ראם (אגדה)

רְאֵם (בארמית: אורזילא) הוא יצור ענק המתואר במדרש ובאגדה היהודית.

הראם בחז"ל

הראם מוזכר בדברי חז"ל בכמה מקומות, ומתואר כיצור בגודל עצום בעל קרניים.

במסכת בבא בתרא הגמרא מביאה את דברי רבה בר בר חנה המספר שהוא ראה ראם קטן שרק נולד, ומתאר שגודלו היה ארבעים פרסאות, צווארו היה באורך שלש פרסאות, וראשו באורך פרסה וחצי, והוא הטיל גללים שסתמו את הירדן. הגמרא במסכת זבחים שואלת לפי דברי רבה בר בר חנה איך הוכנס הראם לתיבת נח, ומתרצת שרק אפו של הראם הוכנס לתיבה כדי שיוכל לנשום.

הגמרא במסכת עבודה זרה מתארת שהקב"ה זן את כל העולם כולו מהבריות הגדולות ביותר ועד הקטנות ביותר בביטוי ”מקרני ראמים עד ביצי כנים”.

הראם מוזכר גם בילקוט שמעוני לתהילים, בהתייחס ל'ראמים' המוזכרים בספר תהילים, פרק כ"ב, פסוק כ"ב ופרק צ"ב, פסוק י"א.

עוד מבואר במדרש מאוחר שבכל זמן נתון חי זוג אחד בלבד של ראמים, זכר ונקבה, כל אחד בקצה האחר של העולם. לראשונה הם נפגשים בגיל שבעים, בפגישתם הנקבה מתעברת ואז נושכת את הזכר והוא מת. משך הריונה הוא שתים-עשרה שנה, ובשנתו האחרונה כבר אינה מסוגלת ללכת, אלא רק להתגלגל מצד לצד, והשדות סביבה מושקים מהרוק הרב שיורד מפיה וכך גדל עשב שממנו היא ניזונה. בסוף ההריון היא ממליטה זוג ראמים, זכר ונקבה, ומתה. מיד פונים הזוג לשני קצוות העולם, הזכר מזרחה והנקבה מערבה. וכאמור, רק לאחר שבעים שנה הם יפגשו שוב.

הראם בהלכה

לפי המפרשים המזהים את הראם שבמדרש עם ה'דישון' המוזכר ברשימת החיות הטהורות בספר דברים הרי הוא חיה טהורה וחלבו מותר. במדרש המאוחר שהוזכר לעיל מפורש שהראם הוא 'בהמה טהורה', ולפי זה חלבו אסור.

בעלי התוספות דנים אם קרני הראם כשרות לשופר.