פולמוס רבי יהונתן אייבשיץ
הפולמוס על דמותו של רבי יהונתן אייבשיץ התרחש בתקופת המאה ה-18, בקהילת יהדות אשכנז, ובמהלכו נחשד רבי יהונתן אייבשיץ בעיני כמה רבנים ובראשם רבי יעקב עמדין (היעב"ץ) כנמנה על הקהילה השבתאית, זאת לאור התנהגותו שהצביעה - לפי דעתם - על סממנים שבתאיים.
הפולמוס השפיע עמוקות על יהדות אשכנז, בין היתר במינוי רבנים למשרת רבנות ערים ובחרמות על רבי יהונתן. העמדה המקובלת והמוסכמת ביהדות החרדית בדורות שלאחר הפולמוס ועד היום, היא שרבי יהונתן לא היה שבתאי, וחשדו של היעב"ץ היה חשד מוטעה[1].
רקע היסטורי
השפעת פרשת שבתי צבי
פרשיית שבתי צבי והתאסלמותו השפיעה רבות על העם היהודי בכלל ועל קהילת יהדות אשכנז בפרט. קהל עדתו התפצל לכמה קבוצות: רובם שבו ליהדות, חלק אחר בחר להתאסלם וחלק נוסף המשיך לדבוק בדרכו, ואף יסדו כתות שבתאיות שונות כמו הדונמה והפרנקיסטים. למרות הזמן הרב שחלף מאז, לאורך התקופה, היהדות סבלה מהמאורע המשמעותי שקרה עמו, ובעיקר חוותה פילוגים ומחלוקות עזות. כאמור, הרבנים הקנאיים החלו להיזהר ביתר שאת ולהגביר חשד כלפי כל נטייה וסממן שבתאי.
אחד הלקחים שהופקו מפרשת השבתאות הייתה הטלת איסורים והגבלות חמורות על העיסוק בקבלה. ועד ארבע ארצות פרסם איסור גורף על לימוד קבלה קודם לגיל ארבעים ועיסוק מוקדם בלימוד תלמוד ופוסקים. גם לאחר הטלת האיסורים נחשדו עדיין רבנים רבים שעסקו בקבלה בנטייה לשבתאות.
השקפת ופעולת היעב"ץ
רבי יעקב עמדין היה ממובילי מסע ההתנגדות נגד תנועת השבתאות, ונאבק בתקיפות נגד כל סממן שבתאי. השקפתו התקיפה בכל הנוגע לשבתאות התבטאה בחיבוריו הרבים בנוגע לתחומי קבלה והמיסטיקה. כך למשל בחיבורו מטפחת ספרים הוא מערער על האותנטיות של חלקים בספר הזוהר, זאת בעקבות ההסתמכות השבתאית על הספר. הוא אף התבטא כי הנצרות עדיפה על פני השבתאות[2].
היעב"ץ האשים גם את רבי משה חיים לוצאטו כשייך לכת השבתאית[3], ואמר[4] שאם היה בימי סנהדרין היה נדון כמגדף ומקושש. בחלק ממאבקיו, חזר בו רבי יעקב עמדין, או ריכך אותם לאחר ששוכנע שאותם אנשים חזרו בהם מדעותיהם השבתאיות, כך לדוגמא במאבקו נגד רבי הירץ אב"ד לבוב, אותו שייך בתחילה לשבתאות, אולם לאחר מכן כתב שהוא חזר בתשובה[5].
לדעת ההיסטוריונים[6], מאבקיו של רבי יעקב עמדין, הושפעו גם מאופיו, כפי שהעיד על עצמו בספרו מגילת ספר[7], שהוא לא נח אף לא יום אחד, וכמעט לא טעם קורת רוח במשך חייו, הן מבחינה גופנית והן מבחינה נפשית, בעקבות דביקותו והתמסרותו למאבקיו.
היריבות בין משפחת היעב"ץ לבין רבי יהונתן אייבשיץ
יחסי החכם צבי עם רבי יהונתן אייבשיץ
היריבות בין היעב"ץ לבין רבי יהונתן אייבשיץ החלה עוד בתקופת אביו של היעב"ץ, רבי צבי הירש אשכנזי, החכם צבי[8], לאחר שהתרחשו מספר חיכוכים בין חכם צבי לרבי יהונתן, כדוגמת המקרה בו חכם צבי הדפיס את ספרו "חכם צבי", ורבי יהונתן ביקר את החיבור. ישנה אגדה לפיה החכם צבי התבטא על רבי יהונתן, ש"אני כבר זקנתי מללחום בך, אך בני יתבע את עלבוני", אך אין לכך מקור אמין[9].
