תענית אסתר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תענית אסתר
סוג צום
מועד הצום
תאריך התחלה

י"ג באדר ה'תשפ"ד

יום שבת 23 במרץ 2024

בהלכה, תענית אסתר היא יום תענית הנהוג בי"ג באדר, ערב חג הפורים (ברוב השנים. בכ-31.9% מהשנים חל פורים ביום ראשון והתענית מוקדמת לי"א באדר).

לתענית זו תוקף של מנהג, ובשונה מצומות ישראל האחרים, איננה מוזכרת בתלמוד, אלא רק במדרש ובמקורות מימי הגאונים על כן גדריה קלים יותר מהצומות האחרים.[1]

מטרת התענית

מטרת הצום, על פי ה"משנה ברורה", היא "לזכור שהשם יתברך רואה ושומע כל איש בעת צרתו כאשר יתענה וישוב אל ה' בכל לבבו כמו שעשה בימים ההם"[2].

רקע

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – סיפור המעשה במגילת אסתר

בימי המלך אחשוורוש, הסית המן האגגי את המלך לגזור על השמדת העם היהודי. לאחר ניסים רבים, המן נתלה על העץ ואסתר המלכה ביקשה מהמלך לבטל את הגזירה. אחשוורוש לא הסכים אך נתן ליהודים רשות להתגונן על נפשם. היום המיועד להשמדת העם היהודי היה י"ג באדר. לבסוף, ביום זה הרגו היהודים את אויביהם[3]. במגילה (פרק ד' פסוק ט"ז), מבקש מרדכי מאסתר לגשת אל המלך מיוזמתה ולבקש לבטל את אשר נגזר. היא מסכימה אמנם לגשת אליו, על אף הסכנה הצפויה לה, אך היא מבקשת מבני עמה לצום במשך שלושה ימים לפני כן וגם היא ונערותיה צמות. שכן מי שניגש אל המלך בלא שנקרא אחת דתו להמית.

כמעט שנה מאוחר יותר: בי"ג באדר, היום בו מאורעות המגילה מגיעות לכלל ביצוע ועם ישראל מתקומם נגד הצרים אותם ברחבי מלכות אחשוורוש, צמו כל ישראל שוב בהתאם למנהג היהודי העתיק על פיו ביום המלחמה צמים. וכזכר לתענית זו צמים כל עם ישראל בתאריך זה: י"ג באדר. על פי רבי מנחם מנדל שניאורסון[דרוש מקור מלא] עם ישראל לא צם ביום זה בגלל שהיה נתון במלחמה, היחידה שהיתה מוגנת באותו יום ויכלה לצום היתה אסתר המלכה ולכן נקרא הצום על שמה.

מקור המנהג

במגילת תענית, שחוברה בסוף ימי בית המקדש שני, לאחר זמן מגילת אסתר, מוזכר יום י"ג באדר כיום שמחה - יום ניקנור,[4] לציון ניצחונו של יהודה המכבי על ניקנור. זמן תענית אסתר היה יום שמחה, אך משבטלה מגילת תענית[5] איסור התענית בזמן זה פג ומותר היה להתענות.

המנהג לצום בי"ג באדר אינו מוזכר בתנ"ך ואף לא בתלמוד. המנהג לצום מופיע לראשונה במדרש תנחומא[6] וב"שאילתות דרב אחא", מגאוני בבל שחי במאה ה-8,[7] ואחר כך אצל רש"י והרמב"ם. הרי"ף לא הזכיר את המנהג.[8]

במסכת סופרים (שחוברה ככל הנראה במאה השמינית) מוזכרת תענית לפורים בחודש אדר המכונה גם "ימי צום מרדכי ואסתר" במשך שלושה ימים, בימים שני, חמישי, ושני בשבוע. המנהג היה להתענות לפני פורים, ומנהג ארץ ישראל היה להתענות לאחר פורים, בגלל יום ניקנור שחל לפני פורים.[9][10]

טעם המנהג

טעמים שונים נאמרו לתענית זו.

  • דעת רב אחאי גאון ורבנו תם שתענית אסתר לא נקבעה כזכר לשלושת ימי התענית בימי מרדכי ואסתר (בזמן ביטול גזירת ההשמדה), אלא כזכר לתענית היהודים בי"ג באדר ביום שנקמו באויביהם. במגילת אסתר אין רמז לכך שהיהודים התענו בזמן המלחמה, אך רבנו תם טוען, שכשם שמשה רבנו עשה תענית כשנלחם בעמלק, ודאי שבימי מרדכי, שהיו צריכים לרחמים עשו תענית ולהראות שלא בכוח המלחמה או בכוח האנושי ינצחו[12] רב אחאי גאון וכן רבנו תם פירשו את דברי הגמרא (בתחילת מסכת מגילה) 'י"ג זמן קהילה לכל הוא', שביום זה מתאספים כולם לצום.[13]
  • הרמב"ם ציין: "וי"ג באדר זכר לתענית שהתענו בימי המן שנאמר 'דברי הצומות וזעקתם'".[14][15] כלומר - זכר לתענית שלושת הימים שהתענו יהודי שושן על פי בקשת מרדכי ואסתר לפני שנגשה אסתר אל אחשוורוש להתחנן על ביטול הגזירה. המהרי"ט מסביר שאף על פי ששלושת ימים אלו היו בחודש ניסן, מכיוון שעל פי ההלכה חל איסור על תענית בחודש ניסן, תיקנו חכמים להתענות בחודש אדר. על פי טעם זה יש שנהגו לצום שלושה ימים.[16]

זכר למחצית השקל

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מחצית השקל

ביום זה המנהג לתת מחצית השקל, זכר למצות מחצית השקל שנהגה בזמן שבית המקדש היה קיים. יש שנהגו לתתם קודם לתפילת המנחה ויש שנהגו לתת לאחר התפילה.

