רבי יצחק אוחנה
 | |
| לידה |
1908 ה'תרס"ח מקנס, מרוקו |
|---|---|
| פטירה |
21 בינואר 1992 (בגיל 84 בערך) ט"ז בשבט ה'תשנ"ב |
הרב יצחק אוחנה (ה'תרס"ח 1908 - ט"ז בשבט ה'תשנ"ב, 21 בינואר 1992) היה רב ישראלי שכיהן כרבה של קריית שמונה.
תולדות חייו
נולד במקנס שבמרוקו. אביו הרב אברהם היה אב”ד מקנס. למד אצל הרב רבי רפאל ברוך טולידאנו בישיבת מקנס.
בהיותו בן 25 שנה מינהו רבי רפאל בירדוגו כדיין בבית דינו במקנס, בהמשך הקים בה גם ישיבה לצעירים. הוא נלחם על משמר היהדות בעיר מקנאס. הוא היה בין הראשונים שזיהו את מטרת בתי הספר של האליאנס, אשר הביאו מורים חילונים והכריחו לשבת בכיתה בגילוי ראש, החדירו השכלה גויית וגרמו לנוער לעזוב את המסורת היהודית. מסיבה זו השאיר בבית את בניו ובנותיו ולא שלח אותם לבית הספר.[1] נהג לצאת לרחובות ולשווקים, לעתים עם רבי רפאל ברוך טולידאנו, לאסוף את הנוער לבית המדרש.
עלה במסירות נפש לארץ ישראל בשנת ה'תש"ח (1948), ובחר לגור בירושלים למרות היותה מופגזת באותה שעה ונתונה ברעב [עפ"י תיאור בנו רבי אברהם: היו מחלקים ביצה אחת לכל המשפחה!] [2]. התגורר במושבה הגרמנית בירושלים שם עסק בהרבצת תורה והקים בתי כנסת. שנתיים אחר כך שב למרוקו לשם עידוד עליית יהודי מקנס.
בשנת תשי"ד (1954) נתבקש ע"י הרבנים הראשיים לשמש כרב העיר קרית שמונה. זאת, לאחר ששר הדתות דאז יעקב טולידאנו המליץ עליו כאיש המתאים לתפקיד זה, זמן קצר לאחר עליית יהודי צפון אפריקה לצפון הארץ. כשהגיע רבי יצחק לעיר, בה נקלטו עולים רבים, מצבה הרוחני של העיר היה שממה רוחנית. פעולותיו ומעשיו בעיר התמקדו בעיקר בשני מישורים - הכשרות והחינוך. מלחמות רבות היו לו עם בעלי האטליזים שסיפקו חלקם בשר שאינו כשר ועל כן החרימם וציווה שלא לקנות מהם בשר, באחד הפעמים שמע כי באטליז אחד הוכנס בשר טריפה למכירה, הוא נכנס לאטליז ובמוצאו את בשר הטריפה עמד בפתח החנות והכריז בקול כי האטליז מוכר בשר טריפה, הקצב נטל סכין חדה ורץ אליו בכוונה לדוקרו, ר' יצחק פתח את בגדיו וצעק לו דקור אותי, הקצב נרתע לאחוריו באימה. באחד הפעמים שמו אותו גם בבית בבית המעצר בתחנת המשטרה על פעולתו, הדבר גרם סערה תקשורתית גדולה והוא שוחרר. לפי שמואל אוחנה - סגן ראש המועצה הדתית דאז: "תקופת רבנותו היה קשה וסוערת...".{{הערה|מתוך מקומון "מבט לקריה" דצמבר 1965). בבחירות שלאחר מכן, הקים הרב בעיר סניף של מפלגת "אגודת ישראל".
תחום שני שהקדיש לו את כל מרצו הוא החינוך. הוא פעל להקים בית הספר של חינוך העצמאי בעיר, בימי הקיץ שהילדים היו בחופשה, הקים קיטנות לילדים שלמדו תורה וקראו תהילים, ומכספו העניק להם פרסים וממתקים [3].
בשנת תשל"ט (1979) פרש מרבנות העיר קרית שמונה, ועלה לגור בירושלים, שם למד תורה בישיבת אהבת שלום שבראשות חתנו הרב יעקב משה הלל.
מפעל הנעליים
בזמן מלחמת העולם השניה, רבי יצחק אוחנה היה שותף עם רבי שלמה טולידאנו (מכונה "רבי שלמה טביב [הרופא]), בעסק של יצור נעליים במקנס. הרב אוחנה היה האחראי על יצור הנעליים ושיווקם, והרב טולידאנו היה המשקיע הכספי. עם הזמן, הרב אוחנה צימצם את הזמן שהקדיש לעסק, והשקיע את רוב זמנו בלימוד תורה. הוא הסתפק בהגעה לעסק רק כמה שעות בשבוע כדי להבטיח לו פרנסה בצמצום. הרב טולידאנו שהיה מטופל בצרכי ציבור (חברת ביקור חולים) סמך על הרב אוחנה, ומבלי להיכנס לפרטים המשיך להזרים כספים לרכישת עוד ועוד סחורה.