רבנות קהילות אה"ו
ערך מורחב – פולמוס התרנגולת חסרת הלב
מאורע נוסף שלדעת החוקרים השפיע על היעב"ץ במלחמתו נגד רבי יהונתן, היה כאשר במהלך כהונתו של החכם צבי כרב קהילות אה"ו, נתגלעה מחלוקת בינו לבין רבנים אחרים ובראשם מקבילו[א][10] רבי משה מרוטנברג, באשר לכשרותה של תרנגולת שנמצאה ללא לב. החכם צבי הכשיר את התרנוגלת, ורבי משה מרוטנברג התנגד לפסק זה.
בהמשך המחלוקת התפשטה ברחבי אירופה, כאשר כל צד הביא תמיכה מרבנים נוספים[ב], ורבי יהונתן אייבשיץ, שהיה אז תלמידו של רבי מאיר איזנשטט, חלק בחריפות על החכם צבי[12], תגובתו גרמה להדחתו של החכם צבי ממשרת רבנות קהילות אה"ו בסוף שנת ה'תס"ט.
בבחירות למינוי רב חדש, בהם התמודדו כמה רבנים ביניהם רבי יהונתן ורבי יעקב עמדין, נבחר רבי יהונתן. תוצאה זו, גרמה לליבוי הויכוח בין היעב"ץ לרבי יהונתן, ובהזדמנויות רבות הזכיר היעב"ץ את המאורע בקפידה. אף בביקוריו בפראג, נמנע מלהיפגש עם רבי יהונתן[13], והרבה לבקר את המתייעצים עם רבי יהונתן[14][ג]. לדעת הרב ראובן מרגליות, הקפדתו של היעב"ץ על הפגיעה בכבוד אביו, ליבתה את אש המחלוקת שפרצה לאחר מכן[15]
חשדות היעב"ץ נגד רבי יהונתן אייבשיץ
כאשר הופצו שמועות על עיסוקו של רבי יהונתן אייבשיץ בתורת הקבלה[דרושה הבהרה], היעב"ץ פיתח חשדות כלפי רבי יהונתן אייבשיץ, שנמנה על הכת השבתאית. כמו כן כאשר נתפס[דרושה הבהרה] אחד מתלמידי ישיבתו של היעב"ץ עם כתב יד שבתאי מובהק תחת ידו (שנודע אחר כך בשם 'ואבא היום אל העין'), טען שניתן לו על ידי ר' יהונתן (כנראה כדי להסיר את האשמה מעל כתיפיו). אולם החשד העיקרי נגד ר' יהונתן, והעילה שהביאה לבסוף לפריצת הפולמוס והתנגדות גלויה, היו בעקבות חלוקת הקמעות על ידו - שנחשדו בסממנים שבתאיים.
חלוקת הקמעות החלה לאחר שהתפשטה מגיפה בקרב היולדות בקהילה היהודית באה"ו, ובעקבותיה חילק רבי יהונתן קמעות להגנה והצלה מפני המגיפה. בתחילת ספר לוחות העדות מתואר, שבין תמוז ה'תק"ט וחודש אלול ה'תק"י מתו כ-16 נשים מקהילות אה"ו. והחל ממינויו שלרבי יהונתן אייבשיץ לרב הקהילה, מתו רק כ-3 נשים (מתשרי ה'תקי"א - תשרי ה'תקי"ב).
היעב"ץ טען שמצא בקמעות סימנים שבתאיים שונים. כך לדוגמא טען[דרוש מקור] שמצא כתוב בהם "ש"צ מלכא משיחא". רבי יהונתן בספרו "לוחות עדות" טען להגנתו, שאין לחפש בקמיעותיו משמעות מילולית (פשט) ואין לראותם כרצף מילולי, אלא מדובר בסודות עליונים, צירופי אותיות וצרופי 'שמות קדושים'.
הפולמוס בחייו
כבר בשנת ה'תפ"ו כאשר נמצאו התכתבויות בין רבי יהונתן אייבשיץ לאחד השבתאיים, הציע רבי משה חגיז להטיל חרם על ישיבתו של רבי יהונתן אייבשיץ[16]. לבסוף בשל התערבותו של דודו של רבי יהונתן, הרב הירץ רבה של פינטשוב, נמנע החרם.
