רבי אברהם חכם
| לידה |
1882 ה'תרמ"ב סננדג', פרס |
|---|---|
| פטירה |
1964 (בגיל 82 בערך) ד' באלול ה'תשכ"ד ישראל |
| כינוי | מולא אברהם בן עזריה חכם |
| מקום פעילות | סננדג', כרמאנשאה, ראשון לציון, ירושלים, בית חנן |
| תפקידים נוספים | רבה של סננדג', רבה של כרמאנשאה, רב המושב בית חנן, רב קהילת האורפלים בראשון לציון, רב ישיבת מגן אברהם בירושלים |
| חיבוריו | ספר יזרעאלי |
| צאצאים | אליעזר אברהמי |
חכם אברהם חכם (ה'תרמ"ב, 1882 – ד' באלול ה'תשכ"ד, 12 באוגוסט 1964) היה רב, דרשן ומנהיג רוחני. שימש רב של הערים סננדג' וכרמאנשאה בכורדיסטן הפרסית, ולאחר מכן של מושב בית חנן ושל קבילת האורפלים בראשון לציון. הקים את ישיבת מגן אברהם ואת בית הכנסת תפארת אברהם בירושלים.
ביוגרפיה
ראשית חייו
אברהם חכם נולד בשנת 1882 בעיר סננדג' לחכם עזריה, דיין וחכם בסננדג' שנודע בכינוי "מולא עזיז", ולאשתו לאה,[1] ובבגרותו עסק במסחר. עם פטירת האב מונה אחיו של אברהם, נחמיה חכם, לרב העיר סננדג'. כעבור מספר שנים נפטר נחמיה לאחר פציעה ברגלו, ואברהם אימץ את בניו ושימש במקומו כרב העיר בעודו ממשיך לעסוק במסחר לפרנסתו.[2]
הרבנות בכרמאנשאה
בשנת 1912 (תרע"ב) עבר חכם לעיר כרמאנשאה, דרומית לסננדג', לשמש כרב העיר לקהילה קטנה שמנתה 5000–6000 יהודים, כשלושה אחוזים מתושבי העיר. בנוסף לתפקידו כרב שימש חזן, דרשן, שוחט, מוהל, אב בית דין ואחראי גם על החינוך התורני בבית הספר כל ישראל חברים שבעיר. במקביל רקם קשרים עם ההנהגה המוסלמית, ששימשו לטובת הקהילה היהודית, ובמיוחד התחבב על מושל העיר שיהאב אל-דולה, שאף דחה פעם לבקשתו את בחינות הסיום בבית הספר משום שאלו נקבעו לזמנו של חג שבועות, ובפעם אחרת הסכים לבטל גיוסו של נער שהרב חכם העיד כי לא הגיע לגיל גיוס.[2]
אשתו ההרה נשארה בבית הוריה בסננדג' עם אחייניו שאימץ (בני שש, ארבע ושנתיים), והצטרפה עם האחיינים לאחר שהתאקלם. בכרמאנשאה נולדו לחכם ארבעה עשר ילדיו. שבעה מהם שרדו ועלו איתו לארץ ישראל.[2]
כדיין העמיק בחקירותיו, ואף ניהל תכתובת עם רבנים מקהילות מרוחקות. הוא גם נודע כמי שמקפיד על קדושת השבת, ואף הורה על החרמה של חנות שנפתחה בשבת, עד שהיהודי בעל החנות חזר בו מהחלטה זו.[2]
בתחילת שנות ה-30 עבר בכרמאנשאה זרם של כ-2500 פליטים יהודים מבוכארה, שנמלטו מפרעות הבולשביקים. מאות מהפליטים חנו בכרמאנשאה בעת שחיכו לאישורי מעבר, בשל קרבתה לגבול עם עיראק. אברהם חכם גייס את הקהילה היהודית המקומית לארח את הפליטים ולשתף אותם בפרנסה, בתרבות ובחינוך, על מנת שישרדו ולא ניתן יהיה לגרש אותם. במקביל השתתף בשליחת בקשות לרשויות השונות על נת לזרז את קבלת אישורי העלייה של הפליטים לארץ ישראל.[2]
