קנאת סופרים תרבה חכמה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development.svg
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, מכלולזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, מכלולזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

קנאת סופרים תרבה חכמה היא אמירה שמקורה בתלמוד, משמעות האמירה היא כי ישנה קנאה חיובית - "קנאת סופרים", בניגוד להסתכלות הכללית על קנאה שנתפסת כשלילית ופסולה.

מקור האימרה

הגמרא [1] למדה את עיקרון זה מתקנתו של עזרא הסופר שיושיבו שני סופרים זה לזה ולא חוששים שכל אחד יוכל לעזור לשני בגלל הקנאה ביניהם, והגמרא אומרת על קנאה זו שהיא "תרבה חכמה". כלומר, שזה גורם לקנאה חיובית, הגורמת לאדם ללמוד ולשאוף להגיע לדרגת מקבילו, ואף יותר.

בספרי המוסר למדו את אמירה זו למעשה, כך בספר אורחות צדיקים[2]כתב, שלמרות שהקנאה היא דבר מגונה הרי שאדם ש"ישים קנאתו על ענייני יראת שמים" זו מידת העליונים. כבהתבסס על הפסוק, ”אל יקנא לבך בחטאים, כי אם ביראת ה' כל היום” (משלי פרק כ"ג פסוק י"ז.) ועל דרך זו הוא הסביר את האמרה שקנאת סופרים תרבה חוכמה. משום ש"אם יראה אדם שלומד, ייתפש קנאה בלבו ויאמר, כי זה לומד כל היום, גם הוא יעשה כן, וכן לעניין כל המצוות, יקנא כל אחד בחברו לתפוש מעשה חבריו הטובים. ובאם יראה רשע ויש בו מידה אחת טובה – יקנאהו על אותה מידה, ויעשנה גם הוא". אך האורחות צדיקים מבהיר, כי המקנא בחברו שהוא עוסק בתורה ובמעשים טובים, ואינו מקנא בו שיחשוב "זה עושה כך, גם אני אעשה כן", אלא חושב שהדבר תלוי במעלות או יתרונות שונים שחברו מחזיק בהם וחושב כיצד להזיק לחברו: זה לא נכנס בכלל והוא חסרון מהותי.

בנוסף, בתנא דבי אליהו[3] מוסיף ואומר, שחייב אדם לומר, 'מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי, אברהם, יצחק ויעקב', כלומר למדוד את עצמו מול מעשי האבות, בכל יום.

משמעות האמרה

משמעות האימרה הינה שהקנאה אינה פסול טוטלי והיא כלי שניתן להשתמש בו בזמן שהמטרות שלו טובות, כדוגמת קנאת סופרים שגורמת ריבוי חכמה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף כ"א עמוד ב' ודף כ"א עמוד ב'
  2. ^ י"ד
  3. ^ פרק כה