בשנת ה'תקי"א התעורר הפולמוס מחדש. בחיבורו של רבי יהונתן אייבשיץ, לוחות העדות[17] מובא מכתב המתאר את החשדות של הרבנים כלפי רבי יהונתן. המכתב הוא מאת רבי שמואל הילמן, רב קהילת מאנהיים, מערב ראש חודש אלול ה'תק"י, בו הוא כותב לאב"ד העיירה מינסטר שהוא שולח לו קמע לדוגמה, ומסתיר את זהות כותב הקמעות, אך מתארו כגדול המקובלים בדורם. במכתב הוא מסביר את תמיהתו, שבתוכן הקמע לא מצא שמות מלאכים וכיוצא בהם, אלא גימטראות שונות ומשונות[ד]. תחילה, כאשר התעורר הפולמוס, נמנע היעב"ץ מלהתערב באופן פומבי וכתב על כך מכתב פרטי לרבי יהונתן, כפי שניתן לראות באיגרת ששלח רבי יהונתן כתגובה לדברי היעב"ץ[ה][18]:
מאד היה לי לנחת בשמעי דברים כהוויתן מפי מחו' ה"ה כהר"ר יוזפא מזרעא דאהרן רודף שלום בין ת"ח להסיר חלול השם ומה יאמרו הבריות ת"ח אינן נוחין זה לזה בהלכה ומתדבקים לבני נבל בלי שם אפס להתכבד בקלון ונמצא שם שמים מתחלל ברוך המקום שאני רואה כי יראתו קודמת לחכמתו ולא פנה אל שטי כזב אף אני אשלם תודות לו אבל נא להסיר תלונה ולזות שפתים ויתן כבוד לה' לכבדו ויראו כי אמת ושלום אהבו ויתן אות אמת ליעקב בכת"י כי שקר נחלו התולים באילן גדול כמותו ירבה בישראל ולא יצא מאתו דברים מקולקלין באלה ולא באלה חלק יעקב...
ואת והב בסופה ו' שבט תקי"א
דברי מחו' ואוהבו באהבת יהונתן— עדות ביעקב, דפים ד'-ה'
עם זאת, כבר בעת זמן שליחת המכתב הצטרף היעב"ץ לרבי אריה לייב מאמסטרדם, הפני יהושע והרב שמואל הילמן, ויחד הם החלו להנהיג את הפולמוס נגד רבי יהונתן. היעב"ץ תקף בחומרה את רבי יהונתן, ובין השאר כינה אותו "מין ארור" ו"נחש". היעב"ץ כתב את החיבורים "שפת אמת", "לשון זוהרית", "התאבקות" ו"עקיצת עקרב" בהם הציג את חשדותיו נגד רבי יהונתן[19].
בשנת ה'תקי"ב (1752) הציעו רבני אירופה לרבי יהונתן להופיע לדין תורה שיכריע בנושא, ואם יסרב להגיע סמכותו הרבנית תבוטל והוא יוחרם. רבי יחזקאל לנדא (ה"נודע ביהודה"), הציע פשרה לפיה החרם והדין תורה יבוטלו, והקמעות יחזרו לרבי יהונתן שבתגובה יבטיח שיחדל מלעסוק בנושא, ובנוסף הוא יתנער בפומבי מהספרים שיוחסו אליו. בניגוד לרבי יהונתן שהסכים לקבל את הפשרה, היעב"ץ סירב לכך בכל תוקף והכריז על הנודע ביהודה כשבתאי[20]. החוקר סיד להמן פרסם ממצאים חדשים, בהם מופיע בקשתו של רבי יהונתן לחזור לפראג דרך שגרירות דנמרק שנדחתה, לאחר שהרב לנדא העיד שהוא שבתאי[21].
הגר"א אז הביע תמיכה ברבי יהונתן אותו כינה בין השאר "ספר תורה שרוי בצער", וזכה בשל כך לגינויים והשמצות מהיעב"ץ שבין השאר כינה אותו "נער, כסיל ובער מוילנא". מאוחר יותר טען היעב"ץ שהמכתב המיוחס לגר"א כלל לא נכתב על ידו, אלא זהו זיוף של אחד מתומכי ר' יהונתן; להשערת החוקר הרב גרינוולד היה זה לאחר שנודע לו על גדולתו של הגר"א[22]. הגר"א נמנע מלהגיב על טענה זו, לא לכאן ולא לכאן, כנראה כדי שלא להכניס ראשו למחלוקת.
