רודולף שמידט
 | |
| רודולף שמידט | |
| לידה |
12 במאי 1886 ברלין, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
7 באפריל 1957 (בגיל 70) קרפלד, גרמניה המערבית  |
| השתייכות |
הקיסרות הגרמנית רפובליקת ויימאר  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1906–1945 (כ־39 שנים) |
| דרגה |
 גנרל-אוברסט (ורמאכט) |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד דיוויזיית הפאנצר ה-1 מפקד קורפוס הפאנצר ה-39 מפקד הארמייה השנייה מפקד ארמיית הפאנצר השנייה | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
גנרל-אוברסט רודולף שמידט (בגרמנית: Rudolf Schmidt; 12 במאי 1886 - 7 באפריל 1957), היה מפקד בכיר בוורמאכט במלחמת העולם השנייה, ואחד מקציני השריון הטובים שהיו בו.
ביוגרפיה
קריירה מוקדמת
נולד בברלין לרודולף שהיה מנהל בית ספר תיכון וציר ברייכסטג וליוהנה לבית האצולה פון קניץ. בשנת 1908 התגייס שמידט לצבא הגרמני הקיסרי, ולחם בשורותיו במלחמת העולם הראשונה, שאותה סיים בדרגת האופטמן.
לאחר המלחמה נשאר שמידט ברייכסווהר כקצין מטה, וב-1 באוקטובר 1934 מונה למפקד הרגימנט ה-13 בלודוויגסבורג, והועלה לדרגת אוברסט. באוקטובר 1937 מונה למפקד דיוויזיית הפאנצר ה-1 במקום גנרל מקסימיליאן פון וייכס והועלה לדרגת גנרל מיור, וב-1 ביוני 1938 הועלה לדרגת גנרל לוטננט.
בזמן המשבר בסודטים, רוכזה הדיוויזיה בגבול עם צ'כוסלובקיה, ולאחר ועידת מינכן כבשה ב-4 באוקטובר 1938 את קרלסבאד.
מלחמת העולם השנייה
בפרוץ המלחמה היה שמידט מפקד דיוויזיית הפאנצר ה-1 שהייתה חלק מהקורפוס ה-16 בפיקוד אריך הפנר. הדיוויזיה בפיקודו עמדה בחוד החנית של הכוחות הגרמניים שפעלו במסגרת קבוצת ארמיות דרום, וכבר ב-8 בספטמבר 1939 יחידות מהדיוויזיה הגיעו לפאתי ורשה. לאחר מכן הגנה הדיוויזיה על האגף הימני של הכוחות מדרום לוורשה, ובין ה-16 ל-20 בספטמבר לחמה הדיוויזיה בקרב בוזרה. לאחר כניעת פולין הועבר שמידט עם הדיוויזיה שבפיקודו לחזית המערבית להגנה כנגד הכוחות הבריטיים והצרפתיים. ב-1 בפברואר 1940 הוטל על שמידט להקים את הקורפוס ה-39.
בתחילת המערכה על צרפת היה הקורפוס בעתודה, ורק ב-12 במאי 1940 הוכנס הקורפוס לפעולה כחלק מהארמייה ה-18 בפיקודו של גאורג פון קיכלר. הקורפוס שכלל את דיוויזיית הפאנצר ה-9 ואת הדיוויזיה ה-254, נועד לסייע בכיבוש מבצר הולנד. בשלב זה עדיין היה רוב הצבא ההולנדי שלם, וארבע הערים העיקריות של "מבצר הולנד" טרם נכבשו. על מנת לאלץ את ההולנדים להיכנע, הפציצו הגרמנים את רוטרדם ב-14 במאי. לעיר נגרם נזק חמור. מרכז העיר הושמד, מאות נהרגו, וכ-80,000 איש איבדו את בתיהם. ממשלת הולנד חששה כי המשך ההתנגדות עלול לגרום לכך, שערים הולנדיות נוספות יסבלו מגורל דומה. לכן היא הסכימה להיכנע ב-15 במאי, והצבא ההולנדי חדל לשמש גורם בהמשך המערכה. המלכה וילהלמינה יצאה לגלות, והקימה ממשלה גולה בבריטניה. הצבא ההולנדי במושבות המשיך להילחם, וכוח הולנדי קטן המשיך להילחם במשך שלושה ימים נוספים, כשהוא מתבצר באזור זיילנד, עד שהוכנע אף הוא.
