רבי ישראל יעקב חגיז
 | |
| שער ספרו "הלכות קטנות", וונציה, תס"ד | |
| לידה |
ינואר 1620 ה'ש"פ  פאס, מרוקו |
|---|---|
| פטירה |
1674 (בגיל 54 בערך) ה'תל"ד  קושטא, האימפריה העות'מאנית |
| מקום פעילות | ליוורנו, ירושלים |
| תחומי עיסוק | רב במרוקו, הלכה |
| תפקידים נוספים | ראש ישיבה בירושלים |
| חיבוריו | שו"ת הלכות קטנות |
רבי ישראל יעקב בן שמואל חגיז (פאס, מרוקו, ה'ש"פ, ינואר 1620 - קושטא, ה'תל"ד 1674) היה רב במרוקו וראש ישיבת בית יעקב בירושלים, מחבר ספרי פרשנות והלכה. הנודע בספריו הוא שו"ת הלכות קטנות. נודע במלחמתו העיקשת במשיח השקר שבתי צבי.
ביוגרפיה
נולד בפאס שבמרוקו בכ"ו בשבט ה'ש"פ (1620),[1] לרבי שמואל חאגיז, מחכמי יהדות פאס, בן לקהילת המגורשים בעיר. בהיותו בן 13 התייתם מאביו.[2] בצעירותו עבר לאיטליה, שם עסק בהדפסת חיבורים ושם נשא את אשתו הראשונה, בתו של רבי דוד קאריגל.[3] הוא שהה תקופה בוורונה, ובין השנים 1652–1655 היה בליוורנו. בהיותו שם הצליח להשפיע על משפחת ויגה העשירה שיקימו בית מדרש גדול בירושלים.[4] משם המשיך לירושלים, אליה הגיע ב-1658. בהגיעו לירושלים נפטרה אשתו הראשונה, והוא נשא לאישה את בתו של ראש רבני ירושלים, רבי משה גלנטי. היא ילדה לו את בנו ר' משה חגיז. בהיותו בירושלים כתב ר' יעקב חגיז חיבורים רבים שנשארו בכתב יד.[5]
ככל הנראה ביקר רבי יעקב חגיז במקומות רבים בטורקיה, עמד שם על סדרי הישיבות ועורר את החכמים איתם נפגש לעלות ולהתיישב בירושלים. השתדלותו זו נשאה פרי וחכמים מפורסמים וראשי ישיבות בחוץ לארץ עזבו משרותיהם ועלו לירושלים. חותנו, הרב המג"ן, מזכיר כדוגמות לכך את הרבנים שלמה אלגזי, אברהם אבן חנניא, אברהם אמיגו ושמואל גרמיזאן.[4]
ישיבת בית יעקב
ערך מורחב – ישיבת בית יעקב (וויגה)
בירושלים הקים את בית המדרש בית יעקב, בו קבע סדרי לימוד חדשים שלא היו קיימים בבתי מדרש אחרים בעיר לפני כן. בבית המדרש נקבע מקום לתלמידים הצעירים ולתלמידי חכמים; תלמידי החכמים שימשו בשני תפקידים: מהם שהשיבו לשאלות הלכה שהגיעו הן מארץ ישראל והן מהגולה, ומהם שלימדו את תלמידיהם. על פי תוכנית הלימודים שהגה ר' יעקב חגיז, התחילו התלמידים ללמוד בחמישה "שולחנות" (=מחלקות) שונים, ולאחר מכן שימשו "לעשרה החכמים הרבנים ויהיו רואים איך נותנים פסק דברים ואיך דנים את העם ואיך משפט הגט והחליצה וכל משפט הדיינים". לאחר שהתמחו מינו אותם לדיינים ושלחו אותם לקהילות היהודיות השונות בחו"ל.[6] בית המדרש היה מכונה "ישיבת חכמי ההסגר" או "ההסגר בירושלים" בשל הקפדתם של חכמי בית המדרש שלא לצאת מתחומיו שלא לצורך. רבים מגדולי התורה בירושלים יצאו ממנה, בהם רבי חיים אבולעפיה, רבי משה בן חביב (שהיה גם חתנו), רבי יעקב מולכו, רבי יצחק בוטון, רבי חזקיהו דה-סילווה, רבי אברהם בן דוד יצחקי ועוד. גם נתן העזתי, נביאו של שבתי צבי, למד בישיבתו.
השקפותיו והנהגתו
דעתו על הכישופים מקורית, על אף שבתקופתו כל העולם האמין ברוחות, שדים, כישופים ומגיות שונות, וכך כתב:
עתה קרוב לאחרית הימים שהתפשט האור האלקי על כל בשר... ונתבטלו כוחות הטומאה אלו, וכל בעלי אומניות כאלו ייבש ידם, הכל סר יחדיו נאלחו, ואין גם אחד אשר כח בידו לקסום ולכשף, והאמונה באלה כעת, תקנן רק במוחי השוטים והתינוקות.
