ריחוק הנזק
ריחוק הנזק הוא מונח משפטי המהווה מבחן תנאי מצטבר לקיומו של קשר סיבתי משפטי ולקבלת פיצוי כספי בגין נזק. מטרתו לצמצם את אחריות המזיק ולפטור אותו מתשלום פיצוי בגין נזקים מסוימים, הנחשבים "רחוקים מדי" מאירוע התרחשות הנזק.
הצגת הנושא
סוגיית ריחוק הנזק במסגרת פקודת הנזיקין
ס׳ 64 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח-1968 (להלן: "פקודת הנזיקין") קובע כי תובע יהא זכאי לפיצוי רק אם אשמתו של הנתבע גרמה סיבתית לנזק. לשם כך, יש להוכיח קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי. הדיון בסוגיית ריחוק הנזק ממוקם במסגרת שאלת הקשר הסיבתי המשפטי, כפי שנקבע ב-ס׳ 76 לפקודת הנזיקין.
לצורך הדיון בשאלת ריחוק הנזק, יש תחילה להבחין בין נזק ראשוני לנזק שניוני. הצורך בהבחנה עולה, בין השאר, באירועים נזיקיים המורכבים ממספר התרחשויות עובדתיות. לדוגמה, מקרה בו ראובן צועד ברחוב ומועד עקב ליקוי בדרך, שנגרם בגין התרשלות העירייה. בעקבות הנפילה, נשמט מידיו אגרטל יקר ערך שהיה שייך לחברו - שמעון. עקב הצורך בפיצוי שמעון על אבדן האגרטל, שוקע ראובן בחובות רבים, מאבד את ביתו, שהיה ממושכן, אשתו עוזבת אותו, וילדיו נאלצים להפסיק לימודיהם באוניברסיטה, מה שמוביל לפגיעה בעתידם המקצועי. השימוש במבחן ריחוק הנזק נעשה בשלב שלאחר קביעת אחריותה של העירייה בגין רשלנותה ונועד להתמודד עם השאלה - על אילו נזקים מבין הנזקים שנגרמו לראובן תחוב העירייה בפיצויים.
- נזק ראשוני: סדרת התרחשויות תיחשב כולה כיחידת נזק אחת, אם המאוחרות שבהן אינן מהוות אירוע בעל אופי ייחודי.
- נזק שניוני: מהווה יחידה עצמאית, כיוון שנגרם על ידי התרחשות מאוחרת, שנחשבת לאירוע בעל ייחודיות משלו, בהליך גרימה מובחן. מדובר בשרשרת הנזקים שמתפתחת מהנזק הראשוני.
כללי ריחוק הנזק עוסקים בקשר הסיבתי המשפטי בין אשם הנתבע, לנזקים שניוניים שהתפתחו עובדתית מן הנזק הראשוני.
ההבחנה בין שאלת ריחוק הנזק לשאלת הקשר הסיבתי המשפטי
יש להבחין בין הקשר הסיבתי המשפטי, הבוחן את הקשר בין האשם לבין הנזק הראשוני שנגרם, ומהווה תנאי להטלת אחריות על הנתבע בגין אותו נזק, לבין סוגיית ריחוק הנזק, שבוחנת על אילו נזקים יחוב הנתבע מתוך כלל הנזקים שנגרמו עובדתית כתוצאה מאשמו. בעוד שהקשר הסיבתי דורש קיום קשר מדעי-פיזי-אנליטי בין המעשה לבין הנזק, דורש מבחן ריחוק הנזק קרבה טבעית ולוגית בין השניים ומגדיר נזק רחוק מדי כנזק שאינו בר-פיצוי.
המונחים של קשר סיבתי וריחוק נזק, משמשים בפסיקה בערבוביה, אף על פי שנדונים בסעיפים נפרדים בפקודת הנזיקין,ס׳ 64 ו-ס׳ 76 בהתאמה. ההבדל בין השניים הוא כי הקשר הסיבתי בין האשם לנזק הוא תנאי להטלת אחריות בגין אותו נזק, וקרבת הנזק, היא תנאי לפיצוי כספי בגינו.
פרופסור ישראל גלעד מאבחן את היחס בין הקשר הסיבתי לריחוק הנזק בכך שכללי הקשר הסיבתי משתרעים על התחום שמן האשם עד לנזק הראשוני שנבע ממנו, בעוד שכללי ריחוק הנזק חובקים את התחום המשתרע מגרימת הנזק ואילך. משום שקרבת הנזק היא תנאי לפיצוי כספי בגין הנזק, היא מהווה תנאי מצטבר לקיום קשר סיבתי. ההבחנה היא בין עצם קיומה של אחריות בגין תהליך גרימה נתון (קשר סיבתי) לבין תחום הנזקים המכוסים על ידי אותה אחריות (מידת ריחוק הנזק).
התפיסה כולה לגבי ריחוק הנזק היא כזו, המניחה שאחריות המזיק הוכחה, ונותר כעת רק לקבוע על אילו מן הנזקים תוטל אחריות. אם הנזק שנתבע פיצויו הוא נזק שניוני, שהתרחב מהנזק הראשוני, השאלה שתכריע האם תוטל אחריות היא שאלת ריחוק נזק. ריחוק הנזק מבקש לבדוק לאיזה טווח משתרעת האחריות מבחינת היקפו של הנזק שנגרם לניזוק ובמילים אחרות, בגין אילו מנזקיו יזכה הניזוק לפיצוי כספי מהמזיק.
