| ענפי המשפט עריכה
|
|
טוען את הלשוניות...
המשפט הפלילי הוא ענף משפטי, שתכליתו הסדרת חיי החברה, על ידי הגדרת התנהגויות שליליות מסוימות כבלתי-חוקיות, וזאת באמצעות כללי עשה ואל-תעשה. אדם המפר כללים אלה יואשם בביצוע עבירה פלילית, עשוי לעמוד לדין, ולהיענש בהתאם לעונשים הקבועים בחוק.
המשפט האזרחי (נקרא גם המשפט הפרטי) הוא שם כולל למספר ענפים משפטיים, המסדירים את מערכות היחסים שבין ישויות משפטיות פרטיות (בני אדם או חברות) לבין עצמם. המשפט האזרחי מסדיר את הזכויות ברכוש, עוסק בהתחייבויות רצוניות ולא רצוניות בין פרטים ובמערכת היחסים בתוך התא המשפחתי. למשפט האזרחי תפקיד חשוב בעיצוב יחסי הגומלין שמתקיימים בתוך חברה אנושית, הן כדי להבטיח מערכת חברתית יציבה והן כדי לאפשר שגשוג וצמיחה חברתית וכלכלית.
משפט מסחרי, העונה גם לשם דיני סחר, הוא משפט החל על היחסים, זכויותיהם והתנהלותם של אנשים ועסקים העוסקים במסחר, סחורה, סחר ומכירות. כמו כן, משפט מסחרי עוסק בכל הנוגע בתחום החברות המסחריות, הקמת ופירוק חברה, הסכמי מייסדים, שותפויות ועוד.
משפט בין-לאומי הוא ענף משפטי העוסק בסוגיות משפטיות בהן מעורבים ישויות משפטיות (אנשים, תאגידים, מדינות) שמתקיימים בין מדינות, כלומר בין שיטות משפט שונות ורגולציות וחוקים שונים.
1 100% #8E236B #DEB887 |
| שיטות המשפט עריכה
|
טוען את הלשוניות...
שיטות המשפט ברחבי העולם מתחלקות למשפחות של שיטות משפט, שהתפתחו במקביל לכיוונים שונים, ובגלל נסיבות היסטוריות בעלות מאפיינים שונים. לשיטות המשפט המשתייכות למשפחה מסוימת יש מאפיינים דומים, אך במדינות רבות יש ערבובים שונים בין שיטות המשפט, בהתאם למאפייני אותה מדינה. נהוג לחלק את שיטות המשפט למשפחות הבאות:
- המשפט המקובל - שמקורו במשפט האנגלי, ובשימוש בממלכה המאוחדת ובארצות הברית, בנוסף למדינות רבות שהיו בעבר בשליטת האימפריה הבריטית, כגון אוסטרליה וישראל.
- המשפט הקונטיינטלי - שמקורו במשפט הרומי שהיה נהוג באימפריה הביזנטית. זהו המשפט המקובל באירופה ובמדינות אחרות בעולם בהן שלטו האימפריות האירופאיות, כגון וייטנאם, ברזיל ומדגסקר.
- משפט דתי - המבוסס על שיטות המשפט שהיו נהוגות בידי המוסדות הדתיים. מתחלק למשפט הקאנוני בעולם הנוצרי, משפט השריעה בעולם המוסלמי, ומשפט הלכתי ביהדות.
- משפט מנהגי - שם כולל למספר רב של שיטות משפט מקומיות שהיו נהוגות בידי אוכלוסיות מקומיות שאינן משתייכות למשפחות המשפט האחרות. במרבית המדינות בהן שיטת משפט זו נהוגה היא משולבת עם שיטות נוספות, כגון עם המשפט המקובל בהודו ועם המשפט הקונטיננטלי בסין.
המשפט המקובל (באנגלית: Common law) הוא שיטת המשפט המרכזית הנהוגה באנגליה ומדינות שהשתייכו בעבר לאימפריה הבריטית. נהוג לחלק את המשפחה הזו לשני מוקדים מרכזיים, הראשוני, שהוא המשפט האנגלי, והשני, שהוא המשפט האמריקאי. לעיתים שיטה זו נקראת "המשפט האנגלו-אמריקאי".