באותה עת, היות והממשלה היתה צריכה באופן דחוף לייצר נעליים גם לחיילי הצבא וגם לאזרחים, הוציאו חוק במרוקו, שכל מפעל שברשותו הסחורה הזאת (עורות, מסמרים וכדומה) עליו להצהיר על כך לרשויות, וצירפו לכך איום שהכל יוחרם למי שלא ייענה. הרב אוחנה בהיותו שקוע בלימודו והרב טולידאנו בטיפולו בצרכי ציבור - לא שמעו כלל מהגזירה הזאת.
כעבור זמן קצר באה הלשנה לשלטון, שבזמן שאין מסמר אחד בכל המדינה, המפעל של אוחנה וטולידאנו מלא בסחורה עד אפס מקום. המשטרה סגרה את המפעל על מנעול ובריח. לאחר שנקבע מועד למשפט, הרב טולידאנו לא מצא עורך דין שיסכים לקבל התיק, שכולם אמרו שזה עסק ביש בשעת חירום, ואין טענה ממשית כדי להצדיק את המעשה.
הרב טולידנו נכנס לפניקה, אך הרב אוחנה היה רגוע. הרב אוחנה לקח מידו סכום של 5000 פרנק (סכום עתק באותו זמן) ולקח אותו ל"עורך דין" - הם הסתובבו אצל עניי העיר וחילקו את כל הכסף. לאחר מכן אמר הרב אוחנה "עכשיו, אחרי שלקחנו עורכי דין שהם רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר בעל הנס, הסר דאגה מליבך, ותראה שהכל יסתדר"[4].
ביום המשפט, הוזמנו הרב אוחנה והרב טולידאנו לשיחה בארבע עיניים עם השופט. השופט עיין שעה ממושכת במסמכים שהיו לפניו. אחר כך אמר "אני לא מבין, חזות פניכם מוכיחה שאתם אנשים מכובדין וישרים מנכבדי הקהילה, איך עשיתם מעשה כזה, הרי אנחנו בשעת מלחמה, ועבירה כזאת הן מהחמורות ביותר בעת הזאת". אחר כך, לקח את כל התיק והניירות וקרע אותם לגזרים לנגד עיניהם, וזרק להם את מפתחות המפעל ואמר להם "מהרגע אין תיק כזה, אין אשמות", ואחר כך גם הוציא להם רישיון כחוק. בשנים הבאות, היה להם רווח כלכלי גדול מהסחורה הרבה שהצטברה במפעל - בשעה שהיה לה ביקוש רב[5].
משפחתו
בניו:
- הרב יוסף אוחנה שהיה רבה של קריית מוצקין במשך 35 שנים (נפטר ב-2018[6]).
- הרב שמעון, ראש ישיבת “יגדיל תורה” בחיפה.
- הרב אברהם, ראש ישיבת “עץ החיים” לשעבר, ורב בית המדרש לידיעת השם בבית וגן ובמודיעין עלית. מחבר הספרים: דעת השם, תורת הנפש, תורה לשמה, ועוד.
- הרב מאיר.
חתניו:
- הרב יעקב משה הלל ראש ישיבת אהבת שלום.
- הרב צבי סימן טוב, מהרבנים של יוצאי אפגניסטן בישראל, וראש ישיבת “אור התורה” בבני ברק.
לקריאה נוספת
- שמעון וענונו, ארזי הלבנון – אנציקלופדיה לגאוני וחכמי יהדות ספרד והמזרח, ירושלים, תשס"ו, כרך ב' עמוד 1214
- איש יהודי היה, הרב אברהם אוחנה, הוצאת ספרים שעל יד ישיבת עקידת יצחק, ירושלים, תשנ"ד
הערות שוליים
- ^ יוסף הצדיק עמוד 103
- ^ איש יהודי היה עמ' 42
- ^ אור המערב עמ' סט
- ^ בגירסה שאצל משפחת אוחנה, סיפרה אשתו של הרב אוחנה, הרבנית רובידא, שבאותה שבת ראה בחלומו את הציבור רץ לבית הכנסת, ולשאלתו 'מדוע אתם רצים' ענו לו 'וכי אתה לא יודע שרבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר בעל הנס באו לביקור והם בבית הכנסת', בשמעו זאת גם הוא רץ איתם, ובבואו לבית הכנסת ראה את כל רבני העיק יושבים סביב רבי שמעון ורבי מאיר, וביניהם היה מקום פנוי והורו לרבי יצחק לבוא לשבת על ידם באומרם 'זה האיש המובטח שלנו'
- ^ מתועד במשפחת אוחנה, וכן העיד בנו של רבי שלמה טולידאנו, רבי מיכאל טולידאנו (מייסד ישיבת אור ברוך בירושלים). מובא במספר מקורות, ביניהם בספר מצוקי ארץ עמ' נב - נד
- ^ חדשות סרוגים, ברוך דיין האמת: הרב יוסף אוחנה זצ"ל, באתר "סרוגים", 15 בפברואר 2018)