מטרתו של מבחן ריחוק הנזק
לשם קבלת פיצוי בגין הנזקים השניוניים, הכרחי להוכיח את קרבתם לאירוע הנזק. זאת אנו למדים מ-ס׳ 76(1) לפקודת הנזיקין, הקובע שפיצוי יינתן "רק בשל אותו נזק שעלול לבוא באורח טבעי במהלכם הרגיל של הדברים ושבא במישרין מעוולת הנתבע".
למעשה, נועד מבחן ריחוק הנזק לצמצם את אחריות המזיק ולשחרר אותו מתשלום פיצוי לתובע-הניזוק בגין נזקים מסוימים, גם אם אלה מהווים חוליה בשרשרת האירועים שמתחילה באירוע המזיק. המבחן מהווה מעין "מסננת", שנועדה לנפות את הנזקים שהם כה רחוקים, עד שראוי לפטור את הנתבע מחובת פיצוי בגינם.
אילו היה התובע, כתוצאה מן הפגיעה והחבלה בו, לא רק מאבד כושר השתכרותו, אלא גם פושט את הרגל, וכתוצאה מפשיטת הרגל נבצר היה מבניו לבחור בקריירה פלונית... הרי נזקם של הבנים והבנות היה אמנם תוצאה מן הפגיעה האומללה באביהם, אבל אין היא תוצאה טבעית, ואין היא תוצאה רגילה, ואין היא תוצאה ישירה
— השופט ח' כהן בפסק-דין רינגר
הבחנה בין נזק קרוב לנזק מרוחק
פרשנותו שלס׳ 76(1) נדונה בבית המשפט בעת שעלתה שאלת המבחן שאומץ לשם הבחנה בין הנזקים הקרובים ובני הפיצוי, לבין הנזקים הרחוקים, בגינם לא ייפסק פיצוי. שתי האלטרנטיבות הם מבחן הישירות ומבחן הצפיות, שהתפתחו במשפט האנגלי-המקובל (להלן).
התפתחות סוגיית ריחוק הנזק במשפט המקובל
מבחן הישירות
פסק-דין Polemis, שניתן באנגליה ב-1921 קבע את מבחן הישירות, שקנה לו מהלכים והיווה את ההלכה המקובלת במשפט האנגלי במשך שנים רבות.
עובדות המקרה: אוניה עגנה בנמל לצורך פריקת מטען. בשעת הפריקה, הפיל אחד העובדים קרש לבטן האוניה. כתוצאה מכך, נוצר ניצוץ, שהצית אדי דלק שנפלטו מפחים שאוחסנו באוניה. ההצתה הביאה לפיצוץ והאוניה נשרפה כליל.
ההכרעה: בית הלורדים קבע שעצם הפלת הקרש על ידי העובד היא התרשלות וקוימו כל יסודותיה של עוולת הרשלנות, אולם כל ההתרחשות שקרתה בפועל בעקבות הנפילה הייתה בלתי צפויה. עם זאת, נאמר עוד, כי מרגע שנקבע כי הייתה רשלנות, הרשלן יהיה אחראי על כל נזק שהוא תוצאתה הישירה, לרבות נזק בלתי-צפוי. כלומר, היקף הנזק נבדק במבחן הישירות. אם נקבע שהתוצאה היא תוצאה ישירה, הרשלן יחוב בפיצויים בגין כולה. עוד נקבע, כי נזק ייחשב ישיר אם נגרם כתוצאה פיזית ומיידית של ההתנהגות, גם אם היה בלתי-צפוי. מסיבה זו, הוטלה אחריות על שוכר האוניה גם בגין ההצתה ושריפת האוניה, שנחשבים נזק שניוני, הנובע מהנזק הראשוני שהוא הפלת הקרש.
עולה מהדברים כי על הדיון בשאלת קיום או היעדר הצפיות הסבירה לגבי הנזק להתקיים בשלב שלפני כן, של הקביעה האם המעשה היה רשלני. אך מרגע שנמצא שהמעשה אכן רשלני, שאלת החיוב בגין נזקים מסוימים, שנגרמו בעקבותיו, תלויה רק בהיותם תוצאה ישירה של המעשה. במילים אחרות, נזק נחשב קרוב אם הוא תוצאה ישירה של האשם - משמע נובע ממנו בטבעיות ובמישרין, ללא התערבותו של כוח או גורם נוסף.
מבחן הצפיות
צפיות ביחס לתהליך הגרימה
הלכת Polemis שונתה לאחר כ-40 שנה, בפסק-דין The Wagon Mound, בו התנערו השופטים ממבחן הישירות ויישמו תחתיו את מבחן הצפיות לצורך קביעת חבות בגין נזק מאוחר, בין השאר משום שנחשב פשוט, נכון וצודק יותר.
עובדות המקרה: אוניה עמדה במבדוק לצורך תדלוק. תוך כדי תדלוקה, דלף נפט רב לים עקב התרשלותו של רב החובל. דליפת הנפט הביאה בסופו של דבר להצתת המבדוק.
