בית-חנן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף בית חנן)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בית-חנן
Beit Hanan Aerial View.jpg
המושב ממבט אווירי
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז המרכז
מועצה אזורית גן רווה
גובה ממוצע[1] ‎39 מטר
תאריך ייסוד 1929
תנועה מיישבת תנועת המושבים
סוג יישוב מושב
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022[1]
  - אוכלוסייה 509 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎-2.7% בשנה
31°56′01″N 34°46′24″E / 31.9336045360616°N 34.7732998478758°E / 31.9336045360616; 34.7732998478758
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2019[2]
9 מתוך 10
http://www.beit-hanan.com
משתלת ההדרים הראשונה ביישוב, ראשית שנות ה-30
בניית בתי הקבע הראשונים, ראשית שנות ה-30
קידוח הבאר הראשונה במושב 1929–1930
"אז והיום" בית-חנן ב-2007 לעומת 1933
אנדרטת המייסדים ביישוב
בית העם במושב בתכנון האדריכלים שולמית נדלר ומיכאל נדלר

בֵּית-חָנָן הוא מושב במישור החוף הדרומי, בצד כביש 42 (המחבר בין ראשון-לציון ליבנה ואשדוד), כשני ק"מ ממערב לנס-ציונה. משתייך לתנועת המושבים ולמועצה אזורית גן-רוה. בתחום המושב נחשפה רצפת פסיפס עם כתובת ביוונית. ממערב למושב שמורת טבע בשטח של 35 דונמים ובה ריכוז של פרחי אירוס הארגמן.

אטימולוגיה

השם ניתן על ידי הוועדה לשמות יישובים של הקרן הקיימת לישראל על שום הסמיכות לוואדי חנין, כלומר, "עמק הכיסופים והגעגועים". הגאוגרף ד"ר אברהם יעקב ברוור מתרגם "חנון". לאחר שהשם ניתן, נמצא פסוק במקרא[3] המזכיר השם בית-חנן. עם זאת, לדברי המייסדים, נקבע השם "על כי חנן[4] ה' את היישוב העברי בארץ" (במהלך מאורעות הדמים של התקופה). במרץ 1930 נשלח לוועד היישוב מכתב מטעם ועדת השמות של הקרן הקיימת לישראל ובו צוין, כי מקור השם נעוץ בשמות שני העמקים הסמוכים: ואדי חנין שמשמעו ברכה וחנינה, וואדי ריזיקת שפירושו מתקשר גם לברכה וגם למזון. מכאן, שמשמעות השם בית-חנן היא יישוב השורה עליו ברכה והוא מחונן.[5]

היסטוריה

רקע

ב-1924 ביקר בבולגריה מנחם אוסישקין והבטיח לנציגי קונסיסטוריון הקהילה היהודית לרכוש 3,000 דונמים לצורך הקמת מושב ליהודי בולגריה בארץ ישראל. בהמשך רכשה הקק"ל כ-10,000 דונמים ליד הכפר קוביבה אשר סמוך לנס ציונה. כ-6,000 דונמים עבור מושבת יהודי בולגריה והשאר עבור משק הפועלות בעיינות והמושבה טירת שלום. בתקופה זו התחולל קרע בהנהגת הקהילות היהודיות בבולגריה בין הציונים למתנגדיהם, ובינם לבין הרוויזיוניסטים ובין נציגי העולים בארץ ישראל להנהגה בבולגריה.

קרע זה הוביל למחלוקת בדבר הנהגת ההתיישבות החדשה ורשימת המועמדים להתיישבות ולבסוף הושגה פשרה במסגרתה מונו להנהגת המתיישבים שלושה נציגים המתגוררים בארץ ישראל ושניים מהקונסיסטוריון בבולגריה. בשלב ראשון אושרה רשימה של 40 משפחות שהייתה מקובלת על שני הצדדים. הסוכנות היהודית גיבשה תוכנית משקית שעיקרה נטיעת פרדסים, הקמת לול וגידול ירקות, תוך יישובן של 20 משפחות על קרקע שלא תעלה על 2,000 דונמים, זאת כדי לאפשר למתיישבים מקורות פרנסה. ההסתדרות הציונית בבולגריה מעוניינת הייתה בהקצאת קרקעות ל-100 משפחות ומבוקשה לא ניתן לה[6].

העלייה לקרקע

ביולי 1929, החלו בהכשרת הקרקע ושנה מאוחר יותר ניטעו הפרדסים והחלו בבניית בתי המגורים. רשמית נוסד היישוב בחג החנוכה 1929 ובכך היה ליישוב הראשון שהוקם לאחר מאורעות תרפ"ט. ראשי המשפחות עסקו בהקמה החקלאית ובבניין, בעוד בני משפחותיהם התגוררו זמנית בראשון לציון. לכל משפחה הוקצו עשרה דונמים של פרדס[7], שלושה דונמים למגורים ושבעה דונמים לחצר וגידול ירקות.

