קסרין
 | |
| תיאטרון רומי בקסרין | |
| מדינה / טריטוריה |
 תוניסיה |
|---|---|
| בירת העיר | קסרין |
| שפה רשמית | ערבית, צרפתית |
| דת | אסלאם |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 114.463 (2020) |
| אזור זמן | UTC +1 |
קסרין (באנגלית: Kasserine; בערבית: ڨصرين) היא עיר הבירה של מחוז קסרין (אנ'), במערב מרכז תוניסיה. היא ממוקמת מתחת לג'בל א-שנבי (אנ'), ההר הגבוה ביותר בתוניסיה. [1] אוכלוסייתה מונה 114.463 (2020).
היסטוריה
ערך מורחב – היסטוריה של תוניסיה
תוניסיה הייתה במשך שנים מרכז תרבותי ומסחרי. אלפי שנים ישבו בה שבטים ברברים והיא הייתה מוקד להגירה מכיוונים שונים. הפיניקים הקימו בה את האימפריה האדירה קרתגו, ולאחריהם שלטה באזור האימפריה הרומית. במאה השביעית נכבשה תוניסיה בידי הערבים המוסלמים, ובמאה העשירית הייתה בסיסה של השושלת הפאטימית האסמאעילית. במאות שלאחר מכן הייתה תוניסיה בשלטונם של שליטים רבים. צרפתים, סיציליאנים, צלבנים ושודדי ים שלטו בה לתקופות קצרות. הספרדים דיכאו את מדינת שודדי הים, ושלטו במדינה עד לשנת 1574, עת נכבשה על ידי האימפריה העות'מאנית. ב-1881 שבו הצרפתים והשתלטו על המדינה. במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחריה הייתה המדינה זירת קרבות.
בעת העתיקה הקלאסית קסרין הייתה קולוניה רומאית, המכונה ציליום Cillium. תחת הקיסר הרומי אספסיאנוס (69–79) וטיטוס (79-81), היא הועלתה לדרגת מוניקיפיום. תחת שושלת סוורן (אנ') (193-235) קסרין הועלתה לדרגת קולוניה ( Cillilana ). היא הפכה לשטח רומי בעקבות תבוסת קרתגו בשנת 146 לפני הספירה, והשתייכה למחוז אפריקה. בעקבות הרפורמות של דיוקלטיאנוס בשנת 314 לספירה.
עדויות ארכאולוגיות נותרו במקום: מאוזוליאומים, קשתות ניצחון, מרחצאות, תיאטרון ובזיליקה נוצרית. [2]
אחת האנדרטאות שבולטת מאותה תקופה הוא הקבר הפלבי, שנבנה עבור בעל הקרקע המקומי טיטוס פלביוס סעקונדוס בסוף המאה השנייה לספירה. בקבר נמצא שיר בן 110 שורות המנציח את פלביוס. היא הכתובת הלטינית הארוכה ביותר מהעת העתיקה ששרדה. [3]
התיאטרון בקולוניה נבנה בסוף המאה הראשונה לספירה, ככל הנראה כדי לחגוג את העלאת העיר למוניקיפיום, [4] הוא שוחזר ונפתח מחדש להצגות בשנת 2018. [5]
בשנת 544 הביזנטים הובסו על ידי הברברים בקרב Cillium.
בשנת 1906, בדואים מקומיים תקפו את חוות המתיישבים המבודדות שליד קסרין ואת מבני הממשל הצרפתי במהלך פרעות הת'לה-קסרין (אנ') זו הייתה ההתנגדות האלימה הראשונה כנגד הרשות הצרפתית בתוניסיה.
היסטוריה כנסייתית
ציליום הייתה מספיק חשובה בפרובינציה הרומית של Byzacena (אנ') על כן הפכה למקום מושבו של הבישוף של המטרופולין Hadrumetum (אנ').
מלחמת העולם השנייה
- ערך מורחב – קרב מעבר קסרין
במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחריה הייתה תוניסיה זירת קרבות. לאחר הניצחון של בנות הברית בקרב אל־עלמיין השני שבמצרים, בנות הברית הקימו בסיסי אספקה ליחידותיהם בצפון תוניסיה, אלג'יריה ומרוקו הצרפתית. בתגובה לכך כוחות הציר הנחיתו כוחות שהגיעו מסיציליה על אדמת תוניסיה להתקפה כנגד כוחות בעלות הברית במטרה להשמיד את בסיסי האספקה של בנות הברית עוד בטרם שיגיעו כוחות בנות הברית העיקריים. קרב מעבר קסרין (באנגלית: Battle of Kasserine Pass) התרחש בפברואר 1943. הקרב התחולל במעבר קסרין, מעבר הרים בהרי האטלס שבמערב־מרכז תוניסיה, שאורכו כשלושה קילומטרים.
