חסן נסראללה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קובץ:Disambig RTL.svg המונח "נסראללה" מפנה לכאן. לערך העוסק בפטריארך של הכנסייה המרונית, ראו נסראללה בוטרוס ספיר.
חסן נסראללה
حسن نصر الله
חסן נסראללה, 2019
חסן נסראללה, 2019
לידה 31 באוגוסט 1960 (גיל: 63)
לבנוןלבנון ביירות, לבנון
מדינה לבנוןלבנון לבנון
מפלגה חזבאללהחזבאללה חזבאללה
דת אסלאם שיעי
בת זוג פאטמה יאסין
מזכ"ל חזבאללה ה-3
16 בפברואר 1992 – מכהן
(32 שנים)
נסראללה לצידם של מנהיגה העליון של איראן, האייתוללה עלי ח'אמנאי (שמאל), ומפקד כוח קודס, קאסם סולימאני (ימין). התמונה פורסמה בשנת 2019 באתר הרשמי של ח'אמנאי, אולם תאריך הצילום אינו ידוע, ואמינותה של התמונה מוטלת בספק.

חסן נסראללהערבית: حسن نصر الله عبد الكريم نصر الله, תעתיק מדויק: חסן נצראללה עבד אלכרים נצראללה; משמעות שם המשפחה "נצראללה" – "ניצחון האל"; נולד ב-31 באוגוסט 1960[1]) הוא איש דת מוסלמי-שיעי ופוליטיקאי לבנוני העומד בראש ארגון הטרור והמיליציה הלבנונית חזבאללה. בעולם הערבי, ובלבנון בפרט, הוא ידוע בכינויו סייד חסן (בערבית: السيّد حسن).

ברוב מדינות המערב ובהן ישראל וארצות הברית, נחשב נסראללה כטרוריסט בכיר ומסוכן, הפועל בעיקר נגד ישראל בסיוע שלטונות איראן וסוריה. לאחר שישראל החליטה ויישמה במשותף עם מוסדות האומות המאוחדות את נסיגת צה"ל מלבנון וסימון הגבול הבינלאומי שבין המדינות, הורה נסראללה על תקיפת סיור של צה"ל וחטיפת מספר חיילים, ובכך הוביל לפתיחת מלחמת לבנון השנייה. במהלך המלחמה שיגרו פעילי חזבאללה לפי הוראותיו אלפי רקטות ליישובים אזרחיים בישראל, ובתגובה הושמד בהפצצות מהאוויר הרובע השיעי שבו שכנו משרדיו ומפקדותיו של ארגון חזבאללה, ואף ביתו, בביירות בירת לבנון.

תחת הנהגתו של נסראללה, מדינות וארגונים רבים החשיבו את חזבאללה לארגון טרור, כולו או מקצתו, בהם ארצות הברית, האיחוד האירופי ומדינות אחרות. רוסיה מכחישה את הטענה שחזבאללה הוא ארגון טרור, ורואה בחזבאללה ארגון חברתי-פוליטי לגיטימי.[2] הרפובליקה העממית של סין נותרה נייטרלית בעניין זה ומנהלת קשרים עם חזבאללה.[3]

ביוגרפיה

ילדות ונעורים

נסראללה נולד ב-1960 בעיירה בורג' חמוד מצפון-מזרח לביירות שבלבנון, למשפחה מתואלית שמקורה בכפר באזוריה שבדרום לבנון. אף שהמשפחה לא נחשבה דתית על פי הסטנדרטים הלבנוניים, חסן נסראללה, הבכור [דרושה הבהרה]מבין 9 ילדים, נעשה אובססיבי לאסלאם וכבר בגיל צעיר החל בקריאת ספרות פונדמנטליסטית.

בשנת 1975, לאחר פתיחת מלחמת האזרחים בלבנון, נאלצה משפחתו לחזור לבאזוריה. עם המעבר לדרום לבנון התוודע נסראללה לתנועת אמל של האימאם מוסא סאדר, ומהר מאוד הפך לפעיל בתנועה.