כתבו הפוסקים שכשנותן מעות אלו יזהר לומר "זכר למחצית השקל" ולא יאמר "מחצית השקל", שאם יאמר "מחצית השקל" ייתכן שהקדיש את המעות.

מהלכות התענית

מאחר שתענית זו אינה תענית מדברי קבלה, אלא רק מנהג, הקילו בה פוסקים בכמה דברים יותר משאר צומות.

  • צום תענית אסתר נמשך מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. ברוב המקומות בעולם (למעט בירושלים) שליל פורים חל בסיום התענית, אסור לאכול עד סיום קריאת המגילה, אך מותרת טעימה קודם לקריאת המגילה.[17]
  • אם פורים חל ביום ראשון בשבוע מקדימים את תענית אסתר ליום חמישי, כיוון שאין מתענים בשבת.[18] בפרובאנס, נהגו לצום ביום ששי במקום ביום חמישי.[19]
  • מי שיש לו כאב ראש או עיניים, פטור מלהתענות, ואף אינו צריך להשלים את התענית אם לא צם. וכן מי שחולה ואפילו אין בחוליו סכנה, וכן הלוקח אנטיביוטיקה, לא יתענה (אך כאב ראש חלש הנפוץ אינו פוטר מתענית).[20]
  • התפילה בתענית אסתר כדין הצומות הקלים. כאשר תענית אסתר סמוכה לפורים בתפילת מנחה אין אומרים תחנון במנחה.[21]
  • נשים הרות או מניקות (אפילו הנקה חלקית) פטורות מלהתענות.
  • חתן בשבעת ימי המשתה, פטור מלהתענות.
  • בעל ברית, הסנדק והמוהל, פטורים מלהתענות. אולם הקרואים לסעודת ברית חייבים להתענות ולכן יש לעשות את סעודת הברית במוצאי התענית.
  • מי שעורך פדיון הבן לבנו חייב להתענות, ויעשה את פדיון הבן סמוך לערב ומיד לאחר תפילת ערבית יערכו את הסעודה.
  • מותר להתרחץ בתענית אסתר. ומכל מקום יש הנוהגים שלא לרחוץ את הפה בכל תענית ציבור, אם לא במקום צער גדול. אומנם רוב הפוסקים מקלים בשאר הצומות במקום צער גדול, ולכן בתענית אסתר מותר לכתחילה.[22]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרפ"ו, סעיף ב'
  2. ^ משנה ברורה, תרפו, ב
  3. ^ על פי מגילת אסתר
  4. ^ במגילת תענית - ספר קדום מתקופת בית שני שמונה אירועים משמחים לעם היהודי, לימים אלו היו דינים מיוחדים שהפכו אותם לימי שמחה. יום ניקנור - יום הניצחון של יהודה המכבי על צבאו בן 30,000 החיילים של ניקנור בשנת ג'ת"ר (162 לפני הספירה הנוצרית).
  5. ^ רוב הישגי הימים הטובים של מגילת תענית פסקו עם סוף תקופת בית שני, חגים שנותרו ממגילת תענית בימינו הם פורים, חנוכה ועוד.
  6. ^ מדרש תנחומא, פרשת בראשית, באתר ויקיטקסט.
  7. ^ שאילתא עט - לפורים, שאילתות דרב אחאי גאון (מירסקי), כרך ב', עמ' רכב, באתר היברובוקס.
  8. ^ אך ייתכן שלא הזכיר את המנהג מאחר שחיבורו נסמך על הגמרא גרידא.
  9. ^ מסכת סופרים פרק י"ז הלכה ד', באתר ויקיטקסט
  10. ^ מסכת סופרים פרק כ"א, באתר ויקיטקסט
  11. ^ ספר שמואל א', פרק י"ד, פסוק כ"ד.
  12. ^ דבר זה היה מקובל בישראל כפי שמוזכר בין היתר גם במלחמת שאול הראשונה מול פלשתים.[11] ובמלחמות יהודה המכבי
  13. ^ ראו בטור ובית יוסף סימו תרפ"ו
  14. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות תעניות, פרק ה', הלכה ה'.
  15. ^ רש"י דחה את המקור מהמגילה (וייתכן שגם הרמב"ם הביא את זה רק כרמז או כמקור לכך שהתענו בזמנם אך לא כראייה למנהג), ולדבריו הוא בא לציין את סיבת קבלת חג הפורים. "ואי משום 'דברי הצומות וזעקתם' דכתיב בקרא, לאו היינו קבלת צום לדורות אלא הכי קאמר - על דברי הצומות וזעקתם והצרות שעבר עליהם בימי המן, קיבלו עליהם היהודים פורים זכר לנסים. מחזור ויטרי רמ"ה.
  16. ^ מסכת סופרים פרק כא הלכה א
  17. ^ משנה ברורה, סימן תרצ"ב סעיף י"ד. האיסור לאכול עד סיום קריאת המגילה נובע מהאיסור לאכול לפני שקוראים במגילה ולא המשך התענית שמסתיימת עם צאת הכוכבים
  18. ^ פרט ליום הכיפורים. (לגבי עשרה בטבת, עיין בערך עשרה בטבת, אך בלוח השנה הקבוע אינו יכול לחול בשבת.)
  19. ^ מגן אבות למאירי, עניין כ"ג.
  20. ^ המשנה ברורה סובר כי יש להשלים את התענית לאחר מכן.
  21. ^ למנהג רוב קהילות אשכנז המזרחי שאומרים בצומות אבינו מלכנו, גם את זה לא אומרים במצב זה.
  22. ^ משנה ברורה, סימן תקס"ז, ס"ק יא.


הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0