ההכרעה: לכאורה, לפי מבחן הישירות, היה על בית הלורדים לקבל את התביעה, מאחר שמדובר בתוצאה ישירה של רשלנות רב החובל. אולם, בית הלורדים הפך את הלכת Polemis, תוך שקבע כי מבחן הישירות היה מוביל לתוצאה שאינה צודקת ובלתי-סבירה. אירוע הנזק לא היה בגדר הצפיות הסבירה, משום שנפט לא בוער על פני מים, ועל המזיק לחוב רק בגין מעשה שהיה צריך לצפותו. כלומר, המבחן החדש הוא מבחן הצפיות, שבהתאם לו, נזק נחשב קרוב אם אדם סביר יכול היה לצפות את תהליך גרימתו.
צפיות ביחס לסוג הנזק ותוצאתו
בפסק הדין שני שניתן בעניין The Wagon Mound אומץ מבחן הצפיות, אולם נקבע בו שהצפיות צריכה לחול לגבי סוג הנזק ותוצאתו, להבדיל מצפיית תהליך גרימת הנזק.
הלכת המשפט האנגלי כיום
כיום, המבחן המקובל באנגליה הוא מבחן הצפיות המוחל גם על תהליך גרימת הנזק, וגם על סוג הנזק. במשפט המקובל קיימת דרישה מוגבלת של צפיית תהליך הגרימה, אך תוכנה וגבולותיה אינם ברורים.
המבחן הנוהג בישראל
בארץ, על אף שלמעשה מבחן הישירות נתמך בלשונו של ס׳ 76(1) לפקודת הנזיקין, אומץ מבחן הצפיות בהתאם להלכת רינגר (להלן), והוחל על סוג הנזק בלבד. על כן, למשל, די בצפיית נזק גוף כלשהו, בכל דרך, כדי שתקום למזיק חבות כלפי כל נזקי הגוף להם גרם.
סקירת הדין
הוראות החוק הרלוונטיות
פקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח-1968
פיצויים
76. פיצויים אפשר שיינתנו הם בלבד או בנוסף על ציווי או במקומו; אלא שאם -
(1) סבל התובע נזק, יינתנו פיצויים רק בשל אותו נזק שעלול לבוא באורח טבעי במהלכם הרגיל של הדברים ושבא במישרין מעוולת הנתבע
הוראת ס׳ 76(1) לפקודת הנזיקין מסדירה את נושא ריחוק הנזק. הכלל שנקבע בסעיף נוגע להיקף האחריות ונועד להגביל את חובת המזיק לתשלום פיצויים. בהתאם לאמור בו, ניתן לפסוק פיצויים רק בשל נזק שיכול לבוא באורח טבעי, במהלכם הרגיל של הדברים ושבא במישרין מעוולת הנתבע. נזק שנחשב מרוחק מדי לא יזכה את התובע בפיצויים בגינו. ההגבלה האמורה חלה על היקף האחריות בלבד ועל סעד אחד בלבד - פיצויים. הסעיף מניח כי כבר הוכח שמתקיימים כל יסודותיה של העוולה ונותר רק לקבוע את מידת האחריות לצורך קביעת שיעור הפיצויים.
המבחנים המשמשים לצורך קביעת מידת קרבתו של נזק
כפי שנראה לעיל, מופיעות בפסיקה מספר אפשרויות פרשניות למבחנים שמאמץ הסעיף.
- ראשית, קיימת המחלוקת בין הגישה התומכת במבחן הצפיות, לבין הגישה התומכת במבחן הישירות.
- שנית, גם במסגרת הגישה התומכת במבחן הצפיות, שהיא הנותנת את הטון כיום, עדיין נותרה ללא מענה השאלה - צפיות לגבי סוג הנזק, או לגבי היקף הנזק?
פיתוחים פסיקתיים בבית המשפט העליון
בישראל, כאמור, נראתה מחלוקת בפסיקה באשר לפרשנות ס׳ 76(1) לפקודה.
- פסק-דין מלכה נ' היועץ המשפטי לממשלה
עובדות המקרה: אדם פגע באמצעות רכבו בילד בן שנתיים וגרם לו לשבר בזרועו. במסגרת הטיפול שניתן בבית החולים, לא הזריקו הרופאים לילד זריקת אנטי-טטנוס, משום שסברו שאין בכך צורך, היות שדובר בשבר סגור. כעבור מספר ימים, התפתח נמק באזור השבר, דרך הנמק חדרו חידקיי טטנוס לגופו של הילד וגרמו למותו.
ההכרעה: בית המשפט דחה בפירוש את הלכת Polemis והחיל את מבחן הצפיות ביחס להליך הגרימה, בדומה להלכה האנגלית בפסק-דין The Wagon Mound.
- פסק-דין ליאון נ' רינגר
בעניין זה המשיכה להתפתח המחלוקת באשר לסוג הצפיות הנדרש.
עובדות המקרה: אדם נפגע בגבו בתאונת דרכים. כתוצאה מהפגיעה ובשל רגישות נדירה שהייתה לו, התפתח גידול סרטני במקום הפגיעה. הניזוק תבע פיצוי מהמזיק גם על נזק זה. על פניו, מהווה הגידול הסרטני תוצאה ישירה של הנזק הראשוני - הפגיעה בגב עקב התאונה. אולם, היות שמקרים מסוג זה הם נדירים, נחשב הנזק כבלתי-צפוי. מסיבה זו, קריטית שאלת פרשנותו שלס׳ 76 לפקודה, לגבי המבחן אותו אימץ הסעיף.
