רבי שלמה זלמן טיקטין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי שלמה זלמן טיקטין
דיוקן של רבי שלה זלמן טיקטין (אוגוסט הנשל)
דיוקן של רבי שלה זלמן טיקטין (אוגוסט הנשל)
לידה 1791
ה'תקנ"א
שוורזנץ (אנ')
פטירה 20 במרץ 1843 (בגיל 52 בערך)
י"ח באדר ב' ה'תר"ג
ברסלאו
מקום קבורה ברסלאו
מקום פעילות ברסלאו
תקופת הפעילות תקפ"די"ח באדר ב' ה'תר"ג
אב רבי אברהם טיקטין

רבי שלמה זלמן טיקטין (כונה גם: רבי זלמן טיקטין; ה'תקנ"א, 1791 - י"ח באדר ב' ה'תר"ג, 20 במרץ 1843) היה רבה הראשי של ברסלאו ומגדולי הלוחמים ברפורמים.

ביוגרפיה

נולד בשוורזנץ (אנ') לרבי אברהם טיקטין בשנת תקנ"א. היה תלמידו של אביו, והתכתב עוד בחיי אביו עם רבי צבי הירש בושקא ורבי אברהם צבי הירש פצנובסקי שהשיגו על דברי אביו בספר "פתח הבית"[1]. התכתבויותיו הודפסו בסוף ספר פתח הבית[2]. נשא ונתן אף עם החתם סופר.

בשנת תקפ"ד, מספר שנים לאחר פטירת אביו[3], מונה לממלא מקומו ברבנות העיר ברסלאו. בתקופתו התעצם המאבק בין הקהילה היהודית והרפורמית בעיר. בשנת תקצ"ו (1836) הגיע התיאולוג משה בריק להדפיס את חיבורו "Die Reform des Judenthums" (הרפורמה ביהדות) בברסלאו, רבי שלמה זלמן אסר על המדפיסים לקבל את חיבורו לדפוס[4].

בשנת תקצ"ח (1838) נפטר הרב פאלק, דיין בבית דינו של רבי שלמה זלמן. ראשי הקהילה, שהשתייכו לרפורמים, ביקשו למנות את אברהם גייגר לדרשן ודיין במקומו[5], לאחר שטענו שהם לא מבינים את דרשותיו ה"מיושנות" של רבם[6]. על רקע זה התעצם העימות בין רבי שלמה זלמן לבין הרפורמים, כשרבי שלמה זלמן סירב לכך בתוקף ונלחם בכוונה זה. בתקופה זו ביקר המלבי"ם בעיר לצורך הדפסת ספרו, ושהה בה כשנה תמימה, לבקשתו דרש המלבי"ם רבות בגנותו של גייגר ובצורך של בני העיר לחזק את רבם במלחמתו ברפורמים[4][7].

גייגר הוזמן לדרוש בבית הכנסת בעיר, ואכן הגיע ודרש בגרמנית צחה. אך דרשתו סיפקה את העילה לבטל את מינויו, בשל האיסור הפרוסי לדרוש בבתי הכנסת בגרמנית. הממשל הפרוסי אכן הוציא צו שלא ידרוש ברבים עד הפיכתו הרשמית לאזרח פרוסי[8]. כדי לזרז את אזרחותו נסע גייגר לברלין, ולאחר שנתיים, בערך בשנת ת"ר (1840), חזר גייגר לעיר, ושוב נתקל בהתנגדותו החריפה של רבי שלמה זלמן, שסירב לשבת עמו בבית הדין ולא לעסוק עמו בעסקי הציבור. היחסים ביניהם גרמו לפילוג משמעותי בקהילה[8].

בחודש ניסן תר"ב (1842) נפטר אחד מראשי הקהל, וגייגר ביקש להספידו, אך רבי שלמה זלמן אסר זאת בשל האיסור ההלכתי להספיד בחודש ניסן. אך גייגר מיאן לקבל את האיסור והחל להספיד. בני הקהילה היסו אותו בצעקות עד שנאלץ לברוח. למחרת הודיעו ראשי הקהילה לרבי שלמה זלמן כי הוא מפוטר, והדפיסו מכתב לממשלה בו הם מסבירים את הצעד. מנגד גם רבי שלמה זלמן כתב מכתב בגרמנית תחת הכותרת "תיאור של מצב הדברים בעניין רבנות מקומי" להצדיק את התנגדותו לגייגר, בשל כפירתו בעיקרי התורה ובדברי חז"ל, תוך כדי האשמת גייגר בהרס מודע של יסודות היהדות. למכתבו הצטרפו 11 רבנים משלזיה ורבני פוזנא וליסא, אך ללא הועיל[8].

לאחר פנייתו של רבי שלמה איגר לפרידריך וילהלם הרביעי, מלך פרוסיה, הושב רבי שלמה זלמן למשרתו[4]. אך גם לאחר חזרתו עמד על כך שגייגר לא יוכל להשתתף בטקסי נישואין או גירושים, ובכך מנע ממנו למעשה את ההכרה בסמכותו הרבנית. בשלב זה התפצלה הקהילה היהודית, לאורתודוקסים ורפורמים[4].

מקובל כי ראשי הקהל שפיטרוהו - התרוששו וירדו מנכסיהם[6].

כשנה מאוחר יותר, בי"ח באדר ב' תר"ג נפטר רבי שלמה זלמן ונקבר בברסלאו. את מקומו מילא בנו רבי גדליה טיקטין (השני). בן נוסף שלו היה רבי גימפל טיקטין[9].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר קהילה, לינטשיץ - ספר לינטשיץ, ספר לינטשיץ, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  2. ^ פתח הבית, דירהנפורט, תק"פ, באתר היברובוקס
  3. ^ נפטר בכ"ט בטבת תקפ"א
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 ישר, משה מאיר, הגאון מלבים - א, א, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  5. ^ "ברעסלוי", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ג, באתר HebrewBooks
  6. ^ 6.0 6.1 רבי שלמה סופר, אגרות סופרים, וינא תרפ"ח, עמ' 63
  7. ^ מאוחר יותר, בשנת 1839, מונה המלבי"ם לרב בוורֶשֶׁן (Wreschen, בימינו Września שבמחוז פוזנן) בהמלצתו של רבי שלמה זלמן, והוא אף שידך לו אשה. ראו ספר קהילה, לינטשיץ - ספר לינטשיץ, ספר לינטשיץ, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 בניהו, מאיר בן יצחק נסים, מאמרים - חליפת איגרות על הריפורמה, חליפת איגרות על הריפורמה, באתר אוצר החכמה
  9. ^ קובץ, נזר התורה - כח, כח, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)