בזמן הלימודים בבית ספר ציבורי בעיר צור הוא ביקר לעיתים תכופות במסגד המרכזי בעיר ומשך את תשומת לבו של מטיף ידוע בשם מוחמד אל-ע'ראווי. אל-ע'ראווי התרשם מתבונתו של הילד ומהתעניינותו בלימודים תאולוגיים, ועל כן בחר להמליץ עליו בפני האייתוללה מוחמד באקר א-סדר, אחד המטיפים המובילים בסמינרי השיעה שבנג'ף, עיראק. כעבור כשנה, לאחר שסיים את החינוך התיכוני שלו, עבר נסראללה לנג'ף כדי להתחיל את לימודיו. לאחר שהגיע לנג'ף נפגש עם באקר א-סאדר, וזה הפקידו תחת השגחתו של עבאס אל-מוסאווי, תלמיד לבנוני מבקעת הלבנון שמאוחר יותר הפך למטיף ומנהיג חזבאללה. נסראללה בן ה־16 יצר עמו קשר אישי חזק ביותר, ומרבית השקפת העולם שלו נגזרה ממשנתו של אל-מוסאווי.

צמיחת חזבאללה

בעוד מנהיג התנועה השיעית אמל, מוסא סאדר, הכיר בלגיטימיות שלטונה של לבנון ובצורך שלה ברפורמה, מוסאווי ומטיפים לבנונים רדיקליים אחרים בעיר נג'ף סירבו להכיר בלבנון בגבולותיה הנוכחיים. בשנת 1978 הוכרחו מאות מטיפים לבנונים וסטודנטים, כולל מוסאווי ונסראללה, לעזוב את עיראק. חזרתם ללבנון אירעה במקביל להיעלמותו המסתורית של סאדר במהלך ביקור בלוב, אירוע שהביא לצמיחת מנהיג חדש באמל - נביה ברי, ששימש כפרקליט התנועה קודם לכן. תחת הנהגתו של ברי, התנהלה תנועת אמל בהתאם לאינטרסים של סוריה, בכלל זה לחמה לצד הארגונים הפלסטיניים במלחמת האזרחים והעניקה לישראל חופש פעולה בדרום לבנון, עם פלישתה במלחמת לבנון הראשונה, ב-1982. ההרעה במצבה של אמל, וההקצנה הגוברת של השיעים ברחבי העולם, בשל הצלחת המהפכה האסלאמית באיראן סיפקה למגורשים מנג'ף את הרעיון להפיץ את האידאולוגיה המיליטנטית של האקטיביזם השיעי. נסראללה החל ללמוד וללמד במרכזים דתיים בבעלבכ.

לאחר כניסת ישראל ללבנון ביוני 1982, שלחה איראן כמה מאות קצינים ממשמרות המהפכה לאזור הבקאע שבמזרח לבנון כדי לארגן תנועות מהפכה שמטרתן לבצע ג'יהאד נגד הכוחות הישראליים ולהקים רפובליקה אסלאמית בלבנון. כוחות אלה שכנעו את מוחמד חוסיין פדלאללה, איש דת שיעי ידוע בלבנון, לעמוד בראש ההתארגנות החדשה. במהלך כל שנות קיומו קיבל הארגון סיוע חומרי, ארגוני ודתי-אידאולוגי מאיראן.

תחת הנהגתו של מוסאווי עזב נסראללה את אמל יחד עם עשרות מחבריו לטובת הארגון החדש, שהיווה מטרייה לקבוצה המורכבת מקצינים מיליטנטים פרו־איראניים וחייליהם. מרבית ההתקפות נגד חיילי צה"ל בלבנון בין השנים 19821984 בוצעו על ידי ארגון בשם "הארגון המהפכני לצדק". בשנת 1985 הודיעה חזבאללה ("מפלגת האל") באופן רשמי על קיומה במכתב לעיתונות הלבנונית. הארגון קם במטרה מוצהרת להילחם נגד הנוכחות הישראלית בלבנון.

לאחר נסיגת ישראל בשנת 1985 ממרבית השטח הכבוש בלבנון והקמת אזור הביטחון בדרום המדינה, הפך חזבאללה לאויב מספר אחת של צה"ל וצד"ל. הארגון החל להפעיל את נשק הרקטות (בדרך כלל מסוג גראד 122 מ"מ, שכונו בטעות "קטיושות"), נגד יישובי צפון ישראל. ממשלת לבנון, בהנחיה מדמשק, נמנעה מלפעול נגד הארגון.

מנהיג צבאי ודתי

נסראללה, 2005

נסראללה צמח והפך למנהיג צבאי ודתי. בשנת 1987 הצליחו כוחות חזבאללה בפיקודו להרחיק כוחות של אמל ממספר אזורים בפרברי ביירות. לאחר שסוריה התערבה והכריחה את המיליציות להפסיק להילחם, נסראללה טס לאיראן והשלים את לימודיו התאולוגיים בקום.

בשנת 1989 התחדשה הלחימה בין חזבאללה לאמל. נסראללה הפסיק שוב את לימודיו הדתיים וחזר למולדתו, בה הנהיג את כוחות חזבאללה למהלכים מוצלחים נגד אמל. באביב 1990 הקים חזבאללה צבא סדיר שבראשו עמד נסראללה.