ההכרעה: בית המשפט אימץ את מבחן הצפיות, אולם, להבדיל מאנגליה, החיל את הדרישה ביחס לסוג הנזק ולא ביחס לתהליך גרימת הנזק. יוצא מכך שכל נזק שניוני מאותו סוג, שהתפתח מהנזק הראשוני, ייחשב כבר פיצוי, גם אם טיבו, תהליך גרימתו והיקפו היו בלתי-צפויים לחלוטין. להבחנה זו, בין צפיות סוג הנזק לבין צפיות תהליך גרימת הנזק והיקפו, קיימת משמעות מרחיקת לכת לעניין "הלכת הגולגולת הדקה" (חולשתו המיוחדת של התובע), שהרי אז אין צורך לדון בצפיות היקף הנזק והליך גרימתו עקב הרגישות המיוחדת, שכן מה שבוחנים הוא צפיית סוג הנזק בלבד.
- פסק-דין בן-ציון נ' מגורי בת-ים
בפסק דין זה ריכך בית המשפט העליון את ההלכה שנקבעה בפסק-דין רינגר.
עובדות המקרה: עורך דין מעד על אבן שפה שהושארה על המדרכה, נפל, ונפגע בידו. כשש שנים לאחר האירוע, הוא טיפס על סולם, כאשר תקף אותו כאב פתאומי בידו הפגועה וגרם לנפילתו. כתוצאה מאותה נפילה אחרונה, נפגע עורך-הדין בברכו.
ההכרעה: בהתאם להלכת רינגר, לכאורה נחשב גם הנזק שנגרם לברך כנזק בר-פיצוי, לצד הנזק שנגרם ליד, משום ששני הנזקים נופלים תחת אותה הקטגוריה של נזק גוף. אולם, בית המשפט התעלם מהלכת רינגר, וקבע כאן שתהליך הגרימה הוא בלתי-צפוי, עקב המרחק בזמן ובמקום מאירוע הנזק הראשוני. קביעה זאת, בנוסף לשיקולי צדק והוגנות, הובילה להחלטה כי אין לפצות את הניזוק. כלומר, בית המשפט קבע שצפיית תהליך גרימת הנזק מהווה שיקול רלוונטי במסגרת מבחני ריחוק הנזק.
- פסק-דין משה נ' קליפורד
בעניין זה בלט בחשיבותו ההבדל בין הקביעה כי מבחן הצפיות חל על סוג הנזק, לבין הקביעה כי המבחן חל על תהליך גרימתו. נקבע שם כי לגבי נזק ראשוני, יש להוכיח במסגרת ביסוס הקשר הסיבתי המשפטי גם את תהליך הגרימה, זאת בניגוד להלכת רינגר, לפיה כשמדובר בנזק שניוני, כל שצריך להוכיח הוא את צפיית סוג הנזק.
עובדות המקרה: זריקת הרדמה שקיבלה ילדה במהלך טיפול שיניים שיגרתי, אצל רופא מתנדב, גרמה לה לנזק מוחי קשה, ולשיתוק בגפיים. התוצאה הצפויה עקב שימוש בזריקה כגון זו הייתה נמנום קל וסחרחורות. הנזק המוחי הקשה היה, אפוא, בלתי-צפוי.
ההכרעה: בית המשפט קבע שרופא השיניים התרשל וכי קיים קשר סיבתי עובדתי בין ההתרשלות לבין הנזק. השאלה העיקרית בפסק הדין התעוררה בשדה הקשר הסיבתי המשפטי, משום שתהליך הגרימה במקרה דנן לא ניתן היה לצפייה, ואילו סוג הנזק כן. סיווג השיתוק כנזק ראשוני היה מוביל, אם כן, לאי-חיובו של רופא השיניים בפיצוי בגין השיתוק שנגרם לילדה.
- השופט ת' אור: קבע שהשיתוק מהווה נזק שניוני, שהתפתח מהנזק הראשוני, שאותו הגדיר כטשטוש עקב הזריקה, ולכן יש להוכיח צפיות רק באשר לסוג הנזק. בנימוקיו הוא מסתמך על פסק דין רינגר, ומפרש אותו כך שאם סוג הנזק השניוני זהה לסוג הנזק הראשוני, והוא צפוי, הרי שאז לא נדרשת צפיות של תהליך הגרימה או היקף הנזק.
הבעייתיות בגישתו של השופט אור, היא כי הנזק השניוני, כפי שהגדיר אותו כאן, לא נגרם במסגרת תהליך גרימה מובחן, כפי שנדרש לשם הגדרת נזק כשניוני, אלא במסגרת אותו הליך שגרם לנזק הראשוני.
- שופטי דעת המיעוט: סברו, בניגוד לדעתו של השופט אור, שהשיתוק מהווה המשך ישיר של הנזק הראשוני, ואינו נזק שניוני נפרד. מאחר שהנזק המוחי הקשה לא היה צפוי, נשללת לגישתם האחריות במישור הקשר הסיבתי המשפטי, משום שדורש צפיות גם ביחס לתהליך הגרימה, ולא ביחס לסוג הנזק בלבד. לשיטתם, אין כלל מקום להתייחס לסוגיית ריחוק הנזק במקרה דנן.
