רובע הדאחייה
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית שכונה ריקה.
רובע הדאחִיֶיה (בערבית: الضاحية الجنوبية – הפרוור הדרומי; תעתיק מדויק: אלצ'אחיה אלג'נוביה) הוא פרוור שיעי מדרום-מזרח למרכז ביירות, בירת לבנון. בשוליו המזרחיים של הפרוור, בשכונות חארת חריכ, א-שיאח ובורג' אל-בראג'נה, מתגוררים גם נוצרים מרונים. הפרוור ממוקם צפונית לנמל התעופה הבינלאומי על שם רפיק אל-חרירי, והכביש המוביל לשדה התעופה חוצה אותו. עד שנת 2006 ומלחמת לבנון השנייה שימש הפרוור למגורים ולמסחר במרכזי קניות וחנויות. היה זה גם מעוזו של הארגון השיעי חזבאללה, שהחזיק באודיטוריום גדול בשכונת חארת חריכ שם היו מתנהלים כינוסי תומכי הארגון באירועים מיוחדים, אירועים שבהם השתתף באופן תדיר מנהיג הארגון חסן נסראללה.
מלחמת לבנון השנייה
ערך מורחב – מלחמת לבנון השנייה
לאחר שמסקנות תרגיל "שילוב זרועות" שקיים צה"ל קבעו כי יכולת הפגיעה של צה"ל במשגרי הרקטות קצרות הטווח מוגבלת, הוביל ראש אגף המבצעים של צה"ל, גדי איזנקוט, תפיסה לפגיעה במרכז העצבים של ארגון חזבאללה ברובע הדאחייה בביירות כמרכיב מרכזי ליצירת הרתעה אל מול חזבאללה[1]. במהלך מלחמת לבנון השנייה, ב-13 ביולי 2006, מטוסי חיל האוויר הישראלי הנחיתו כרוזים ברחבי הדאחייה, בהם הזהירו את התושבים להתפנות מבתיהם לפני תחילת סדרה של הפצצות סדרתיות שהחריבו את הרובע, אך לא עלה בידי כל התושבים לעזוב, ומלבד תושבים שהפכו ל"פליטים" בצפון העיר, רבים נשארו בבתיהם והיו עדים להפצצות[2].
הרובע שימש מטרה קבועה עבור המטוסים והספינות של צה"ל לאורך כל תקופת הלחימה. האודיטוריום של חזבאללה נהרס, וכן מפקדותיו שהיו ממוקמות ברובע, זאת על פי מקורות ערביים ובין-לאומיים. תחנת הטלוויזיה אל-מנאר אף היא הייתה יעד לתקיפה: בהפצצות נפגעו אולפני התחנה בפרוור הדרומי של ביירות מספר פעמים, דבר שהביא להפסקת השידורים לכשתי דקות בלבד ולא פגע ביכולת התחנה להמשיך לשדר, ככל הנראה מאולפנים חלופיים.
מספר שעות לאחר הפסקת האש ב-14 באוגוסט 2006, חזבאללה התחייב לשקם את בתיהם של תושבי הרובע, ובאותו זמן העביר לתושבים דמי שכירות לתקופת הביניים עד שייבנו בתיהם. ב-22 בספטמבר 2006 מנהיג חזבאללה ערך כנס ענק בדאחייה, בו הכריז על "ניצחון אלוקי" מול ישראל. נסראללה ציין כי בידי ארגונו 20,000 רקטות, ומתח ביקורת על ממשלת לבנון על כך שעליה לקחת אחריות ולהרכיב ממשלת אחדות. על פי ארגון "ג'יהאד אל-בינאא" ("ג'יהאד הבנייה"), האחראי על השיקום, העבודות ברובע החלו ב-25 במאי 2007, יום השנה ליציאת כוחות צה"ל מלבנון.
נראה כי תקיפת רובע הדאחייה היוותה נדבך חשוב בפעולות ההתקפיות של צה"ל במערכה, והשפיעה עמוקות על חזבאללה[3].
מלחמת חרבות ברזל
ב-2 בינואר 2024, כחלק ממלחמת חרבות ברזל, חוסל סגן מנהיג חמאס סאלח אל-עארורי ועוד כמה בכירי חמאס ברובע הדאחייה באמצעות כטב"ם חמוש. החיסול יוחס לישראל אך זו לא לקחה, באופן רשמי, אחריות על הפעולה.
דמוגרפיה
| קבוצה אתנית | שיעים | מרונים | סונים | אחרים |
|---|---|---|---|---|
| % באוכלוסייה | 85% | 10% | 4% | 1% |
הדאחייה היא מקום מושבה של אחת הקהילות הצפופות ביותר בלבנון, ומתגוררים בה 450,000 אנשים לערך. ברובע הדאחייה ישנו גם מחנה פליטים פלסטינים גדול. כאשר מכלילים גם את התושבים במחנות, מגיעים ל-700,000 אנשים המתגוררים בדאחייה. מחנות הפליטים הללו חוו עלייה משמעותית באוכלוסייה מאז תחילת מלחמת האזרחים הסורית, מאז מספר הקבוצות האתניות במחנה הפליטים גדל ונוספו סורים וכורדים.
רוב האנשים המתגוררים בדאחייה הם לבנונים מדרום לבנון שמצאו ברובע מקלט בתקופת בה החזיקה ישראל ברצועת הביטחון. מספר השיעים שהם ילידים ברובע הדאחייה עומד על כ-30,000, באופן ניכר פחות ממספר השיעים הכללי בדאחייה שעומד על 400,000. למעשה ישנם יותר נוצרים מרונים ילידים בדאחייה מאשר שיעים ילידים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
ניקולא מוטראן, דו"ח מהדאחייה, באתר "ידיעות אחרונות", 18 במאי 2017
הערות שוליים
- ^ עמוס הראל ואבי יששכרוף, קורי עכביש, הוצאת ידיעות אחרונות, 2008, עמוד 137.
- ^ גדי איזנקוט, השתנות האיום? המענה בזירה הצפונית, המכון למחקרי ביטחון לאומי, צבא ואסטרטגיה, כרך 2, גיליון 1, יוני 2010, עמוד 29.
- ^ גיורא איילנד, מלחמת לבנון השנייה — לקחים ברמה האסטרטגית, המכון למחקרי ביטחון לאומי, צבא ואסטרטגיה, כרך 1, גיליון 2, אוקטובר 2009, עמוד 18.