רבי יהונתן כתב בשנת ה'תקט"ו (1755) את החיבור האפולוגטי "לוחות עדות" בו הגן על עמדתו, והציג את טענותיו[23]. החיבור גרם להחלשת המחלוקת ולהשקטתה.
בשנת ה'תק"כ (1760) התעורר הפולמוס מחדש, לאחר שנודע שבנו של רבי יהונתן, יונה וולף אייבשיץ, ותלמידים נוספים מישיבתו משתייכים לשבתאות. הפולמוס גרם לסגירתה של הישיבה. בנוסף גם הבן הבכור, מרדכי, נחשד בשבתאות על ידי ראש קהל פרשבורג והושלך לכלא בעוון זה ב- ה'תקכ"א (1761). יונה עתר לקיסרית מריה תרזה עבור אחיו והלה שוחרר בהתערבותה [24]. על פי המסופר, וולף בסוף ימיו חזר בתשובה ואף הדפיס את ספרו של אביו "בני אהובה".
בשנת ה'תקכ"ד (1764) נפטר רבי יהונתן, ובני קהילתו רצו למנות את היעב"ץ לרבם במקומו, היעב"ץ סירב לתפקיד ובמקום זאת הציע את רבי יצחק הלוי הורוביץ, שנמנה גם הוא על מתנגדי רבי יהונתן[25]. היעב"ץ גם גרם לגירושיהם של בני משפחת אייבשיץ וידידיו מהעיר.
השלכות הפולמוס
יוסף פרעגער הגיש בשנת תקי"א, בהסכמתו של היעב"ץ, כתב מלשינות נגד רבי יהונתן. פרעגער האשים את רבי יהונתן בנטייה לשבתאות, מותו של אחד מתושבי העיר וריגול. פקידי השלטון שבדקו את האשמות, הגיעו למסקנה שהוא חף מכל פשע[26][27].
הפני יהושע נאלץ לעזוב בשנת תקי"א את עירו פרנקפורט על המיין בה כיהן ברבנות, וזאת לאחר שגורש על ידי בני עירו, שלא ראו בעין יפה את התערבותו במחלוקת לרעת רבי יהונתן אייבשיץ[28]. גם בוורמס לה הגיע, התמנה הפני יהושע לרב העיר, לאחר שהתנה עם בני עירו שלא יתערב יותר במחלוקת[29]. גדולי חכמי פראג חתמו על מכתב, בה הם קוראים לרבם רבי אריה לייב לחדול בו ממחלוקתו, רבי אריה לייב השיב להם במכתב חריף, ואף קנס את חלק מהחותמים. בסופו של דבר בשל ההתנגדות הגדולה של בני העיר פראג אליו ואל התנגדותו לרבי יהונתן, נאלץ ר' אריה לייב לוותר על משרת הרבנות אליה היו אמור להתמנות בפראג, ובמקומו מונה הנודע ביהודה[30].
בסוף ימיו, האשים רבי יהונתן את החולקים עליו (ובראשם העסקן יהודה פרגר) בשבירת מטה לחמו, ובמות אשתו מצער. כמו כן הצהיר מספר פעמים במפורש בעל פה לפני עדים ובכתב שאין לו כל חלק בתורתו של שבתי צבי[26].
העמדה המקובלת כיום
בהיסטוריוגרפיה האורתודוקסית ישנו קונצנזוס שרבי יהונתן לא היה שבתאי, ושחשדו של היעב"ץ היה חשד מוטעה. רבי יהונתן אף השתתף בעצמו בחרם על השבתאים שנערך בשנת ה'תפ"ו[31].
רבי אלעזר פלקלס, מגדולי תלמידי רבי יחזקאל לנדא, כתב: ”הנה עדות זו עדות שקר, והוציא לעז על גדול עולם נוחו עדן... וחשד אותם בדבר אשר לא היה ולא נברא אלא למשל ולשנינה. ולא היה בהם שום שמץ מינות מהכלב שבתי צבי שבור ומהכלבים אשר סבבוהו... ומרוב שנאה וקנאה... דיבר דברים במלים אלו, שרצה למאחז פני כיסא תחת אביו הגאון זצ"ל, ולא עלתה בידו, כי קיימו וקבלו היהודים את גאון עולם”[32].