- השופטת (כתוארה דאז) ד' ביניש: סברה אף היא כי הנזק המוחי הוא נזק ראשוני, אולם לתפיסתה, הליך גרימה של נזק מוחי כלשהו, עקב הגעת חומר מרדים למוח, היה צפוי, ולכן יש לחייב את הרופא. גם לגישתה, אין מדובר במקרה של ריחוק נזק, אלא בסוגיה של קשר סיבתי משפטי לנזק ראשוני, שתהליך גרימתו היה צפוי.
- פסק-דין עיזבון חננשווילי נ' רותם חברה לביטוח בע"מ
עובדות המקרה: אדם נפגע בתאונת דרכים עצמית וסבל משברים ברגליים. עוד בטרם הספיק להגיש תביעה נגד חברת הביטוח שלו ולפני שמצבו הרפואי התייצב כך שהתאפשר לו לחזור לעבודה, נפגע בתאונת דרכים נוספת, בה נהרג. השאלה המרכזית שנדונה בבית המשפט המחוזי הייתה - מי מבין שתי חברות הביטוח הנתבעות - זו של המנוח, או זו של הנהג שגרם לתאונה השנייה - אחראית לנזק בגין אבדן כושר ההשתכרות של המנוח בתקופה שבין התאונה השנייה למועד המשוער של תום תוחלת חיי עבודתו.
ההכרעה: בית המשפט העליון, מפי השופטת ש' נתניהו, אישר כי שאלת היקף הנזק לו אחראי המזיק נקבעת באמצעות שימוש במבחן הצפיות, כך שהמזיק אחראי רק לאותו הנזק שצריך ויכול היה לצפות. אמנם הועלתה שאלת רלוונטיות מבחן הצפיות בנוגע לעילות נזיקיות במשטרי אחריות חמורה או מוגברת (למשל חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים), אך השאלה הושארה בצריך עיון, משום שלא היה כאן קושי להגיע למסקנה שהנזק המדובר לא היה רחוק מדי. בנוסף, מציינת השופטת נתניהו, כי שאלת הסיבתיות המשפטית, שבתוכה נכללת סוגיית ריחוק הנזק, בניגוד לשאלת הסיבתיות העובדתית, היא שאלה מובהקת של מדיניות משפטית, שמטרתה לתחום את גבולות האחריות בנזיקין. מטרתו של מבחן ריחוק הנזק היא לצמצם את סוג הנזק והיקפו ולברור מתוך כלל הנזקים את הנזקים להם יחוב המזיק באחריות.
- פס"ד קרנית נ' גינת
עובדות המקרה: התובעת נפצעה בתאונת דרכים, אושפזה בבית חולים ולאחר מכן הועברה לשיקום. לאחר התאונה, קפצה התובעת מקומה רביעית, בניסיון להתאבד. היא הגישה תביעה בגין נזקי הגוף שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה, ובהם כללה את הנזקים שנגרמו לה עקב ניסיון ההתאבדות. שאלת הזכאות לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו עקב ניסיון ההתאבדות נדונה במסגרת סוגית ריחוק הנזק.
ההכרעה: בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה וחייב את הנתבעת לפצות את התובעת בגין כל נזקיה. ניסיון ההתאבדות הוגדר כנובע מהנכות שנגרמה לתובעת בעקבות התאונה וכהתפתחות טבעית שלה. מעניין לראות כיצד בפסק-דין זה, השופט אור, בשונה מחוות דעתו המאוחרת בפסק-דין קליפורד, אינו מתעלם מתהליך הגרימה, ומחיל עליו את מבחן הצפיות, במסגרת המבחנים לקביעת ריחוק הנזק.
פסיקת בתי המשפט המחוזיים
- פסק-דין גואטה נ' אלבז
עובדות המקרה: ילדה כבת ארבע נפגעה על ידי מכונית צבאית בדרכה מגן הילדים. כתוצאה מהתאונה, סבלה הילדה מנזקי גוף ואושפזה בבית חולים למשך ארבעה ימים. הילדה והוריה הגישו תביעה לתשלום נזקי התאונה כנגד נהג הרכב וכנגד המדינה. פסיכיאטר מומחה, שמונה על ידי בית המשפט, קבע לילדה התובעת 10% נכות, המורכבים בחלקם מאיחור התפתחותי מולד, שאינו קשור כלל לתאונה, וחלקם מנזקי השפעה סביבתית, שנובעת מהתנהגות הוריה בעקבות התאונה.
ההכרעה: בפסק-הדין נקבע כי יש לנהוג זהירות מפני הרחבת מבחני הסיבתיות, בייחוד במציאות הקשה של תאונות דרכים הפוגעות באחוז ניכר של האוכלוסייה וכן כאשר בנטל הפיצוי נושאת קופת הציבור. כלומר, ביהמ"ש מיישם את מבחני הסיבתיות המשפטית בהתאם למדיניות המשפטית הרצויה.
לא ברור מפסק-הדין כיצד יושם מבחן ריחוק הנזק ומדוע נקבע שהנזק שהוסב על ידי ההורים נחשב רחוק מדי מכדי לייחסו למזיק. עם זאת, מפנה בית המשפט להלכת רינגר, שם, כאמור, נקבע כי יוחל מבחן הצפיות לעניין סוג הנזק.
