נרווה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נרווה
Marcus Cocceius Nerva Caesar Augustus
Nerva Tivoli Massimo.jpg
פסל של הקיסר נרווה, שיש, מהמאה ה-1 לספירה, מוצג כיום במוזיאון הלאומי של רומא
לידה 28 בנובמבר 30
נארניה (נארני המודרנית שבאיטליה)
פטירה 27 בינואר 98 (בגיל 67)
גני סאלוסטיוס, רומא
שם מלא מרקוס קוקיוס נרווה קיסר אוגוסטוס
מדינה האימפריה הרומית
מקום קבורה מאוזוליאום אוגוסטוס, רומא
שושלת הנרווה-אנטונינים
צאצאים טראיאנוס (מאומץ)
קיסר האימפריה הרומית ה־12
18 בספטמבר 9627 בינואר 98
(שנה ו־18 שבועות)
דומיטיאנוס, הקיסר האחרון מהשושלת הפלאבית
טראיאנוס, בנו המאומץ ←

מַרְקוּס קוֹקֶיוּס נֶרְוָוה (לטינית: Marcus Cocceius Nerva‏; 28 בנובמבר 30 - 27 בינואר 98) היה קיסר רומא משנת 96 ועד 98 לספירה.

חייו

בתחילת דרכו היה סנאטור, וכאשר דומיטיאנוס נרצח, הוא נבחר מקרב חברי הסנאט לכהן כקיסר. הראשון מחמשת הקיסרים הטובים.

מפעלו של נרווה היה בעיקר בתחומי המדינה, וגם תיקונים מתקופת דומיטיאנוס. הוא שחרר גולים ממשפטים שנערכו בתקופת דומיטיאנוס, ביטל את משפטי ביזיון המלכות, החזיר את הרכוש שנלקח על ידי דומיטיאנוס לתושבים, והקל את המסים לרומאים ולאיטלקים.

נרווה בנה מחסני תבואה כדי להקל את חלוקתה לתושבים, ושיקם את מערכת הספקת המים.

בניסיון למנוע את העוני באימפריה, הטיל על הסנאט לקנות קרקעות עבור מגורי עניים.

מפעלו העיקרי של נרווה היה הקמת מוסד ה"אלימנטה" אשר תמך באיכרים ובילדים. המפעל פעל כך שאיכרים יקבלו הלוואות בריבית נמוכה. הריבית עברה לשלטונות המוניקיפיות אשר שילמו את כל הריבית, עם תוספת מכספם, להורי ילדים כדי שבידיהם יהיה מספיק כסף לטפל בילדיהם.

בתקופת שלטונו אימץ נרווה את טראיאנוס נציב גרמניה העילית וקבע בכך שהוא יהיה יורשו.

נרווה מת ככל הנראה מסיבות טבעיות, וטראיאנוס ירש אותו כקיסר.

יחסו ליהודים

עם עליית נרווה לשלטון באה הקלה ביחסי היהודים עם האימפריה. הוא הקל את גביית המס היהודי ואסר על רדיפתם של אנשים בשל "אימוץ אורח החיים היהודי".[1]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0