לעומת זאת בקרב חוקרי תנועת ההשכלה ומלומדי חכמת ישראל מקובלת הסברה שרבי יהונתן היה שבתאי.[33][34]. החוקר גרשם שלום טען גם הוא שרבי יהונתן היה שבתאי, ושבספריו ישנם רמיזות על שבתאותו. שלום גם ייחס לו ספר המכיל רעיונות שבתאיים, והציע שכנראה רבי יהונתן לא עמד על העקרונות האפיקורוסים המפותחים באריכות בספר[35].
החוקר הרב ראובן מרגליות כתב, שמסקנתו של שלום נובעת מחוסר בקיאותו בכתבי הקבלה. החוקרים רבי יקותיאל יהודה גרינוולד ומשה אריה פרלמוטר[36] כתבו, שלשלום הייתה מגמה להציג את גדולי ישראל דאז בתור שבתאים, בכדי להשמיצם[37]. רבי טוביה יהודה טביומי יצא גם הוא במאמר תגובה בו הפריך את טענותיו של שלום[38].
במשך השנים נחשפו מסמכים המעידים על כך שרבי יחזקאל לנדא ביקש מן השלטונות למנוע מרבי יהונתן לחזור לפראג, בעילה של חשד לשבתאות. הרב ראובן מרגליות טען בתחילה שהמסמכים מזויפים, אך מאוחר יותר החוקר סיד הלמן חשף את המסמכים המקוריים המעידים על אמיתות השמועה; עם זאת אפשר שלא היתה זו הסיבה האמיתית לרצונו של הנודע ביהודה למנוע את חזרתו של ר' יהונתן (אלא חשש מפני התלקחות מחודשת של המחלוקת, למשל)[דרוש מקור]. כמו כן נתגלה נוסח ארוך של חרם, שזקן הרבנים באותה תקופה הרב יעקב יהושע פאלק (הפני יהושע) הוציא נגד הרב אייבשיץ. במכתב זה הרב פאלק מתאר את המסכת הארוכה של ההתכתבות עם הרב אייבשיץ ואת התחמקותו ממענה. לאור מכתב החרם, מתבהרת התנהגותם של שלושת הרבנים, בעניין הפשרה, ואי ההצטרפות לרב עמדין מחד, אך מאבקם ברב אייבשיץ מאידך.[39]
ראו גם
לקריאה נוספת
- יצחק יודלוב, לתולדות רבינו יהונתן אייבשיץ, בתוך: מבוא למהדורה חדשה של יערות דבש, ירושלים תשמ"ח. חלק א, עמ' ח–כו.
- אברהם יעקב בומבך, "סיבת המחלוקת בין רבינו יעקב עמדין לרבינו יהונתן אייבשיץ", בתוך: מגילת ספר, ירושלים תשע"ב.
- החלק השני בספרה של רחל אליאור, ישראל בעל שם טוב ובני דורו, מקובלים, שבתאים, חסידים ומתנגדים, כרמל: ירושלים תשע"ד, א-ב, מוקדש לרבי יעקב עמדין ורבי יהונתן אייבשיץ.
- גרשם שלום, 'ר' יהונתן אייבשיץ', מחקרי שבתאות, מהדורת י' ליבס, תל–אביב תשנ"ב, עמ' 653-733.
- א' ביק (שאולי), רבי יעקב עמדין: האיש ומשנתו, ירושלים תשל"ה.
- מפתחות לכתבי הפולמוס עמדין–אייבשיץ, הוצאת מאגנס, ירושלים תשס"ה.
- S.Z. Leiman, The Baal Teshuva and the Emden-Eibeschuetz Controversy, New York 1985.
- J.J. Schacter (אנ'), Rabbi Jacob Emden: Life and Major Works, Ph.D. dissertation, Harvard University, 1988.