- פסק-דין ג'נאח נ' כהן
עובדות המקרה: אדם נפצע בתאונת דרכים, אשר בעקבותיה הפך לנכה ובעל קשיי ניידות. אשת התובע הפעילה משפחתון, אותו ניהלו השניים במשותף. עלתה בפסק-הדין השאלה - האם הנזק שנגרם לניהול המשפחתון נחשב קרוב מספיק לצורך פסיקת פיצוי בגינו.
ההכרעה: בית המשפט המחוזי קבע כי המשפחתון מהווה עסק שלתובע הייתה נגיעה ישירה אליו. על כן, יש לראות את הנזק לניהול המשפחתון כנזק שנגרם באורח טבעי ובמהלכם הרגיל של הדברים, כאמור ב- ס׳ 76(1) לפקודת הנזיקין. כמו כן, הוזכרה כאן המחלוקת, שטרם הוכרעה בפסיקה עד לשלב זה, בין מבחן הצפיות למבחן הסיכון. אך גם כאן לא עלה, בסופו של דבר, הצורך להכריע בין שני המבחנים והתאמתם למשטר אחריות מוחלטת, משום שנקבע שגם בהתאם למבחן הסיכון, הנזק האמור הוא נזק בר-פיצוי.
חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975
מקום בו עולה תדירות בישראל סוגיית ריחוק הנזק הוא במקרים של נזק הנגרם עקב תאונת דרכים. לדוגמה, אדם נפגע בתאונת דרכים ובדרך לבית החולים, פוגע ברק באמבולנס שהסיע אותו. בבית החולים, הוא מקבל זריקה, שכתוצאה ממנה נגרם לו זיהום קשה. על אילו מהנזקים המתוארים תחוב חברת הביטוח בפיצוי? פיצויים עקב נזקי תאונות דרכים מוסדרים באמצעות חוק מיוחד: חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "חוק הפלת"ד").
תרופה בגין נזקי גוף
4. (א) על זכותו של נפגע לפיצוי על נזק גוף יחולו הוראות סעיפים 19 עד 22, 76 עד 83, 86, 88 ו-89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן - פקודת הנזיקין), ואולם - ...
§4(א) לחוק הפלת"ד הוא ההוראה המקבילה להוראתס׳ 76(1) בפקודת הנזיקין, שלמעשה מפנה ישירות אל ההסדר בפקודת הנזיקין העוסק בריחוק הנזק ומאמצת אותו לחלוטין. מכאן, לכאורה, עולה כי ההסדר בשני החוקים זהה. עם זאת, ישנו הבדל חשוב בין שני החוקים, הנובע מהוראת ייחוד העילה ב-§8 לחוק הפלת"ד.
הוראת ייחוד העילה
8. (א) מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה, לרבות תביעה על פי ביטוח כאמור בסעיף 3(א)(2) ובסעיף 3(ד) לפקודת הביטוח, לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף, זולת אם נפגע בתאונה שנגרמה על ידי אדם אחר במתכוון.
הוראת ייחוד העילה מציבה מחסום בפני נפגע בתאונת דרכים מהגשת התביעה נגד האחראים לה לפי פקודת הנזיקין ומפנה אותו לתבוע נזקיו בהתאם לחוק הפלת"ד, מהחייבים על-פיו בלבד: הנהג, בעל הרכב, המחזיק בו והמבטח. הרציונל שעומד מאחורי הוראה זו הוא פישוט ההליכים המשפטיים עבור נפגעים ומניעת ריבוי צדדים למשפט.
בהתאם לפרשנות בית המשפט העליון להוראה זו, המחסום שהיא מהווה פועל גם כנגד תביעות של נפגע בתאונת דרכים בגין נזקים נוספים ואחרים שנגרמו לו, כתוצאה מרשלנות רפואית של מי שטיפל בו בעקבות התאונה, ללא קשר למרחק בזמן ובמקום מאירוע התאונה ולמידת הרשלנות - כלומר נזקים שניוניים. הנפגע יכול לצרף את נזק נוסף זה לתביעתו כנגד החייבים על-פי חוק הפלת"ד בלבד. הוראה זו גם שוללת את זכות הנתבעים על-פי חוק הפלת"ד לחזור אל המזיקים האחרים בתביעת שיפוי או השתתפות, כך שנוצר פטור מלא מאחריות לכל החייבים על-פי פקודת הנזיקין, שהיו אחראים לגרימת התאונה, הן ישירות והן בעקיפין. הלכה זו נקבעה בפרשת אכרם חוסיין.
עובדות המקרה: הולך רגל נפצע ברגלו בתאונת דרכים. הוא נותח בבית החולים ומצבו התדרדר, עד כדי קטיעת רגלו. מבטח הרכב, שנתבע על-פי חוק הפלת"ד, ביקש להגיש הודעת צד ג' לרופא ולבית החולים.
ההכרעה: בית המשפט העליון דחה את הבקשה, כשהגיע למסקנה לפיה באופן חד-משמעי, חייבים על-פי חוק הפלת"ד אינם יכולים לחזור בתביעת שיפוי או השתתפות מגורמים אחרים לנזק, תהיה אחריותם אשר תהיה. המבטח נותר, כתוצאה מכך, הכתובת הבלעדית עבור הנפגע לצורך קבלת פיצוי בגין נזקי התאונה הראשוניים, כמו גם בגין הנזקים השניוניים שנגרמו כתוצאה מהטיפול שניתן עקב התאונה.
