רבי יעקב לבית הלוי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבי יעקב לבית הלוי (מהר"י לבית הלוי; 1565 לערך - ב' בניסן ה'שצ"ו, אפריל 1636) היה מחכמי איטליה במחצית השנייה של המאה ה-16 ובמחצית הראשונה של המאה ה-17.

ביוגרפיה

נולד בסביבות שנת ה'שכ"ה (1565), כנראה בפטרס שבאימפריה העות'מאנית (כיום ביוון) לאביו רבי ישראל. אבי אמו היה רבי יעקב שמריה, הידוע כרבי יעקב פאפו, מחכמי העיר שסירב לשאת בתפקיד רבני[1]. נשא את בתו של הרופא שמואל קורי. למד תורה בסלוניקי מפי הרבנים אהרן בן חסון, שמואל חיון ודוד בן שושן. כסבו, סירב אף הוא לעסוק ברבנות, והתפרנס ממסחרו והיה לעשיר ואף היה מקורב לשלטון. לתקופה קצרה ישב בליפאנטו, וכנראה לימד שם תלמידים. בסביבות שנת ה'ש"ע היגר לאי זנטי, וגם שם נודע כתלמיד חכם והרביץ תורה. באותה העת, התעוררה מחלוקת בקרב יהודי זנטי אודות הקמת בית כנסת שלישי באי, עקב גידול האוכלוסייה היהודית שם. חלק מהיהודים התנגדו להקמת בית הכנסת, ואף פנו לבתי המשפט ולרשויות שיבטלו את הרישיון להקמתו. רבי יעקב, שתמך בהקמת בית הכנסת, פנה במכתב לקהילת סלוניקי, שהייתה הפטרון הרוחני של זנטי, וכן לקהילת ונציה, ששלטה באותה העת על האי. לעמדתו הצטרפו רבי לייב סרוואל מוונציה ורבי שלמה לבית הלוי מסלוניקי, ובכך הוכרע הוויכוח.

מזנטי הוגלה למלטה ונאסר שם, בסביבות שנת ה'תע"ד[2]. חלוקות הדעות בשאלה מה הביא לכך. יש אומרים שהייתה זו תוצאה של הלשנת שקר, וכשהתבררה חפותו - שוחרר[3], ויש אומרים שהוגלה על ידי האבירים ההוספיטלרים המלטזים[4]. ממלטה עבר לוונציה, כנראה בשנת ה'שפ"ו. גם בוונציה נמנע מלשאת תפקיד רבני רשמי, והתפרנס מייבוא משי מיוון. אף על פי כן, הוא תפס מקום מרכזי בישיבה המקומית, לצד חכמים כמו ר' לייב סרוואל ובנו ר' נחמיה, ר' יהודה אריה די מודינה, ר' שמחה לוצאטו, ר' עזריה פיגו ועוד, והתפרסם כאחד מגדולי החכמים בעיר. שאלות הופנו אליו מכל האזור.

נפטר בוונציה בב' בניסן ה'שצ"ו.

ספריו

  • שו"ת מהר"י לבית לוי נדפס עוד בחייו. המהדורה הראשונה נדפסה בוונציה בשנת ה'שע"ד ומהדורה שנייה עם תשובות נוספות בשנת ה'שצ"ב. בשנת התשע"ב יצאה מהדורה חדשה בהוצאת מכון זיכרון אהרן בירושלים.
  • ספר דרשות - אבד.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שו"ת מהר"י לבית הלוי סי' נ
  2. ^ כך כתב בהקדמתו למהדורה השניה של ספר תשובותיו: "ויתשני מעל אדמתי, אותי וכל אנשי ביתי, הביאני בבור לבאים ובתי כלאים אל עיר מלט"ה".
  3. ^ הרב שמחה אסף, באהלי יעקב, ירושלים, ה'תש"ג, עמ' 109.
  4. ^ ססיל רות, לתולדות היהודים השבויים במאלטה, מאסף ציון ספר ג' ה'תרפ"ט, עמ' 165
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0