קישורים חיצוניים
- רבי יעקב עמדין, תורת הקנאות, קבוצת מאמרים וכתבים נגד שבתי צבי ומתי סדו, באתר היברובוקס
- רבי יהונתן אייבשיץ, לוחות עדות, ספר הגנה שכתב רבי יהונתן אייבשיץ על עצמו, וורשה ה'תר"נ, באתר היברובוקס
- הרב ראובן מרגליות, סיבת התנגדותו של רבינו יעקב מעמדין לרבינו יהונתן אייבשיץ, תל אביב, ה'תש"א, באתר היברובוקס
- רבי יקותיאל יהודה גרינוולד, ספר הרב רבי יהונתן אייבשיץ, ספר הגנה על רבי יהונתן אייבשיץ נגד טענות השבתאות, באתר היברובוקס
- רבי טוביה יהודה טביומי, הרבי ר' יהונתן איבשיץ זצ"ל ומבקריו בימינו, בתוך "אמרי טל", תל אביב תשי"ד, עמ' 100-109, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
ביאורים והרחבות
- ^ ששימשו יחדיו ברוטציה של כחצי שנה לכל אחד.
- ^ החכם צבי לדוגמה השיג תמיכת מחותנו, רבי נפתלי כ"ץ מפרנקפורט, שפרסם את תמיכתו בהיתר במכתב מתאריך ח' בסיוון ה'תס"ט, שם כותב בין היתר: ”יפה כתב לי האדון מכ"ת בלי פקפוק והדין הזה בא לפני שגם בביתי נשאלה שאלה זו, והתרתי, והיה כתמוה בעיני בני ביתי להתיר, מטעם זה אסרתי לבני ביתי והתרתי לכל אדם”. לעומתו, כאשר פנה החכם צבי למחותנו, רבי מאיר מאיזנשטט, חלק עליו רבי מאיר וסבר שישנה מציאות לתרנגול חסר לב[11].
- ^ לעומת זאת, חוקרים אחרים סוברים שאין המעשה השפיע משמעותית על היחסים בין היעב"ץ לבין רבי יהונתן. ראו להלן בפסקה___.[דרושה הבהרה]
- ^ וכך כותב במכתב: ”פליאה נשגבה בעיני אם בעלי השמות משתמשים בקמיעות ענינים כאלה ולפי ראות עיני לא כיון למלאכים קדושים כי אם לרמזים וגמטריות כללא של דבר אני נבוך מאד ומאד בקמיעות הללו ודרכי נסתרה ונעלמה מנגד עיני כי לא אוון אני בחכמה זו באשר ידעתי שאהו' מכ"ת אתמח' גברא וקמיעא ודברים הללו הכל גלוי וידוע לפניו ומפיו אני חי”.
- ^ היעב"ץ כתב לרבי יהונתן תחילה, כי אינו חפץ מלהתערב במחלוקת זו, ועל כך השיב לו רבי יהונתן באגרת משלו.
הערות שוליים
- ^ ראה פסקה העמדה המקובלת כיום.
- ^ רבי יעקב עמדין, סדר עולם רבה וזוטא ומגלת תענית, המבורג תקי"ז, דף ל"ג.
- ^ רבי יעקב עמדין, תורת הקנאות, עמ' 111, באתר היברובוקס.
- ^ רבי יעקב עמדין, תורת הקנאות, עמ' 113, באתר היברובוקס.
- ^ רבי יעקב עמדין, תורת הקנאות, עמ' 71, באתר היברובוקס.
- ^ ראה בספרו של רבי יקותיאל יהודה גרינוולד, הרב ר' יהונתן אייבשיץ, פרק חמישי, עמ' 71, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ רבי יעקב עמדין, מגילת ספר, עמ' 208, באתר היברובוקס.
- ^ יש לציין, שהיעב"ץ המשיך את מאבקי אביו נגד אישים מסויימים, גם לאחר הסתלקות אביו. ולעומת זאת, אישים שאביו לא חלק עמם, נהג גם כן לא לפתח מחלוקת עמם מלבד מאבקו ברז"ה.
- ^ הרב ראובן מרגליות, סיבת התנגדותו של רבי יעקב עמדין לרבי יהונתן אייבשיץ, עמ' ב', באתר היברובוקס.
- ^ רבי יעקב עמדין, מגילת ספר, עמ' 22, באתר היברובוקס.
- ^ הודפס בספרו של רבי מאיר, פנים מאירות, חלק א', סימן כ"ג.
- ^ למחלוקת זו ניתן לראות התייחסות בספרו של רבי יהונתן אייבשיץ, "כרתי ופלתי".
- ^ רבי יעקב עמדין, התאבקות, אלטונא ה'תקכ"ד, דף ס"ד.
