוס, במהלך שנועד להבטיח את שלטונו מאיום של מורדים ומתחרים איחד את הצבא תחת פיקודו על ידי הבטחת דונטיביום (לטינית: Donativum) שמשמעותו תשלום כספי לחיילים הנאמנים לו, המשיך במצור על מילאנו וסיים את העימות על ידי הבטחת שביתת נשק לאאורלוס והוצאתו להורג עם חתימת ההסכם.
תקופת שלטונו
מלחמתו בגותים
שיא הישגיו של קלאודיוס הגיע מיד עם הכתרתו והוא ניצחונו בקרב נאיסוס בו הובס צבא גותי ואיתו נהדפה פלישה של שבטים ברבריים אל תוך ליבה של האימפריה, כתוצאה מהקרב ירד הלחץ המאסיבי של השבטים הגותיים על גבולות הדאנובה של האיפריה והם נמנעו מלתקוף את הגבולות למשך כמאה שנה לאחר התבוסה. במקביל תקפו פושטים משבט האלמאנים את שטחי האימפריה לאחר שחצו את האלפים אך קלאודיוס הצליח להפתיע אותם ולהביס אותם בקרב אגם בנאכוס (Benacus) שנערך בשנת 268 בקרב שהתחולל על חופי אגם גארדה נפגשו כ 30,0000 חיילים רומאים מול צבא גרמאני גדול שיש המערכים את מספר חייליו ב 100,000 איש, ייתכן שמשא ומתן קדם לקרב אך משזה נכשל בחר קלאודיוס לתקוף את הגרמנים וזכה לניצחון מוחץ, לתהילת-עולם, לכינוי "גותיקוס" (Gothicus) שפירושו "מכניע הגותים" ולתואר גרמניקוס מקסימוס.
מערכה מול האימפריה הגאלית
לאחר שקלאודיוס הצליח לייצב את גבולות האימפריה מול הפולשים הגרמאניים הוא הפנה את תשומת לבו לאימפריה הגאלית ובסדרת מהלכים צבאיים מוצלחים הצליח להחזיר את איבריה (ספרד) ועמק נהר הרון לשליטה רומאית.
במהלך שנת שלטונו הראשונה של קלאודיוס החל תהליך התפוררות של האימפריה הגאלית, הישות המדינית שקרעה עצמה מהאימפריה הרומית בתקופת הקיסר גליאנוס, פוסטומוס המורד התקשה לשמור על כסאו מול מורדים מתוך ביתו. הראשון ליליאנוס, פקיד בכיר באימפריה הגאלית הכריז על עצמו כקיסר ושליט של הפרובינציה גרמניה עילית במהלך אביב של שנת 269, המרד היה קצר ימים וצבאו של פוסטמוס לא התקשה לדכא את ההתקוממות וכבש את מעוז המורדים בעיר מיינץ, הניצחון התגלה כניצחון פירוס עבור פוסטמוס הוא סירב לאפשר לחייליו לבזוז את העיר ועורר את זעמם שהפך להתקוממות גלויה ובסופה נרצח פוסטמוס והאימפריה הגאלית נסחפה למלחמה בין טוענים לכתר שחלקם העבירו את נאמנותם לקלאודיוס. כתוצאה מכך הצליח קלאודיוס במאמץ מינימלי להחזיר לשלטונו את הפרובינציה איבריה.
מותו של קלאודיוס
שנה לאחר מכן חזר קלאודוס השני אל גבול הדנובה על מנת לקדם פני צבא גדול ומשולב של לוחמים גפידים, ונדלים ושבטים גרמאניים אחרים. שעושה את דרכו בבלקנים, הצבא הגותי הגיע אל סלוניקי והטיל מצור על העיר אך נטש את עמדותיו עם התקרבות הצבא הרומאי ונסוג צפונה כשהוא בוזז את מקדוניה. הקרב העיקרי בין שני הצבאות נערך במואסיה והסתיים בלא הכרעה, הגרמנים נאלצו לסגת אך הצבא הרומאי ספג אבידות כבדות ולא הצליח להכריע את יריבו. הצבא הרומאי לא יכול היה להיכנס לקרב נוסף אך קלאודיוס סירב לעזוב את זירת המערכה והכה את הגרמנים במארב מתוכנן, למרות אבדותיהם הכבדות הצליחו הגרמנים להמשיך בנסיגה מסודרת כשפרשים רומאים ממשיכים לזנב בהם. קרב מכריע נוסף נערך בהרי הבלקן אליו נדחקו הגרמאנים כשהם סובלים מרעב, התקפה של חיל הרגלים הרומאי נתקלה בהתנגדות של הצבא הגותי ששבר את שורות הרומאים, התקפת נגד של חיל הפרשים הרומאי הצליחה לעצור את ההרג אך לא את שטף התנועה של הגרמנים ששברו את הכיתור והמשיכו בתנועה מהירה דרך תראקיה, המערכה נמשכה עד ששני הצבאות הגיעו לתשישות ומחלות החלו לגבות מחיר בחיי אדם, הקיסר קלאודיוס היה בין החולים ופונה למפקדתו בסירמיום בסוף שנת 269 ומת ממחלתו ככל הנראה בינואר 270 מבלי שהצליח לראות את הניצחון שהגיע כשנה לאחר מכן לידי אחד ממפקדי צבאו ויורשו על כס הקיסרות -אורליאנוס.