בתקופה זו הייתה מנהיגות חזבאללה חצויה. קבוצה אחת, שהונהגה על ידי מוסאווי, קיבלה על עצמה תוכנית פוליטית לגבי הקמת רפובליקה לבנונית שנייה, דבר שהיווה, הלכה למעשה, נטישה מוגמרת של מטרתו המוצהרת של חזבאללה - הקמת רפובליקה אסלאמית בלבנון תחת מנדט סורי. חלקה האחר של חזבאללה הונהג על ידי נסראללה ואיברהים אל-אמין, שהיה בקשר טוב יותר עם משמרות המהפכה האיראניים.

למרות הדעות החלוקות, החצי הראשון של הנהגת חזבאללה הוא זה שנתמך על ידי נשיא איראן האשמי רפסנג'אני, ששאף להקרין תמונה של איראן חזקה ולקשור קשר טוב יותר עם סוריה, לאחר מותו של האייתוללה רוחאללה ח'ומייני ב-1989. בעקבות הצלחתו של רפסנג'אני בהחלשת הכוחות הקיצוניים בחזבאללה, חציו הראשון של הארגון נחל הצלחה בספטמבר 1989 בפגישת מנהיגי חזבאללה בטהראן.

נסראללה נקרא לשוב לאיראן ללימודי דת כאחד מנציגי חזבאללה. נראה כי המהלך נועד לרככו.

באוקטובר 1990 פלשו כוחות סוריים למזרח ביירות ומחקו את שאריות הרפובליקה הראשונה של לבנון. כתוצאה מהתחזקות השלטון הסורי בלבנון, בשנה זו פורקו מנשקן כל המיליציות הפועלות בלבנון. חזבאללה היה הארגון היחיד שהורשה להמשיך להחזיק בנשקו ואף להרחיב את נוכחותו בדרום לבנון, תחת התנאי שכל החלטה חשובה בנוגע למלחמה בישראל תתואם עם דמשק.

בשנה שלאחר מכן הסכימה טהראן להחליף את המזכ"ל הראשון של חזבאללה, סובחי אל-טופיילי, בשייח' מוסאווי, שהיה בקשר טוב יותר עם דמשק. מוסאווי קיבל את אישור האיראנים להחזרת נסראללה, והלה החל בהפצת משנתו הפוליטית.

מזכ"ל חזבאללה

בפברואר 1992 נהרג מוסאווי בסיכול ממוקד על ידי ישראל, והשייח' נסראללה הועמד בראש ארגון חזבאללה. מאותה שנה החל הארגון להרחיב את פעולתו גם למוקדי עשייה אחרים, וביניהם התחומים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים. ב־1992 השתתף חזבאללה לראשונה בבחירות לפרלמנט הלבנוני וזכה ב-12 מושבים. ארבע שנים מאוחר יותר הוא זכה ב-9 מושבים.

נסיגת ישראל מלבנון בשנת 2000 העניקה יוקרה רבה לארגון ולנסראללה העומד בראשו. בחלקים נרחבים מן העולם הערבי והמוסלמי נזקפה נסיגת ישראל לזכות עמידתו האיתנה והנחושה של נסראללה, שהצליח להביא לסיום הכיבוש הישראלי ולהוכיח עצמו כיריב שווה ערך לישראל. לאחר הנסיגה פרס נסראללה את כוחות חזבאללה בדרום לבנון, ביסס קו מוצבים ומנהרות תת-קרקעיות לאורך גבול ישראל, והקים בסיוע איראני וסורי מערך ארטילריה רקטית המאיים על צפון מדינת ישראל. הוא לא היסס ליזום התגרויות מכוונות ומתריסות נגד ישראל בקו הגבול, כשאת פעולותיו הוא מלווה בנאומים נלהבים וסוחפים, הלועגים לישראל ולמנהיגיה (אחד הנודעים שבהם הוא "נאום קורי העכביש"). מייחסים לו השפעה והשראה רבה לפעילותם של ארגונים אסלאמיים הפועלים נגד ישראל בזירה הפלסטינית. לשיטתו של נסראללה, למרות עוצמתה הצבאית של ישראל, החברה הישראלית היא חברת שפע מפונקת שעייפה ממלחמות ולכן כוח העמידה של אזרחיה הוא חלש.

