רבי יצחק זליג קרא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבי יצחק זעליג קרא ( - י"ד בסיון תקט"ו) היה רב מפורסם, רבם של קאליש, הנובר וערים נוספות.

ביוגרפיה

רבי יצחק זליג נולד לרבי אריה לייב קרא, מנכבדי העיר גלוגא, וצאצא של משפחת רבנים מיוחסת, המתייחסת לרבי אביגדור קרא. נשא את פוגיל בת רבי מרדכי "ראש ומנהיג" בפוזנא.

הרביץ תורה בפוזנא, עירו של חותנו. לאחר מכן נתמנה לרב בערים: שעפס, קאליש[1], צילץ, ברעסלא, דעסויא, תקופה מסויימת שימש כדיין ורב בעיר פוזנא, ובשנת תצ"ו מונה לרבה של הנובר והמדינה.

שם התפרסם לאחד מגדולי הדור, ובספר בית אהרן[2] הוא מתואר בתוארים הבאים:

"גאון אמיתי, מופלג ומפורסם, מאור גדול חסיד ועניו חריף סיני ועוקר הרים מופת הדור עטרת תפארת הגולה רבן של כל בני הגולה בנן של קדושים".

הוא כתב הסכמות על ספרים רבים, חלק מחידושי תורתו מופיעים בספרים שונים.

בימי פולמוס רבי יהונתן אייבשיץ, הוא תמך ברבי יעקב עמדין, והתנגד בחריפות לרבי יהונתן אייבשיץ[3]. וכן חתם על החרם נגד הרמח"ל. בסוף ימיו חזר בו מהתנגדותו לרבי יהונתן אייבשיץ, ואף ניסה להשפיע על מקורביו שיחזרו בהם[4].

נפטר בשבת י"ד בסיון תקט"ו, ונקבר ביום ראשון ט"ו בסיון בעיר הנובר.

קברו

על מצבתו נכתב:

פה נטמן הטהור והחסיד ועניו מתלמידי הלל, הלא הוא רבנו הרב המאור הגדול עטרת תפארת הגולה מוהר"ר יצחק זעליג בן המפואר הקצין מוהר"ר ליב מגלוגא רבתי, שלשלת היחס עד להתנא רבי חנינא הקרא, שהיה אב"ד בכמה קהלות קדושות, ובפרט בקאליש. בצילץ ובעיר ברעסלא ובק"ק דעסויא, ובסוף ימיו נתקבל בקהלתנו והמדינה ובכל המקומות האלה הרביץ תורה בישראל כאחד מן הראשונים, והעמיד תלמידים הרבה, עד שכמעט רובם היו מורי הוראות בישראל, ואף בעת זקנותו לא מש מאהלו של תורה, ושם נפשו בכפו לשמור משמרת החיים לעמוד הדת על תלה וכו' ויגוע ויאסף אל עמיו זקן ושבע ימים ביום הקודש וכו' ויקבר ביום א' ט"ו סיון שנת "הייש"ר והטוב עשה בישראל".

בניו

בניו היו:

  • רבי חיים קרא אב"ד לונטשיץ
  • רבי ישראל קרא אב"ד פרוישטאדט

חתנו, בעל בתו ביילא היה רבי יוסף חיים קרא[5] שמילא את מקומו ברבנות קאליש.

לקריאה נוספת

  • כתבי הגאונים, סימן ט"ו הערה ג.
  • בית אהרן (אנגלמאן), עמ' 268-269.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שם הוא כיהן בין השנים תע"ד - ת"צ
  2. ^ אנגלמאן עמוד 268
  3. ^ אחד ממכתביו בנושא נדפס בכתבי הגאונים סימן ט"ו.
  4. ^ תולדות יהודי קאליש עמ' 152.
  5. ^ הוא כינה את עצמו בשם המשפחה 'קרא', כשם משפחת חמיו.