ייחודיותו של המשפט המקובל הוא בעקרונות של עצמאות מערכת המשפט, ועקרון התקדים המחייב, שמעניק לרשות השופטת סמכויות חקיקה לא סטטוטוריות, כלומר, שלא על ידי החלטת פרלמנט. במדינות המשפט המקובל, לבתי משפט מסוימים יש סמכות לקיים ביקורת שיפוטית, לבטל חוקים ואף לחוקק אותם.
משפט עברי הוא מונח מודרני הבא להגדיר את מכלול התורה המשפטית המופיעה בהלכה ובמקורות העבריים השונים החל ממתן תורה. על מקורות המשפט העברי נמנים המשנה, התלמוד, ספרות השו"ת והפסיקה.
המשפט העברי נידון בתורה שבכתב לראשונה בספר שמות בפרשת משפטים, שם מובאים רוב דיני הממונות המוזכרים בתורה בכלל, דיני עבדים, דיני רוצח וכן הוראות המתייחסות לשופטים. פרשה נוספת המהווה מקור חשוב לדיני המשפט העברי היא פרשת שופטים שבספר דברים. בפרשה זו לא נידונים דיני ממונות אך מובאת בה החובה להקים מערכת משפט הוגנת וכן נתבארו בפרשה דיני זקן ממרא, דיני עדות (הלכה) ודינים נוספים העוסקים ברצח.
אף שהמשפט במדינת ישראל הוא משפט חילוני, אשר שואב את עקרונותיו מן המשפט המקובל ומן הדין העות'מאני, יש בו השפעה של המשפט העברי. במקרים מסוימים הוכנסו עקרונות המצויים במשפט העברי לתוך חוקי מדינת ישראל. דוגמאות לכך:
בנוסף לדוגמאות ספציפיות אלה, חוק יסודות המשפט, התש"ם-1980, קבע זיקה ל"עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל", ובתיקון משנת 2018 הורחבה זיקה זו ל"עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של המשפט העברי ומורשת ישראל".
השָׁרִיעָה (בערבית: الشريعة) הוא הדין האסלאמי, המסדיר את כל תחומי החיים והחברה. השריעה מקבילה באופיה ובמטרתה להלכה ביהדות. ישנם ארבעה זרמי הלכה מוסלמים סונים: מאלכית, חנבלית, חנפית ושאפעית, כאשר ארבעתם נחשבים אורתודוקסים במידה שווה. על פי התפיסה האסלאמית, השריעה היא הדת כולה, הדת אשר אללה בחר לעבדיו, ואשר באמצעותה הוא הנחה אותם בנוגע לדברים שעליהם לעשות ולדברים אשר מהם עליהם להימנע, ודרכה הוא הבהיר להם את המותר ואת האסור.
האסלאם, בדומה ליהדות ולדתות-הלכה (דתות אורתופרקטיות) אחרות, אינו מבחין, עקרונית, בין הפולחן הדתי לבין חיי היומיום. לפיכך, השריעה עוסקת לא רק בטקסים דתיים או בפעולות שבין אדם לחברו אלא גם בכללים לביצוע פעולות אישיות (אכילה, רחצה וכיוצא באלה). כמו כן עוסקת השריעה בהיבטים רבים, חילוניים לכאורה, של החיים: פוליטיקה, כלכלה, בנקאות אסלאמית, דיני עבודה, חוזים ועוד.
אחת המטרות לחקיקה, להגשים את מטרת טובת כלל הציבור והרחקת האדם מהרוע והשחיתות בחיי היומיום ובעולם הבא. בהתגשם זה, בשמירת חמשת הגדולים, והם: שמירת הנפש, שמירת הערווה והצאצאים, שמירת הדעת, שמירת הכסף, ושמירת הדת.
מאמצע המאה ה-19 חוקקו במדינות מוסלמיות חוקים חילוניים בתחומים שונים כמו בתחום המסחרי והפלילי, אך לא חוקקו חוקים בענייני אישות. בתחום המסחרי והפלילי נתקבלו ספרי חוק מערביים ונחקקו חוקים חדשים בהשראה מערבית, לדוגמה, ספר החוקים העות'מאני "המג'לה".
1 100% #8E236B #DEB887 |
|
.png)