— עץ החיים - מובא בתורה תמימה ויקרא יט, רלח, ובתפארת ישראל סנהדרין פ"ז מ"ז, בועז אות ג
בקיץ 1665 (ה'תכ"ה) חזר שבתי צבי לירושלים משליחותו למצרים, כאשר בשובו הכריז על עצמו כמשיח. רבני העיר בראשות רבי יעקב חגיז נקטו נגדו בקו תקיף ולחמו בו בכל האמצעים שברשותם, ולבסוף פרסמו נגדו חרם חמור והוא נאלץ לעזוב את ירושלים. רבי יעקב חגיז טרח לשלוח את החרם לרבני טורקיה, אך מלחמתם לא צלחה עד להתאסלמותו של צבי בסוף 1666. רבי יעקב נודע מאז במלחמתו העיקשת בשבתאים וגרוריהם, ולאחר מותו המשיך במלחמה זו בנו רבי משה חגיז.
פטירתו
בשנת 1673 (ה'תל"ג) נסע רבי יעקב חגיז לקושטא, ובשנת 1674 (ה'תל"ד) נפטר שם. את מקומו בהנהלת בית המדרש ירש חותנו, רבי משה גאלנטי. נכדו רבי רפאל מיוחס היה הראשון לציון.
ספריו
- הלכות קטנות - שו"ת
- עץ החיים - פירוש מקיף על ששה סדרי משנה - זרעים, מועד, נשים, נזיקין, קדשים, טהרות
- זכרון לבני ישראל - נדפס בסוף ספר לקט הקמח לבן המחבר, רבי משה.
- שפת אמת
- אורח מישור
- פתיל תכלת פירוש לאזהרות שחיבר רבי שלמה אבן גבירול
- תחלת חכמה - פירוש על ספר כריתות לרבי שמשון מקינון (מבעלי התוספות) על כללי התלמוד
- קרבן מנחה
לקריאה נוספת
- מאיר בניהו, לתולדות בתי המדרש בירושלים במאה הי"ז, HUCA (אנ') 21, תש"ח, עמ' א–כח, JSTOR 23503699
קישורים חיצוניים
- חכם ישראל יעקב חגיז, באתר "החכם היומי"
- הרב אברהם אופיר שמש, ה"סקנקור" כמקרה מבחן להתלבטותו של פוסק הלכה בנוגע לכשרותה של תרופה לא מוכרת - מאמר המנתח תשובה הלכתית של רבי יעקב חגיז
ישראל יעקב בן שמואל חאגיז (1620-1674), דף שער בספרייה הלאומית- הלכות קטנות, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי
- ישראל יעקב בן שמואל חאגיז, ספר אורח מישור, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
- ישראל יעקב בן שמואל חאגיז, ספר הלכות קטנות, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
זכרון לבני ישראל, באתר ויקיטקסט
| תקופת חייו של רבי ישראל יעקב חגיז על ציר הזמן |
|---|
 |
הערות שוליים
- ↑ שו"ת הלכות קטנות ח"ב (דף נא ע"ב): ”וכהיום כ"ו שבט שנת התל"ב הגיעני ה' יתברך לחמשים ושתים שנים”, מובא אצל מאיר בניהו, אגרות ר' שמואל אבוהב ור' משה זכות ובני חוגם בענייני ארץ-ישראל, ירושלים, חלק ה, עמוד קמד.
- ↑ ראו עדות רבי יעקב אשר נדפסה בספר משנת חכמים של בנו רבי משה חאגיז, דרך א, במעלת התלמוד, אות ב.
- ↑ ראו: רבי ישראל יעקב חאגיז, קרבן מנחה סימן קה, אזמיר תל"ה, באתר היברובוקס. את רבי דוד כינה בשם "מורי", אך לא ברור אם כינה אותו כן כאות כבוד לחמיו, או שהוא אכן היה תלמידו.
- ^ 4.0 4.1 יצחק בן-צבי, "ארץ ישראל ויישובה בימי השלטון העותמאני", הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תשט"ו, עמ' 250.
- ↑ יצחק בן-צבי, "ארץ ישראל ויישובה בימי השלטון העותמאני", הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תשט"ו, עמ' 253-254.
- ↑ יצחק בן-צבי, "ארץ ישראל ויישובה בימי השלטון העותמאני", הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תשט"ו, עמ' 252.
ישראל יעקב חגיז36740861Q1678956