בקרב זה הוביל פלדמרשל ארווין רומל את כוחות מדינות הציר הנצורים בתוניסיה שהיו מורכבים מקורפוס אפריקה, חלקים מהדיוויזיה המשוריינת "צ'נטאורו" האיטלקית, ושתי דיוויזיות פאנצר מתוך ארמיית הפאנצר החמישית, כוחות בנות הברית כללו את הקורפוס השני האמריקאי בפיקודו של מייג'ור גנרל לויד פרדנדאל,[6] את הדיוויזיה המשוריינת השישית הבריטית בפיקודו של מייג'ור גנרל צ'ארלס קייטלי ואת הארמייה הראשונה הבריטית בפיקודו של לוטננט גנרל קנת' אנדרסון.
זה היה הקרב הראשון בקנה מידה גדול של כוחות אמריקאים וכוחות גרמניים באפריקה במלחמת העולם השנייה והוא הסתיים בתבוסת הכוחות האמריקאים הבלתי מנוסים, שנהדפו יותר מ־80 ק"מ מערבית למיקומם עד למעבר פאיד.[6] בקרב זה רומל הצליח להבקיע את מעבר קסרין ולהדוף את האמריקאים כשמונים קילומטרים מערבה.
ההפסד בקרב הביא לזעזוע קשה בפיקוד בעלות הברית ולהחלפתו של פרדנדאל בג'ורג' פטון.[6] הצלחה זו של רומל לא הביאה להכרעה לה קיווה במערכה הכוללת בתוניסיה וזו הסתיימה בסופו של דבר, בכניעתם הכוללת של כוחות הציר בתוניסיה במאי 1943.
לאחר העצמאות
בין השנים 1952 עד 1954, התקיים מאבק אזרחי שסייע וזרז את קץ של הכיבוש הצרפתי. ב-20 במרץ 1956 הוכרז על עצמאותה של תוניסיה. בשנת 1984 הושפעה העיר מהתקוממות "פרעות הלחם" כמו גם במהלך מהפכת 2011, בה נהרגו למעלה מחמישים איש על ידי המשטרה. מהומות חדשות הקשורות לתסכולים כלכליים פרצו בינואר 2016 ובדצמבר 2018 .[7]
גאוגרפיה
קסרין ממוקמת במערב מרכז תוניסיה. כ־200 ק"מ מערבית לעיר לספקס, 246 ק"מ דרום-מערבית לעיר תוניס ו- 166 ק"מ מדרום-מערב לעיר סוסה.
מחוז קסרין מחולקת ל -11 נפות:
| שם הנפה | אוכלוסייה ב-2020 |
|---|---|
| El Ayoun | 19.632 |
| Ezzouhour | 22.803 |
| Fériana | 55.137 |
| Foussana | 43.121 |
| Haïdra | 10.690 |
| Hassi El Ferid | 20.920 |
| Jedelienne | 11.991 |
| Kasserine Nord | 65.561 |
| Kasserine Sud | 22.099 |
| Majel Bel Abbès | 24.234 |
| Sbeïtla | 79.347 |
| Sbiba | 40.846 |
| Thala | 39.159 |
| מקור : National Institute of Statistics (Tunisia) | |
אקלים
| אקלים בקסרין Kasserine בממוצע בין השנים 1981 לבין 2010 | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 13.7 | 15.1 | 18.4 | 21.5 | 26.8 | 32.1 | 35.9 | 35.1 | 29.7 | 25.1 | 18.7 | 14.7 | 23.9 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | 2.8 | 3.5 | 5.8 | 8.3 | 12.4 | 16.3 | 18.9 | 19 | 16.3 | 12.4 | 7.2 | 4 | 10.6 |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 27.7 | 14.5 | 19 | 29.6 | 30.2 | 21.4 | 13.6 | 29.7 | 40.1 | 21.3 | 24.7 | 16.7 | 288.5 |
| מקור: Institut National de la Météorologie (precipitation days 1961–1990) [8] | |||||||||||||
חינוך
בעיר קיימים שלושה מוסדות אקדמיים שהם המכון הגבוה לאמנות ומלאכה, שנוסד בשנת 2004 למדו בו 388 סטודנטים נכון לשנת 2013, המכון הגבוה ללימודים טכנולוגיים, שנוסד באותה שנה, והמכון הגבוה למדעים יישומיים וטכנולוגיה, נוסדה בשנת 2012 .[9]
ספורט
בעיר יש כמה מועדוני ספורט כולל מועדון כדורגל, Avenir sportif de Kasserine (ASK) שנוסד בשנת 1948, מועדון כדורסל, אצטדיון הספורט קאסרין שנוסד בשנת 1987, וחמישה מועדוני אגרוף אנגליים.
לקאסרין יש גם שני אצטדיוני כדורגל, מגרש כדורסל, אולם התעמלות עירוני, אולם היאבקות ואגרוף.
מועדון הספורט הפופולרי ביותר בקסרין הוא AS Kasserine (כדורגל).