התנגשות הוראת ייחוד העילה עם עיקרון ריחוק הנזק
על-פי הפרשנות המוצגת לעיל, מתנגשת הוראת ייחוד העילה בעיקרון הקשר הסיבתי וכן פוגעת בעיקרון ריחוק הנזק. כפי שנראה בפרשת חוסיין, הפסיקה פטרה באמצעות הוראת ייחוד העילה גם את האחראים ברשלנות רפואית לכל נזק גוף, או החמרתו, במהלך טיפולם בנפגע, ללא קשר למידת רשלנותם, לסוג הנזק הראשוני והשניוני ולחלוף הזמן.
במאמרו "נזק גוף שראשיתו בתאונת דרכים וסופו ברשלנות רפואית" שהתפרסם בביטאון לשכת עורכי הדין בישראל - "הפרקליט", קורא עו"ד שמואל מורד, מרצה במכללה האקדמית בנתניה ומנהל מחלקת התביעות בחברת הביטוח "אבנר", לבטל את הוראת ייחוד העילה. זאת לאור החסינות שיוצרת ההוראה למזיקים שאינם נכללים בחוק הפלת"ד, הסתירה שבה היא עומדת ביחס להוראות יסוד בדיני הנזיקין (בין השאר עיקרון ריחוק הנזק) והאפקט ההפוך שנוצר בעקבותיה, של ריבוי התדיינויות מזיקים שונים, בניסיון להוכיח שבתאונה הנדונה היה מעורב רכב ולכן היא מהווה "תאונת דרכים".
תחולת מבחני ריחוק הנזק על חוק הפלת"ד
- פסק-דין שטור נ' מימון
עובדות המקרה: התובע נפגע בתאונת דרכים ונחבל ברגליו. מומחה לאורתופדיה, שנתמנה מטעם בית המשפט, קבע לו נכות בשיעור של 19% בגין הפגיעה ברגליו ובנוסף, נכות "קוסמטית" בגין הצלקות הניתוחיות שהוסבו לו. עם זאת, התובע לא היה אדם בריא גם לפני התאונה וסבל ממגבלות נוספות-מולדות בתחום האורתופדי, בשיעור של 44%, וכן מפיגור שכלי קל עד בינוני. בעקבות התאונה, עבר התובע לשהות במוסד סיעודי המיועד לקשישים, חרף גילו הצעיר יחסית, שם גם ביקש להישאר. הנתבעים, לעומת זאת, סברו כי לא מוטלת עליהם חובה משפטית לשאת בהוצאות שהותו שם.
ההכרעה: לדברי בית המשפט המחוזי, אין בכוחם של כללי ריחוק הנזק כדי לגרוע מהחבות בגין הנזק הראשוני, אך הם יכולים להרחיבה לעבר נזקים נוספים, הקרובים לנזק הראשוני. התפיסה המובעת כאן שונה מהתפיסה המקורית של כלל ריחוק הנזק כמקטין את אחריות הנתבע. תפיסה זו הולמת את המצב כיום, שבו כלל ריחוק הנזק משמש בפועל להגדלת אחריות הנתבע, ולא להקטנתה ותיחומה.
לגבי מבחן הצפיות, העוסק בסוג הנזק, נאמר כאן כי אין בו תועלת כאשר עוסקים במשטר אחריות מוגברת, כשל חוק הפלת"ד. החוק עוסק כולו בנזקי גוף ועל כן, הופך בו במקום כל נזק גוף הנדון בתביעה בהתאם לו לנזק קרוב.
- פסק-דין גמליאל נ' לובטון
עובדות המקרה: המבקש נפגע בתאונת דרכים, סבל מחבלה קשה בשורש כף יד ימין, ונזקו הוחמר עקב רשלנות רפואית. התובע טען, כי גם אם ההחמרה במצבו של הנתבע נובעת מרשלנות רפואית, הרי שיש לתבוע את הפיצוי על הנזק שנגרם כתוצאה ממנה במסגרת תביעה על-פי חוק הפלת"ד. ההכרעה: בית המשפט פסק, בהתאם להלכת אכרם חוסיין, כי לפי הוראת ייחוד העילה ב-§8(א) לחוק הפלת"ד, נשללת מנפגע שיש לו עילה על-פי חוק הפלת"ד כל עילה על-פי פקודת הנזיקין בשל אותו נזק. זהו הכלל גם כאשר מדובר בהחמרת נזק עקב טיפול רפואי רשלני.
- פסק-דין ליפשיץ נ' משרד הבריאות
עובדות המקרה: התובע נפגע בתאונת דרכים ונותח ברגלו. הוא הגיש תביעה על-פי חוק הפלת"ד, שניתן בה פסק-דין. כשנה לאחר מכן, הוא נותח שוב בגלל החמרה במצב רגלו ונגרם לו נזק עקב הניתוח. התובע תבע בגין הנזק שנגרם בשל הניתוח על-פי פקודת הנזיקין, אך בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת הנתבעים לדחות את התביעה על הסף, לאור הוראת ייחוד העילה בחוק הפלת"ד.
