ריגן
| נתונים מדיניים | |
|---|---|
| אוכלוסייה | שגיאת לואה ביחידה יחידה:עיר בשורה 504: attempt to index field 'wikibase' (a nil value). (שגיאת לואה ביחידה יחידה:עיר בשורה 504: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).) |
ריגן (בגרמנית: Rügen; לטינית: Rugia) הוא הגדול באיי גרמניה שבים הבלטי. שטחו הוא 926 קילומטרים מרובעים.[1] ב-2010 מנתה אוכלוסייתו כ-68 אלף נפש.
גאוגרפיה
האי שוכן לחוף מדינת מקלנבורג-מערב פומרניה שבצפון-מזרח המדינה, בקרבת גבולה של גרמניה עם פולין. אורכו המרבי הוא 51.4 קילומטרים מצפון לדרום ורוחבו המרבי 42.8 קילומטרים ממזרח למערב. הנקודה הגבוהה ביותר בו נמצאת 161 מטר מעל פני הים.
שטח האדמה המרכיב את מרבית שטח האי נקרא מוטלנד (Muttland). מספר חצאי איים מהווים את יתרת שטחו. הצפוניים שבהם - יסמונד (Jasmund) ו-ויטו (Wittow) - מופרדים מן המוטלנד על ידי גופי מים הנקראים "בודן" (Bodden). חצאי האיים הדרומיים הם צודר (Zudar) ומנכגוט (Mönchgut).
לאי קו חוף באורך של 574 קילומטרים, מהם 56 קילומטרים של חופים חוליים הגובלים בים הבלטי.
האקלים באי ממוזג, והטמפרטורות הממוצעות בו הן אפס מעלות צלזיוס בינואר ו-16.3 מעלות צלזיוס באוגוסט. מדי שנה יורדים באי בממוצע 520–560 מילימטרים של גשם ויש בו כ-1,800 שעות אור שמש.
באי נמצאים שני פארקים לאומיים – פארק אזור הלגונות של מערב פומרניה והפארק הלאומי יסמונד, שבו צוקי גיר ידועים. כמו כן נמצאת באי שמורה ביוספרית – שמורת דרום-מזרח ריגן.
באי קיימות בסך הכל 45 רשויות מקומיות, מהן ארבע במעמד של ערים – ברגן (Bergen), גרץ (Garz), פוטבוס (Putbus) וזסניץ (Sassnitz).
היסטוריה
האי יושב בראשית האלף הראשון לספירה על ידי שבט הרוגיאנים הגרמאני, שנתן לו את שמו. במאה השביעית התיישב באי שבט הראני (Rani) הסלבי, והאי היה לממלכה סלבית. בשנת 1168 השתלטה דנמרק על האי. בשנת 1325 עבר האי לידי דוכסות פומרניה, ומ-1648 ועד 1815 היה חלק מפומרניה השוודית. אז הפך לשטח משטחה של פרובינציית פומרניה הפרוסית, לימים חלק מגרמניה.
ב-1936 החל ארגון כוח באמצעות שמחה הנאצי להקים בחופו המזרחי של האי את אתר הענק פרורה, שנועד לשמש כאתר נופש עממי המוני. הוא מעולם לא הושלם. באותה שנה נבנה הגשר הראשון שחיבר את האי אל היבשה, והחליף את שירות המעבורות שפעל שם עד אז.
בתקופת מלחמת העולם השנייה נשלחו אליו ילדי הנוער ההיטלראי כדי לאסוף יבולים ולהגן עליהם מפני הפצצות, כפי שמתואר בספר "משלינג" מאת אילזה קהן.
בשנות קיומה של גרמניה המזרחית, שהאי השתייך לשטחה, הוא היווה אתר נופש מרכזי.
תיירות ותחבורה
האי הוא כיום מיעדי הנופש הפופולריים ביותר בגרמניה. אתר הרחצה הראשון נוסד באי כבר ב-1794. בין אתרי התיירות שבאי כלולים - מלבד אתרי הרחצה - כף ארקונה (Cape Arkona) - הנקודה הצפונית ביותר באי, גבעות שטובנקאמר (Stubbenkammer) המיוערות שביסמונד והיישובים ברגן, רלסוויק (Ralswiek) וגינגסט (Gingst). בין חלק מאתרי התיירות מקשרת מסילת הברזל הצרה ההיסטורית של האי (Rügensche Bäderbahn), שעליה פועל שירות של קטרי קיטור. האי הוא גם יעד לביקורי גולשי רוח וגולשי עפיפונים.
באי יש שירות מעבורות בין מוטלנד לחלקים אחרים של האי. מן האי יוצאים קוי מעבורות לשוודיה, דנמרק, ליטא, ולקלינינגרד ולסנקט פטרבורג שברוסיה.
האי מחובר ליבשת על ידי גשר ריגן, הנמתח לאורך 1.8 קילומטרים על פני מיצר שטרלזונד (Strelasund). גשר זה החליף ב-2007 את הגשר שעמד באותו אתר מאז 1936.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ שטח האי כולל שטח האיים הקטנים שבקרבתו הוא 974 קילומטרים מרובעים.
