רבי שמואל יהודה הירש
הרב שמואל יהודה שמעון הירש (כ"א בתשרי ה'תרל"ג, 23 באוקטובר 1872 - י"ח באב ה'תש"א, 11 באוגוסט 1941) היה רב ראשי במחוז אוברייסל שבצפון הולנד, שבירתו היא העיר זְווֹלֶה, במשך קרוב לארבעים שנה.
רקע משפחתי
נולד לר' שמעון עזריה הירש ואימו חנה שפיץ. משפחת שפיץ הייתה משפחה אמידה מאד, אשר ראו ברכה בעסקיהם (הם אף התגוררו בבית היסטורי - ביתו של הצייר ההולנדי הנודע רמברנדט, המוכר כיום כמוזיאון בית רמברנדט). אביה של חנה שפיץ ייסד את ארגון הצדקה "פקידים ואמרכלים" שהקימו בתי מחסה בעיר העתיקה בירושלים, ותמכו בעניי ארץ הקודש. אביו לא לקח חלק בעסקי המשפחה והקים בית-מדרש לבעלי בתים. בגיל שבעים הוכתר על ידי בנו בתואר "מורינו", תואר כבוד נדיר ביותר באותו תקופה.
אחרי לימודיו בתלמוד תורה המשיך בסמינר לרבנים אצל הרב יוסף צבי דינר, קיבל הסמכה לרבנות בגיל צעיר מאוד, וב-1902 עוד לפני נישואיו, נענה לקריאת קהילת זוולה, והתמנה לרבה הראשי.
פעולותיו כרב הקהילה
מיד עם מינויו לתפקיד פעל הרב הירש, בעידודו של אביו איתו ניהל קשר מכתבים יום-יומי, להגברת ההקפדה על קיום מצוות היהדות בקרב קהילתו.
הירש יזם את החזרת המחיצה בבית הכנסת, הכניס לתוקף דרישות קפדניות לשוחטים וקצבים. תחת הנהגתו הרוחנית, היה אובראייסל למחוז הראשון שכל נשות המורים, החזנים וכל העוסקים בקודש, כיסו את שערות ראשם – הלכה שהוזנחה בכל מערב אירופה באותו תקופה.
הירש השקיע מאמצים רבים על מנת לאפשר קיום מצוות גם ליהודים שחיו בקהילות קטנות. למשל, נועד עם מנהלי בתי ספר נוצריים, וסיכם עמם שלא יתקיימו שיעורים במקצועות חשובים ביום השבת, על מנת להוריד את הצורך מהתלמידים היהודיים הבודדים לחלל את יום השבת. פן נוסף של פעילותו היה מאבק הסברתי נגד ההתבוללות בקרב הלא-יהודים.
פעילות מול גופים לא יהודיים
השפעתו חרגה מתחום קהילתו ואף הגיעה אל כלל אוכלוסיית המדינה. בשנת 1920 פנה לשר המשפטים ההולנדי, והציג בפניו תוכנית שיקום אסירים על מנת שיוכלו לחזור לחיים אזרחיים הגונים, ולהתקיים בכבוד. הרעיון התקבל ובשנת 1921 קיבל על כך עיטור אבירות כבוד ממלכת הולנד וילהלמינה.
לאחר פטירתו נקבע שם הרחוב שבו שוכן בית הכנסת על-שמו.
לקריאה נוספת
- שמואל בקוראי שמו, מודיעין עילית 2012