ההכרעה: ערעור התובע על פסק דינו של בית המשפט המחוזי התקבל על ידי בית המשפט העליון. נפסק שם שלמרות הוראת ייחוד העילה, כשעילה על-פי חוק הפלת"ד לא עומדת יותר לנפגע, כיוון שמוצתה בפסק-דין סופי, אין הצדקה לשלול ממנו עילת תביעה על-פי דיני הנזיקין הכלליים בגין נזק שנגרם לו לאחר מכן.
ריחוק הנזק בדין הישראלי - סיכום
מהמקרים המתוארים לעיל עולה, כי מגמת בית המשפט העליון בסוגיית ריחוק הנזק היא אימוץ מבחן הצפיות לגבי סוג הנזק, לצורך בחינת שאלת ריחוק הנזק. עם זאת, בפסקי דין העוסקים בחוק הפלת"ד, נראית התלבטות מסוימת באשר להתאמת מבחן הצפיות לחוק שמתבסס על משטר של אחריות חמורה ועוסק בסוג אחד בלבד של נזקים - נזקי גוף.
היבטים רלוונטיים בהצעת חוק דיני ממונות
הצעת חוק דיני ממונות (הקודיפיקציה) עתידה להחליף 17 חוקים קיימים מתוך החקיקה האזרחית בישראל, ובהם גם את פקודת הנזיקין. במסגרת ההצעה, מוחלף ס׳ 76(1) בסעיפים 455 ו-458, תחת הכותרת - מטרת הפיצויים ומבחן ריחוק הנזק:
פיצויים בשל נזק
455. הנפגע זכאי לפיצויים מהמפר בשל הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה.
ריחוק נזק בשל עוולה
458. פיצויים בשל עוולה כאמור בסעיף 455 יינתנו רק בשל נזק שעלול להיגרם באופן טבעי במהלך הרגיל של הדברים ושנגרם במישרין מעוולת המפר.
הפרה מוגדרת ב-§6 שבפרק השני לחוק - הגדרות, כ"מעשה בניגוד לחיוב".
כלומר, עולה מהנ"ל שלא נעשה במסגרת הצעת החוק שינוי בהוראת החוק המהותית העוסקת בריחוק הנזק וכי השינוי היחידי שמוצע עם הקודיפיקציה הוא שינוי מבני, שנובע בעיקר, בהקשר זה, מהאיחוד בין הוראות הפיצוי הנזיקיות לאלו החוזיות.
ראו גם
לקריאה נוספת
פקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח-1968
חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975
הצעת חוק דיני ממונות, התשס"ו-2006
- פסיקה
ע"פ 47/56 מלכה נ' היועמ"ש, פ"ד י, 1543
ע"א 390/62 רינגר נ' ליאון, פ"ד יז 1662, 1670
ע"א 223/80 בן ציון נ' מגורי בת-ים, פ"ד לו(3) 113
ע"א 248/86 עיזבון לילי חננשווילי נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(2)529
ע"א 3765/95 אכרם חוסיין נ' ד"ר טורם, פ"ד נ(5) 573
ע"א 8109/95 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' שולמית גינת, פ"ד נב(5) 637
דנ"א 7794/98 משה נ' קליפורד, פ"ד נז (4) 721
ע"א (ת"א) 1720/92 יצחק גואטה נ' שני אלבז (לא פורסם, 29.12.1994)
ת"א (ת"א) 654/92 רחמים ג'נאח נ' יפרח כהן (22.4.1996)
ת"א (ב"ש) 305/95 שטור מוריץ נ' מימון שלה (4.3.1999)
ע"א (חי') 1536/03 כהן אהרון נ' אסור חנניה (לא פורסם, 1.4.2004)
בש"א (חי') 11113/06 (ת"א 670/06) גמליאל אליהו נ' לובטון גבי (19.12.2006)
- פסיקה אנגלית
Re Polemis and Furness v. Withy & Co., Ltd. [1921] 3 K.B. 560
Overseas Tankship (U.K.) Ltd. V. Moris Dock and Engineering Co., Ltd. [1961] A.C. 388 (Wagon Mound No. 1).
- ספרות משפטית
גד טדסקי, דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית (ירושלים, תשל"ז)
א' ענבר, דיני נזיקין: בראי ההלכה הפסוקה (רמת-גן, התשס"ג)
- מאמרים
רונן פרי, הכול צפוי והרשלנות נתונה, משפטים לה (תשס"ה) 359
אליעזר ריבלין, ועוד על תאונת הדרכים ועל הקשר הסיבתי, הפרקליט לד (תשמ"א) 130
ישראל גלעד, "הסיבתיות במשפט הנזיקין הישראלי - בחינה מחודשת", משפטים יד (תשמ"ד) 15
ישראל גלעד, אהוד גוטל "על הרחבת האחריות בנזיקין בהיבט הסיבתי - מבט ביקורתי" משפטים לד (2) (תשס"ד) 385
ש' מורד, "נזק גוף שראשיתו בתאונת דרכים וסופו ברשלנות רפואית", הפרקליט מח (תשס"ה)
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: פקודת הנזיקין |
• פסק הדין משה נ' קליפורד (מתוך האתר המשפטי נבו)
• הרחבה על פסק הדין Re Polemis
• חוק הפלת"ד - נוסח מלא
• כתבה על עקרונות התביעה בנזיקין
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.