תרבות
בעיר מקיימים אירועים תרבותיים ואמנותיים רבים הספציפיים לעיר קסרין. מדובר במופעים מקומיים מסורתיים בעלי אופי ליטורגי ופולקלורי, המאורגנים באופן ספונטני וללא התערבות הרשות הציבורית. אירועים אלה נקראים זארדה. לעיתים קרובות הם בעלי אופי סוציו-אקונומי והם מושכים קהל רב. הזארדה של סידי בוא סעדה, הממוקמת באזור אל אריך בקאסרין, היא אחת המפורסמות בעיר.
מלבד הזארדה, ישנם אירועי תרבות אחרים, בעיקר הפסטיבל הלאומי של הגומא (אלפא). צמח זה המקיים יותר מ־6,000 משפחות בקאסרין, ולכן הוא תופס מקום חשוב בחברה הקאסרינית. הפסטיבל מאורגן ביוזמת משרד האומנות הלאומי, בשיתוף הסוכנות הלאומית לפיתוח המורשת וקידום תרבות והחברה הלאומית.
כלכלה
אף על פי שחקלאות היא הפעילות הכלכלית העיקרית בקסרין, התעשייה לא בהכרח נעדרת. התעשייה באזור מבוססת בעיקר על ניצול ועיבוד של חומרי גלם המצויים בשפע באזור, כמו צמחי קנה וגומא למיניהם, שיש וחימר. במחוז ישנם בתי חרושת קטנים לייצור לבנים לבניה. מפעלי שיש, בתי בד בד להפקת שמן זית ומפעל לעיבוד קנים וגומא (שהוקם לאחר הכרזת עצמאות של תוניסיה). במפעל מייצרים מצמח הגומא (מכונה גם אלפא) קולעים, סלים, מחצלאות, חבלים, סירות, סנדלים ואפילו נייר הדפסה משובח. במצרים העתיקה ייצרו מהגומא פפירוסים.
תחום המלאכה מפותח מאוד מכיוון שהוא מעסיק 15,000 בעלי מלאכה שיוצרים מוצרים ספציפיים, בעיקר מוצרים קליעה ואריגה מקנה וגומא. כגון שטיחי ברבר וכו'. מגזר זה של תעשייה כפרית עודד את התגברות התיירות האקולוגית במחוז, אף על פי שהוא חלש יחסית בעיר של קסרין.
תחבורה
העיירה קסרין מקושרת לעיירות הסובבות על ידי רשת אוטובוסים, כלי רכב שכורים ומוניות. רשת התחבורה הציבורית מתפתחת כל העת במטרה להבטיח את זרימת תנועת האנשים. חברת התחבורה הבין עירונית הלאומית מפעילה פעמיים ביום נסיעות, לאורך כל השבוע, לכיוון הבירה תוניס. חברת התחבורה האזורית של קסרין, לערים כגון לה קף, קאירואן, סוסה, ספקס וגפסה. גם החברות המקיימות קווי ההשכרה מבצעות נסיעות לאותן ערים. יש גם רשת גדולה של מוניות מחוזיות הנקראות נאקל ריפי - Nakel Rifi; אלה טנדרים מאולתרים שהפכו למיקרובוסים המשמשים לתחבורה בין העיר לכפרים הסמוכים.
את קסרין משרת קו רכבת שנבנה בשנת 1940 על ידי השלטון הצרפתי עוד בטרם עצמאות תוניסיה. הרכבת מקשרת את קסרין לערים המרכזיות במדינה, כמו תוניס, סוסה וספקס. קו הרכבת מיועד בעיקר להובלת סחורות וחומרי גלם, זמן הנסיעה ארוך יחסית להובלת נוסעים.
גלריית תמונות
מרחצאות ציבוריים
קשת אנטוניוס פיוס
מרחצאות ציבוריים
ראו גם
קישורים חיצוניים
קסרין מדברת, סרטון באתר יוטיוב (בערבית ובאנגלית) 53 דקות.- קסרין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- GigaCatolic, עם קישורי ביוגרפיה שכותרתי
הערות שוליים
- ^ "Jebel Chambi" on Peakbagger.com Retrieved 1 October 2011
- ^ Associazione Storico-Culturale S. Agostino: "Cillium"
- ^ Sawyer, Jesse Jake. "A COMMENTARY ON THE VERSE INSCRIPTION ON THE TOMB OF THE FLAVII AT CILLIUM" (PDF). uga.edu. נבדק ב-2 פבר' 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Stillwell, Richard; et al. (1976). The Princeton Encyclopedia of Classical Sites. Princeton University Press. נבדק ב-2 פבר' 2021.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Ben Ali, Fawz (6 אוג' 2018). "Réhabilitation du théâtre de Cillium". Kapitalis. נבדק ב-2 פבר' 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 6.0 6.1 6.2 Hickman, Kennedy. "World War II: Battle of Kasserine Pass – North Africa". Militaryhistory.about.com. נבדק ב-2016-07-31.
- ^ Tunisie : de nouvelles émeutes sociales, Franceinfo, 2018-12-27 (בצרפתית)
- ^ Wayback Machine, web.archive.org, 2019-12-19
- ^ ISSATKAS - Présentation, www.issatkas.rnu.tn (בצרפתית)
