רבי יחיאל הלר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבי יחיאל הלר (אב ה'תקע"ד - י"א בכסלו ה'תרכ"ב) היה רב ליטאי. רבן של הלוסק, וילקובישק, סובאלק ופלונגיאן. מחבר הספר "עמודי אור" וחיבורים רבים אחרים[1].

ביוגרפיה

נולד בקוידנוב (אנ') לרבקה בת ר' אברהם הלר מצאצאי הרב יום-טוב ליפמן הלר ולרב אהרן הלר. כל אחיו כיהנו כרבנים: אחיו הגדול היה הרב ישראל "חריף" הלר מחבר "נחלת ישראל", מתלמידי רבי חיים מוולוז'ין וראש ישיבה בישיבת מיר; הרב מאיר הלר כיהן כדיין בווילנה וכרב בקוסטיקוביץ שליד מוהילב; אחיו הצעיר היה הרב יהושע הלר מחבר "חוסן יהושע" ורבן של ערים בליטא.

כבר בצעירותו נודע בכינוי "העילוי מקוידנוב"[2] נסע למינסק ללמוד בבית המדרש המפורסם בשעתו "בלומקה'ס קלויז". בשנת תקצ"ו והוא בן 21 בלבד החל לכהן כרבה של הלוסק, משרה בה החזיק עד ה'תר"ג, אז עבר לכהן כרבה של וולקובישק במקום רבי יצחק אייזיק חבר, בתקופה זו פרסם את מאמרו המפורסם "כבוד העמים שבזמנינו" שתורגם לכמה שפות והודפס בידי לאון מנדלשטם בספר "שני פרקים" (ה'תרי"ב).

בה'תרי"ד התמנה כרבה של סובאלק, בחג השבועות ה'תרי"ד נפטרה אשתו פסיה[3] והוא נישא בשנית לחיה לוינזון, נכדת רבי אברהם אחי הגר"א. הוא כיהן כרבה של סובאלק במשך חמש שנים עד ה'תרי"ח, אז עבר לכהן כרבה של פלונגיאן[4].

הוא התפרסם כאחד מגדולי הדור למרות גילו הצעיר ורבנים גדולים החלו לפנות אליו בשאלות הלכתיות במקרים סבוכים, כמו גם בבקשה להצטרף להיתרי עגונה, בולטים בין הפונים אליו: הרב אברהם צבי הירש אייזנשטט שאף ציטט אותו בחיבורו החשוב "פתחי תשובה", והרב שמואל אביגדור תוספאה מחבר "תנא תוספאה". ספרו "עמודי אור" הביא לפרסומו בבתי המדרש בליטא כאחד מגאוני ליטא.

היה נוהג לחתום "העלוב", וסיפורים רבים נפוצו אודות כך. מסורת אחת הובאה בשם הרב שך[5], כי התחיל לחתום כך לאחר שהוצרך פעם אחת להתיר עגונה באמצעות מיאון, והיות שלפי הרמ"א אין נוהגים במיאון בזמן הזה, אף שהיתה זו שעת הדחק, התחיל מאז לחתום "העלוב". סיפור אחר על סיבת חתימתו בשם "העלוב", נודע בעולם, ויש המספרים אותו בשם רבי יעקב קמנצקי - כי אמו מרת רבקה, היתה בת יהודי גביר ותלמיד חכם נודע ממשפחה מיוחסת ונכבדה, שבבחרותה העלילו והוציאו עליה שם-רע, עד שנאלצה להתחתן עם איש המוני ופשוט. ביום חתונתה פרשה לחדר צדדי ונשאה את תפילתה: "רבונו של עולם! יודע אתה ששאיפתי היתה להקים ביתי עם איש גדול בתורה, אך שמועות זדוניות שאין בהם שמץ של אמת, הביאוני עד הלום. אנא! אם לא זכיתי שבעלי יהיה גדול בתורה, זכני נא בבנים תלמידי חכמים מובהקים, גדולים בתורה, שאמלא בהם משאת חיי" - ואכן, זכו בני הזוג לשבעה בנים וארבע בנות, משפחות תלמידי חכמים, שארבעה מהם נודעו כאמור לגדולי הדור.

הוא נפטר בפתאומיות בפלונגיאן ביום חמישי י"א בכסלו ה'תרכ"ב. בן 47 היה בפטירתו.

בנו, הרב אברהם הלר, מחבר הספר "יפה נוף", כיהן כרבן של יאנישוק, הזנפוט וליבוי.

ספריו

  • עטה אור - פרוש על שיר השירים, ממל תרכ"א.
  • אור ישרים - ביאור על הגדה של פסח,
  • שו"ת עמודי אור, קניגסברג תרי"ז.[6]
  • קינה לדוד - הספד על רבי דוד לוריא, קניגסבורג תרט"ז.

לקריאה נוספת

  • ברל כהן, ראשוני הרבנים בסובאלק: ר' יחיאל הלר, בתוך: יהודה אלראי ויוסף כרוסט (עורכים), ספר קהילת סובאלק ובנותיה: בקלורובה, ויז'אן, סייני, פונסק, פיליפובה, פשרושלה, ראצק יהודה תל אביב: הוצאת יאיר ע"ש אברהם שטרן, תשמ"ט-1989. עמ' 149

קישורים חיצוניים

כתביו

הערות שוליים

  1. ^ ברל כהן, להלן "לקריאה נוספת", ומקורות אחרים, מייחסים לו את חיבור המאמר "כבוד מלך" על החובה לאהוב ולכבד את הצאר הרוסי. ייחוס זה שגוי ככל הנראה, ראו על כך: עזריאל שוחט, משהו על הספר "שני פרקים", סיני, קב, עמ' סג, הערה 3.
  2. ^ שמואל יוסף פין, ‏כנסת ישראל, הערך "הר"ר יחיאל ב"ר אהרן העליר" עמ' 522, באתר HebrewBooks.
  3. ^ בעקבות פטירתה התעורר אצלו הספק אם מותר לפי ההלכה לבכות בחג "סמכתי על סברת הפוסקים דמי שהבכיה היא תענוג לו מותר לבכות, וראיתי כי זולת זה הייתי משומם יותר", ראו על כך: עמודי אור, סימן עו.
  4. ^ עמק שושנים, סובאלק, תמוז. אחרי אשר זרחה עלינו אור שמש התורה..., המגיד, 15 ביולי 1858.
  5. ^ בספר "גדולי הדורות" (חלק ב, עמ' 633)
  6. ^ הכנת הספר לדפוס הושלמה בתרט"ו וזה פרט השנה שנקבע בשער הספר והטעה את הביבליוגרפים לקבוע את השנה כשנת הדפוס. ראו על כך: כצמן, ב"קישורים חיצוניים", עמ' תרעא.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0