רבי מנחם בן מכיר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבי מנחם בן מכיר היה רב ופייטן אשכנזי שחי במגנצא בשנות הד'ת"ת (במחצית השנייה של המאה ה-11). מפורסם בעיקר בשל פיוטיו שהתקבלו בקהילות רבות באשכנז. עסק יחד עם אחיו בעריכת הספר "מעשה המכירי", וביצע בו את עריכת הגמר.

ביוגרפיה

נולד לאביו רבי מכיר, שהיה נכדו של רבי מכיר (בן לבנו מנחם) - אחיו של רבנו גרשם "מאור הגולה". פעילותו העיקרית הייתה בבוהמיה[1]. תקופה מסוימת שהה בעיר רגנסבורג הסמוכה לגבולה הדרומי של בוהמיה. במקומות אלו השיב תשובות הלכתיות, ויחד עם אחיו עסק במסורות שונות של הלכה ומנהג, אותן ערכו לאחר מכן בספר "מעשה המכירי" שהפך לחיבור הלכתי חשוב באותה תקופה. לאחר גזרות תתנ"ו (מסע הצלב הראשון בשנת ד'תתנ"ו, 1096) עבר למזרח גרמניה ובה "תפש ישיבה", לא ידוע אם שימש בה בתפקיד של ראש ישיבה או בתפקיד של מורה הוראה[2].

פיוטיו

מפיוטיו של רבי מנחם השתמרו למעלה מ-20 פיוטים. חלק גדול מהם התקבל בקהילות אשכנז ונאמר בתפילות השבת והמועדים, בסליחות לימים הנוראים ותעניות ובקינות לתשעה באב.

מהמפורסמים שבהם:

  • "אבל אעורר" - קינה המתארת בפרוטרוט את גזרות תתנ"ו. נאמרת בקהילות אשכנז בתשעה באב.
  • "אדם בקום עלינו" - סליחה המתארת את נס פורים. נאמרה בקהילות אשכנז בתענית אסתר.
  • "אין מושיע וגואל" - זולת המתאר את נסי חנוכה. נאמר במספר קהילות בשבת שנייה של חנוכה.
  • "אודך כי עניתני" - יוצר לשבת שנייה של חנוכה המספר בארוכה את קרבות המקבים ואת נסי חנוכה.
    את פיוט זה ערך בשתי מהדורות. ההשערה הניתנת לכך היא שלאחר שפרסם את המהדורה הראשונה הגיעה לידיו מגילת תענית והוא נאלץ לנסח מחדש את פיוטו על מנת לשלב בו את הנסים מתוך המגילה[3].

בפואטיקה שלו ניכרת השפעה ספרדית עמוקה. כך למשל פיוט ה"אופן" שלו בשם "שאו מנחה", שנאמר בקהילות אשכנז בשבת נחמו, בנוי על פי דגם הפיוט "שנאנים שאננים" של רבי שלמה אבן גבירול, על אף שזה האחרון קדם רק כמה עשורים לפיוטו של רבי מנחם. תופעה זו היא עדות להתקבלותה של הפואטיקה החדשנית של פייטני יהדות ספרד בקרב פייטני יהדות אשכנז, כמעט במקביל להיווצרותה ולהתגבשותה בספרד.[דרוש מקור]

רבי מנחם הצטיין בייחוד בכתיבת פיוטי יוצר לשבתות מסוימות. ככל הנראה היה הוא הראשון שכתב יוצר לשבת הפסקה, ופיוטו התקבל במחזורי אשכנז לשבת הפסקה ראשונה.[דרוש מקור]

משפחתו

רבי מנחם היה צאצא למשפחת בני מכיר, שהייתה משפחה חשובה בזמנו[דרושה הבהרה]. רבי מנחם היה בן-דודו של רבי יצחק בן יהודה[4].

אחיו, "בני מכיר", עמהם הוציא את הספר "מעשה המכירי":

  • רבי נתן
  • רבי מנחם
  • רבי נחמיה
  • רבי יקר.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. כך נראה באחת מתשובות רש"י[דרושה הבהרה].
  2. אברהם גרוסמן, חכמי אשכנז הראשונים, פרק תשיעי, ירושלים תשס"א, עמ' 365-366.
  3. ורד נעם, "שתי עדויות על נתיב המסירה של מגילת תענית ועל מוצאו של נוסח הכלאיים לביאורה", תרביץ סה, תשנ"ו, עמ' 408-407.
  4. גרוסמן, חכמי אשכנז הראשונים, פרק שביעי, ירושלים תשס"א, עמ' 300-302.