מאחר שהמיישבים נחשבו כבני המעמד הבינוני, הייתה התמיכה הכלכלית מהמוסדות המיישבים בשיעור נמוך מהנדרש כדי לקיים את היישוב. ב-1930 אזלו מקורות המימון הפרטיים והמושב נקלע לחובות כבדים. המתיישבים נדחו הן על ידי תנועת העבודה והן על ידי המרכז החקלאי של הסתדרות העובדים. רק בקונגרס הציוני ה-20, שנערך ב-1937 אושר סיוע תקציבי מסוים והוא הועבר בפועל שנתיים מאוחר יותר.

התבססות היישוב

ב-1933 החל שלב ההתיישבות השני, במסגרתו נוספו 20 משפחות נוספות למושב. נקבע תקציב של 500 לירות ארץ ישראליות לכל משפחה, מתוכן 300 לא"י היה על המתיישב להפקיד ממקורות מימון פרטיים ו-200 לא"י מתקציב הסוכנות היהודית. עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה השתרע המושב על שטח של 2,700 דונמים ומנה 465 נפשות, שנכללו ב-89 משפחות. בתקופה זו הצליח המושב להתבסס מבחינה כלכלית. בין 1935 ל-1939 גדל יבול התפוזים פי שמונה, כמות הלולים פי 2, כמות התרנגולות פי 4 וכמות הביצים המשווקות פי 5. בשנים הראשונות של מלחמת העולם השנייה חל משבר כלכלי בשל חוסר היכולת לייצא תפוזים, אם כי בהמשך נמכרה התוצרת לצבא הבריטי[8].

לאחר הקמת המדינה

לאחר קום המדינה נקלע המושב לבעיה דמוגרפית, בשל חוסר בעתודת קרקעות למתיישבים בני הדור השני. במקביל נותרו בבולגריה משפחות מועמדים שיועדו להתיישב במקום, שילמו מקדמה ורק לאחר מלחמת העולם השנייה הועברו אליהם שטרי הקניין למגרשים, שנותרו ריקים במהלכה. לאור מאורעות המלחמה בבולגריה והמשבר הכלכלי שבא בעקבותיה, לא עלה בידי מרבית המשפחות שעלו ארצה לאחר הקמת המדינה, להשלים את רכישת המגרשים.

מבחינה כלכלית שגשג היישוב ובעשור הראשון לאחר הקמת המדינה גדל יבול התפוזים פי 2, כמות התרנגולות פי 4 וכמות הביצים המשווקות פי 5. במקום נבנה בית ספר שבאמצע שנות ה-60 למדו בו 298 תלמידים וגן ילדים לילדי בית-חנן ובית עובד, בו למדו 34 תלמידים. כמו כן הוקם בית קירור ל-120 טון ירקות, בית אריזה לתפוזים, מדגרה ומתקן מיון ואיסוף ביצים[9].

כלכלה

נכון ל-2007, שטחו כשלושת אלפים דונמים. ענפי החקלאות העיקריים הם לול עופות (לביצים), מטעים (הדרים, אבוקדו, מנגו, אנונה, פקאן וזית) וחממות (פרחים, ירקות, שתילים).

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית-חנן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף ינואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
  2. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
  3. ^ "וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם, בֶּן-חוּר בְּהַר אֶפְרָיִם. בֶּן-דֶּקֶר בְּמָקַץ וּבְשַׁעַלְבִים, וּבֵית שָׁמֶשׁ, וְאֵילוֹן, בֵּית חָנָן". (מלכים א' ד' ט').
  4. ^ את הפועל "חָנַן" יש לנקד בקמץ ובפתח, ומכיוון שהניקוד על פי ועדת השמות הוא קמץ וקמץ - גם מסיבה זו לגרסת "ה' חנן" אין אחיזה
  5. ^ עת-חנן - גיליון מספר 2, אפריל 2010, באתר האינטרנט של היישוב, אוחזר ב-23 ביוני 2012.
  6. ^ רומנו, אלברט.א, עליה והתיישבות, בתוך: אנצקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 419-423.
  7. ^ מושב חדש בדרום יהודה, דבר, 21 במרץ 1930
  8. ^ רומנו, אלברט.א, עליה והתיישבות, עמודים 424-425.
  9. ^ רומנו, אלברט.א, עליה והתיישבות, עמודים 426-427.