- ^ בן-ציון כ"ץ, מזקנים אתבונן, עמ' 84.
- ^ הרב ראובן מרגליות, סיבת התנגדותו של רבינו יעקב מעמדין לרבינו יהונתן אייבשיץ, תל אביב, ה'תש"א, באתר היברובוקס.
- ^ רבי יהונתן אייבשיץ ויחסו לשבתאות, דף 45.
- ^ רבי יהונתן אייבשיץ, לוחות עדות, דף י"ב, אלטונה ה'תקט"ו, באתר היברובוקס.
- ^ הודפס בספרו של היעב"ץ עצמו, עדות ביעקב, דפים ד'-ה'.
- ^ פולמוס, שפת אמת ולשון זהורית, מאת היעב"ץ נגד רבי יהונתן אייבשיץ, לבוב תרל"ז 1877 באתר בית המכירות קדם.
- ^ שניאור זלמן ליימן, אגרת שילומים לרבי יחזקאל לנדא.
- ^ סיד להמן, שרב מאושם בכפירה.
- ^ רבי יקותיאל יהודה גרינוולד, הרב ר' יהונתן אייבשיץ, פרק חמישי, עמ' 75, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ פולמוס הקמיעות והשבתאות: לוחת עדות. אלטונה, תקט"ו 1755. חיבור בעל חשיבות היסטורית באתר בית המכירות קדם.
- ^ Katz, Jacob (1970). Jews and Freemasons in Europe 1723–1939. Cambridge: Harvard University Press. ISBN 0-674-47480-5.
- ^ קונטרס "מכתבים גלוים" בתוך "התאבקות".
- ^ 26.0 26.1 רבי יהונתן אייבשיץ, דברי הגאון רבי יונתן, בתוך "לוחות עדות", אות א', וורשה ה'תר"נ, באתר היברובוקס.
- ^ רבי יקותיאל יהודה גרינוולד, הרב רבי יהונתן אייבשיץ, פרק חמישי, עמ' 97, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ מ' הורביץ, רבני פפד"מ.
- ^ צונץ, גדולת יהונתן, חלק ב', עמ' 161.
- ^ רבי יקותיאל יהודה גרינוולד, הרב ר' יהונתן אייבשיץ, פרק חמישי, עמ' 89, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ יצחק יודלוב, מבוא ליערות דבש, עמ' י"ט, מהדורת ירושלים ה'תשמ"ח, באתר אוצר החכמה.
- ^ מתוך דבריו בירחון לחכמת היהודים מ1882 צוטט בעמדין יעקב, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת".
- ^ דברי ימי ישראל היינריך גרץ ערך 'אייבשיץ יהונתן'.
- ^ צילום מכתב התומך בכך שהרב אייבשיץ לא היה שבתאי. המכתב של נפתלי הירץ ויזל פורסם בידי רבנים מתנגדי הרפורמה אך גם מתנגדי השבתאים והפרנקיסטים במסגרת המאבק בהם, וכן התפרסם בעיתון המליץ מהדורה 48, עמוד 3 מתוך 8, 'מכתב על דרך הקבלה' 5 ביולי 1886. (התמונה ממאמר באתר 'על הקו הראשי')
- ^ בטאון קרית ספר, שנה ט"ז, עמד 320 - 332.
- ^ בספרו "חקירות חדשות על יסוד כתב היד של ס' ואבוא היום אל העין".
- ^ יקותיאל יהודה גרינוולד, הרב ר’ יהונתן אייבשיץ, ניו יורק תשיד, באתר היברובוקס.
- ^ רבי טוביה יהודה טביומי, "הרבי ר' יהונתן איבשיץ זצ"ל ומבקריו בימינו", בתוך: אמרי טל, תל אביב תשי"ד, עמ' 100, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ סדרה של שלשה מאמרים על שבתאותו של רבי יהונתן אייבשיץ כשהרב מואשם בכפירה בידי שניאור זלמן להמן (אנגלית) על החרם שהשית הפני יהושע, על עמדת הנודע ביהודה והסתירה לכאורה בין הפשרה המוצעת לעדותו בשגרירות דנמרק ועל עמדת הגאון מווילנה בפולמוס. הסדרה נכתבה לקראת סדרת הרצאות שניתנו בה'תשנ"ח (1998) במרכז זלמן שזר לזכרו של פרופסור יצחק טברסקי