לאחר כניעת הולנד הועבר הקורפוס להתארגנות מחדש, וב-1 ביוני הוכפף ל"קבוצת הפאנצר גודריאן". הקורפוס פעל ב"מבצע אדום" בגזרה המזרחית, וכבש את בלפור בסמיכות לגבול השווייצרי, שם נפגש עם כוחות מהארמייה השביעית בפיקוד גנרל פרידריך דולמן, ובכך כותרה כל קבוצת הארמיות השלישית הצרפתית (שכללה את הארמיות השנייה, השלישית, החמישית, והשמינית), שב-22 ביוני נכנעה כולה כגוף אחד. ב-1 ביוני 1940 הועלה שמידט לדרגת גנרל חיל השריון, וב-3 ביוני קיבל את צלב האבירים של צלב הברזל. לאחר המערכה על צרפת הוקצה הקורפוס שבפיקוד שמידט לצורך כיבוש גיברלטר, אך עקב סירובו של פרנקו להשתתף במבצע, המבצע בוטל והקורפוס הועבר לפרוסיה המזרחית.
בתחילת מבצע ברברוסה היה הקורפוס הממונע ה-39 חלק מארמיית הפאנצר השלישית בפיקוד הרמן הות, והשתתף בקרב סמולנסק, וב-10 ביולי 1941 הוענק לו תוספת עלי אלון לעיטור צלב האבירים. ב-16 באוגוסט 1941 הועבר הקורפוס לסייע בכיבוש לנינגרד תחת פיקוד ארמיית הפאנצר הרביעית.
ב-15 בנובמבר מונה שמידט למפקד הארמייה השנייה במקום מקסימיליאן פון וייכס שהיה חולה ולא היה יכול למלאות את תפקידו. ב-25 בדצמבר מונה שמידט למפקד ארמיית הפאנצר השנייה במקום היינץ גודריאן שפוטר מתפקידו, עקב החלטתו לסגת מעמדותיו, וב-1 בינואר 1942 הועלה לדרגת גנרל-אוברסט. שמידט פיקד על ארמיית הפאנצר השנייה בפעילות אנטי-פרטיזנית, תוך שהיא הורגת מאות אנשים, שורפת כפרים שלמים ומגרשת את תושביהם.
ב-10 באפריל 1943 הודח שמידט מתפקידו, לאחר שהגסטפו עצר את אחיו הנס תילו שמידט באשמת ריגול לצרפת (מכירת פרטי האניגמה ומידע צבאי רגיש אחר למשרד השני הצרפתי משנת 1931 ועד לפלישה הגרמנית לצרפת בשנת 1940), ומצא מכתבים שכתב שמידט ובהם היה מאוד ביקורתי כלפי התנהלותו של היטלר במלחמה, וכלפי המפלגה הנאצית. שמידט נשפט בפני בית דין צבאי, אך זוכה והועבר לשירות המילואים ב-30 בספטמבר 1943.
לאחר המלחמה
לאחר פרישתו מהצבא התגורר שמידט בבאדן-באדן, ולאחר המלחמה התגורר בגטינגן ועבד בתור חקלאי. ב-16 בדצמבר 1947 נסע שמידט לביתו הקודם בויימאר על מנת לקחת כמה פריטים משם, ובדרכו חזרה נתפס על ידי כוחות סובייטיים ונשלח למעצר במוסקבה. שמידט הועמד למשפט ב-1952 ונגזר עליו 25 שנות מאסר עם עבודת פרך. ב-30 בספטמבר 1955 שוחרר שמידט והוחזר לגרמניה המערבית. ב-7 באפריל 1957 מת שמידט בעיר קרפלד שבגרמניה המערבית, והוא בן 71 שנים.
קישורים חיצוניים