קרנו של נסראללה הרקיעה שחקים בקרב חסידיו בעקבות השלמת עסקת חילופי השבויים עם ישראל ב-2004. בעסקה זו שוחררו אלפי אסירים לבנונים ופלסטינים תמורת האזרח אלחנן טננבוים וגופות שלושת חיילי צה"ל שנחטפו בהר דב, והיא נחשבת כניצחון מזהיר לנסראללה שהצליח, בכישרון מבצעי ודיפלומטי ותמורת מחיר כמעט אפסי, להוציא לחופש אלפים ואף להשפיל את ישראל. הצלחה זו העניקה השראה לניסיונות נוספים, בזירה הלבנונית והפלסטינית, לחטוף חיילי צה"ל כקלפי מיקוח.

ניסיונו של נסראללה לקצור הישג נוסף מסוג זה עם חטיפת שני חיילי צה"ל בגבול הצפון ביולי 2006, הצית התלקחות כוללת, והביא את ישראל לצאת למלחמת לבנון השנייה, שמטרתה השלטת סדר חדש בלבנון, החלשת כוחו של חזבאללה וסילוקו מדרום לבנון. נסראללה איים להפעיל את מערך הרקטות שלו נגד אוכלוסייה אזרחית בישראל ואף מימש את איומו. בהמשך המלחמה ירד נסראללה למחתרת עם צמרת חזבאללה והמשיך לנהל משם את המתקפה הרקטית כנגד ישראל, בעוד צה"ל תוקף את תשתית חזבאללה בלבנון. ממקום מסתורו הצליח נסראללה, חרף מתקפה מסיבית על תשתיותיו, לשלוט על פעולות הארגון באמצעות מערך הפיקוד והשליטה של הארגון ולהעביר לפעיליו הנחיות לשיגור רקטות, ללחימה ולהפסקת אש. כמו כן הצליח לשגר ראיונות ונאומים לאמצעי התקשורת באמצעות קלטות וידאו, בהן הוא טען להבסת האויב הציוני ולניצחון.

לנסראללה יצאו מוניטין של אדם כריזמטי מאוד, מנהיג קשוח, ונואם מוכשר. למרות גילו הצעיר, הוא מצטייר כבעל כוח פוליטי רב, ומתאפיין בהיותו ריכוזי מאוד. הוא מייחס חשיבות רבה לקשרים טובים עם פטרוניו בטהראן ובדמשק, ונהנה ממנהיגות בלתי־מעורערת בתוך הארגון. בשנים האחרונות, האינתיפאדה השנייה והפלישה האמריקנית לעיראק החדירו בו מוטיבציה למנהיגות רחבה יותר, מעבר לזירה המקומית בלבנון.

מאז מלחמת לבנון השנייה הוא ממעט בהופעות פומביות ביודעו שהוא יעד מספר אחת של ישראל, והחל מ-2012, גם של ארגוני הג'יהאד שנלחמים בסוריה נגד משטרו של בשאר אל-אסד, איתו הוא משתף פעולה. בין הארגונים הללו נמנים ג'בהת א-נוסרה (בהמשך תחריר א-שאם) והמדינה האסלאמית. בין פעולותיהם נמנים פיגועי התאבדות במרכז בירות ובדאחיה, ואף בשגרירות האיראנית, שהרגו מאות אנשים, כולל מספר בכירים בארגון, אך נסראללה ניצל מכל ניסיונות ההתנקשות.

אידאולוגיה

בשיעור שהעביר נסראללה בשנות ה-80 הוא התבטא כי חזבאללה שופכים את דמם עבור המנהיג העליון של איראן, והם כפופים לו באופן מלא. עוד אמר כי המנהיג העליון צריך למנות את המנהיגים בכל מקום בו חיים מוסלמים, ולהיות בפועל השליט של כל העולם המוסלמי.[4]

חיים אישיים

נסראללה נשוי לפאטמה יאסין. בנם הבכור האדי, שהיה לוחם בחזבאללה, נהרג ב-12 בספטמבר 1997 במבצע נוף פראי שנערך ברצועת הביטחון,[5] וגופתו הוחלפה ביוני 1998 תמורת גופתו של לוחם השייטת איתמר איליה, שנפל באסון השייטת. יש להם ארבעה ילדים נוספים: מוחמד ג'וואד, זיינב, מוחמד עלי ומוחמד מהדי.

נסראללה התגורר עם אשתו ושלושה מילדיו, תחת משמר כבד, ברובע הדאחייה השיעי של דרום ביירות, הנשלט בידי חזבאללה. ב-14 ביולי 2006 נהרס ביתם בהתקפת חיל האוויר הישראלי במסגרת מלחמת לבנון השנייה, אך בני המשפחה לא היו בו באותה עת.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0