מאבקי הירושה
אחיו קווינטילוס, תפס את השלטון תחת חסות הסנאט, פעולתו הראשונה כקיסר הייתה להכריז על קלאודיוס השני כאל (Divus Claudius Gothicus).
הלגיונות שהיו עם הקיסר קלאודיוס השני במסע אל הדנובה לא היו מודעים, או לפחות לא תמכו, בעלייתו של קווינטילוס. הם תמכו באורליאנוס, והכתירו אותו בתואר אוגוסטוס. קווינטילוס שהה בעיר אקוויליה שבצפון-מזרח איטליה. את פעולתו הראשונה כקיסר עשה משם, כשביקש - וקיבל מיד רשות - להכריז על קלאודיוס השני כאל. הוא לא נסע לרומא, משום שצבאו הגן על צפון-איטליה מפני פלישה אפשרית מהאלפים. הכתרתו של אורליאנוס שמטה את הקרקע מתחת לרגלי קווינטילוס, חייליו נטשו אותו והצטרפו למחנה אורליאנוס. קווינטילוס, שהבין את חוסר התקווה שבמצבו, התאבד בחיתוך ורידיו בספטמבר 270. על פי רוב ההערכות הוא שימש כקיסר 17 ימים בלבד.
קישורים היסטוריים
עיקר המידע ההיסטורי על התקופה בכלל ועל קלאודיוס השני מצוי בכתבים הידועים בשם היסטוריה אוגוסטה, מהימנות מקור זה מוטלת בספק, אך למרות זאת (עקב מיעוט במקורות אחרים) משמשים כתבים אלו מקור ראשי לתולדות הקיסרות הרומית במאה השלישית לספירה. על פי ההיסטוריה אוגוסטה לקלאודיוס השני היה אח בשם קריספוס (Crispus) שהיה סבו של קונסטנטיוס כלורוס וסבא-רבא של הקיסר קונסטנטינוס הגדול. למידע זה אין ביסוס ממקורות אחרים ויש המפקפקים במהימנות המידע וטענת המפקפקים היא כי קונסטנטינוס הגדול ניכס לעצמו שושלת ויצר קשר דם עם קיסר בעל מוניטין בכלל וכמי שניצחונו הצבאי הגדול הושג בקרב סמוך למקום הולדתו של קונסטנטינוס.
שמו של קלאודיוס גוטיקוס נקשר במיתולוגיה הנוצרית לולנטינוס ה"קדוש". על פי לפי אחת המסורות הנוצריות, חי ולנטינוס בתקופת הקיסר קלאודיוס השני גותיקוס, והשיא זוג צעיר בניגוד לפקודת הקיסר, שאסר על נישואי חיילים. הוא נתפס ונכלא בשנת 270 לספירה. לפני שהוצא להורג, הספיק להתיידד עם בת הסוהר האחראי עליו, ושלח לה מכתבים עליהם חתם "ולנטינוס שלך".
יום חגו, של ולנטיאנוס החל ב-14 בפברואר, נחגג כחג האהבה בתרבות המערבית ("יום ולנטיין"). ב-1969 בוטל מעמדו כקדוש על ידי הכנסייה הקתולית, בשל היעדר הראיות ההיסטוריות לקיומו, כחלק ממגמה כללית של ביטול קדושים שעצם קיומם הוטל בספק.
לקריאה נוספת
- היסטוריה אוגוסטה: הקיסרים החיילים. תרגם מלטינית, הוסיף מבוא והערות דוד גולן. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2014. מבוא: קלאודיוס, עמ' 44–46; קלאודיוס המאולל, עמ' 271–290.
- משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2002
- אדוארד גיבון, שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומאית, עברית: אריה ענבי, הוצאת "ספרי זהב", תל אביב, 1955.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