בארץ ישראל
בהיותו ציוני נלהב, ולאור עליית האנטישמיות בפרס וההגבלות על היהודים בכרמאנשאה עצמה עם חילופי המושל, עלה אברהם חכם לארץ ישראל. מילדיו נמנעה היציאה מפרס עקב איסור יציאה על נערים מעל גיל 14, אולם הם ברחו לעיראק ומשם הצטרפו להוריהם. המשפחה שהתה שבועיים בבגדד, וכשהגיעה מאוחר יותר לדמשק, הצליח אברהם להשיג מהרב של דמשק אשרת עליה לארץ לרבנים. משפחתו נותרה בדמשק בציפייה לאשרות שלהם. אלו הגיעו כחמישה חודשים לאחר מכן, והמשפחה הגיעה בנסיעה ברכבת העמק הישר לחיפה, שם הסכים אחד התושבים לארחם ללא תשלום במשך שבוע כדי שלא יסעו ללא אבטחה, ואז הצטרפו לאברהם חכם בירושלים.
עם הגעתו לארץ בערב פסח 1936 (תרצ"ו) התיישב בשכונת הבוכרים בירושלים. הוא שימש שם שוחט עופות, חזן, מוהל ועורך קידושין. בבית המטבחיים עבד רק זמן קצר, ועזב בלחץ המשפחות ששלטו במקום. הוא סירב לבקשתו של הראשון לציון, בן ציון מאיר חי עוזיאל לשמש שד"ר לשיראז, ובשנת 1942 עבר לכהן כרב המושב בית חנן של קהילת יוצאי בולגריה. החל מ-1943 עבר לראשון לציון, שם שימש במשך שלוש שנים רב קהילת האורפלים, אם כי המשיך לבקר את משפחות בניו בירושלים על בסיס חודשי.
בנו היה חבר האצ"ל, ועם מאסרו והגלייתו לסודן חזר אברהם חכם לירושלים. עם קום המדינה ושחרור בנו בשנת 1948 עבר לשכונת קטמון בירושלים, שם הקים והוביל את ישיבת מגן אברהם ואת בית הכנסת תפארת ירושלים לעדות המזרח.[2]
מותו
כמה ימים לפני פטירתו אמר לאשתו שהוא אינו רואה את דמותו בכוס הקידוש, והוא חושש שימיו ספורים. ב-12.8.1964 (ד' באלול התשכ"ד) קם ממיטתו בחצות, נטל ידיים, ולאחר שביקש מאשתו מגבת וניגב ובירך בעודו כורע בפתח הדלת, נפטר כשראשו על כתפי אשתו.
ספרו
ספרו היחיד של אברהם חכם הוא "ספר יזרעאלי", ובו דרושים ופירושים לכל פרשיות התורה. הספר נערך ונכתב לאורך תקופה ארוכה, ונמסר לדפוס על ידי אברהם חכם רק כחודשיים לפני מותו.
קישורים חיתוניים
- רבי אברהם חכם, באתר "החכם היומי"
- גיורא פוזיילוב, חכמיהם של יהודי פרס ואפגניסטן, ירושלים: מוציא לאור משרד החינוך והתרבות, מנהל החינוך הדתי, מחלקת הפרסומים, 1995, עמ' 145–166.
הערות שוליים
- ^ רבי אברהם חכם, באתר "החכם היומי"
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 גיורא פוזיילוב, חכמיהם של יהודי פרס ואפגניסטן, ירושלים: מוציא לאור משרד החינוך והתרבות, מנהל החינוך הדתי, מחלקת הפרסומים, 1995, עמ' 145–167.
