רעידת האדמה באירפיניה (1980)
| מגניטודה | 6.9 |
|---|---|
רעידת האדמה באירפיניה (באיטלקית: Terremoto dell'Irpinia) התרחשה ב-23 בנובמבר 1980, באזור אירפיניה, כ-100 ק"מ מזרחית לנאפולי, איטליה. גודל הרעידה היה Mw=6.9 בסולם מגניטודה לפי מומנט, והעוצמה הסייסמית הייתה בדרגה X (נוראה) בסולם מרקאלי. היא הייתה אחת מרעידות האדמה ההרסניות ביותר בתולדות איטליה, וגרמה לאלפי הרוגים ופצועים ולהרס נרחב במחוזות קמפניה ובזיליקטה, בדרום המדינה, וכן ולהשפעות ארוכות טווח על האזור.
רקע גאולוגי
אירפיניה, אזור הררי בדרום איטליה, ממוקמת על קווי שבר טקטוניים פעילים, וסבלה בעבר לעיתים קרובות מרעידות אדמה. רעידת האדמה בשנת 1980 התרחשה כתוצאה מתנועה של הלוח האירואסייתי בהרי האפנינים, חלק ממערכת טקטונית מורכבת באזור הים התיכון. מוקד רעידת האדמה היה בעומק של כ-10–15 ק"מ, והיא נמשכה כ-90 שניות.
השפעות מיידיות
אבדות בנפש ונזקים
לפי נתונים רשמיים, רעידת האדמה גרמה למותם של כ-2,914 בני אדם, אם כי הערכות לא רשמיות מדברות על מספרים גבוהים יותר. כ-8,850 בני אדם נפצעו, וכ-280,000 איש נותרו חסרי בית.
כ-1,500 כפרים ועיירות נפגעו. מספר עיירות נהרסו כמעט לחלוטין, בהן קונזה דלה קמפניה (אנ'), לבו (אנ') וסנט'אנג'לו דיי לומברדי (אנ').
מבנים רבים קרסו, במיוחד בתי אבן ישנים ומבנים שנבנו בבנייה מסורתית, ללא חיזוקים סייסמיים. בתי חולים, כנסיות ומבני ציבור ספגו נזק כבד ונדרשו פעולות חילוץ מורכבות.
העיירות בנפת אבלינו נפגעו בצורה הקשה ביותר. בעיירה סנטאנג'לו די לומברדי (אנ') נהרגו 300 בני אדם, בהם 27 ילדים ששהו בבית יתומים, ונהרסו בה 80% מהבתים והמבנים ההיסטוריים. העיירה לא שוקמה מעולם.
בעיירה בלוונו (אנ') נהרגו 100 איש בקריסת כנסייה שהייתה קיימת מימי הביניים, במהלך תפילות יום ראשון. מספר עיירות הסמוכות למוקד הרעש נהרסו לחלוטין, ועשרות מבנים בערים נאפולי וסלרנו קרסו, בהם בניין דירות בן 10 קומות.
תופעות גאולוגיות
ברעידת האדמה נרשמו מפולות קרקע ומפולות סלעים בהרים, שחסמו כבישים והקשו על הגישה לאזורים מוכי האסון. כמו כן נצפו במקומות רבים סדקים בקרקע ותזוזות קרקע.
לאחר רעידת האדמה הראשית נרשמו עשרות רעידות עוקבות, חלקן בעוצמה משמעותית (עד Mw=5.0 בסולם מגניטודה לפי מומנט), שהמשיכו לגרום הרס ואבדות בנפש.
תגובה ממשלתית ופעולות חילוץ
רעידת האדמה הרסה את כל קווי התקשורת באזור. רק יממה אחרי האסון נודע עליו לשלטונות, וצוותי חילוץ ראשונים הגיעו אחרי 30 שעות.[1]
התגובה הראשונית של ממשלת איטליה, בראשות ארנלדו פורלאני, זכתה לביקורת חריפה בשל איטיות וחוסר ארגון. הכבישים החסומים, תשתיות התקשורת שקרסו והיעדר תיאום בין רשויות מקומיות וארציות הקשו על פעולות החילוץ. רק לאחר כ-48 שעות החלו כוחות הצבא וההצלה להגיע בהיקף משמעותי.
ממשלת איטליה קיבלה סיוע בין-לאומי ניכר. מדינות רבות, בהן ארצות הברית, צרפת וגרמניה, שלחו צוותי חילוץ, ציוד רפואי וסיוע הומניטרי. כמו כן סייע בחילוץ ארגון הצלב האדום.
צוותי החילוץ נתקלו בקשיים רבים עקב מזג האוויר הקר של נובמבר. ניצולים רבים נותרו ללא מחסה, מזון או מים במשך ימים רבים, ושוכנו במחנות אוהלים דלים.
השפעות ארוכות טווח
שיקום ושחזור
ממשלת איטליה הקצתה כ-59 טריליון לירטות (כ-150 מיליארד אירו במונחים של 2025) לשיקום האזור. גרמניה המערבית תרמה 32 מיליון דולר וארצות הברית 70 מיליון דולר. עם זאת, חלק ניכר מהכספים הופנו לפרויקטים שאינם קשורים ישירות לשיקום, ותחקירים עיתונאיים שנערכו לאחר מכן גילו שהתקציב נוהל בצורה כושלת. רק כרבע מהסכום שימש לצורכי שיקום, בעוד שאר הכספים יצרו מעמד חברתי חדש לחלוטין של מיליונרים באזור, חלק ניכר מהסכום הלך לקאמורה, ומיליארדי דולרים הועברו לפוליטיקאים בשוחד.
עיירות רבות שוקמו במקומות חדשים, כיוון שהמיקומים המקוריים נחשבו מסוכנים מדי. לדוגמה, העיירה קונזה דלה קמפניה (אנ'), ששכנה סמוך למוקד רעידת האדמה, הוקמה מחדש במיקום מרוחק יותר.
בבניה מחדש הונהגו תקני בנייה מחמירים יותר, אם כי יישומם היה איטי וחלקי.
השפעה חברתית ותרבותית
רעידת האדמה גרמה להגירה משמעותית מהאזור, במיוחד של צעירים, שהיגרו בעיקר לערים נאפולי ורומא, או היגרו כליל מאיטליה. בשנים שלאחר מכן נרשם דילול משמעותי של האוכלוסייה באזורים הכפריים של דרום איטליה.
האירוע עורר דיון ציבורי על מוכנות איטליה לאסונות טבע ועל איכות הבנייה במדינה. הוא גם חשף את הפערים הכלכליים בין מחוזות צפון איטליה, הנחשבים למבוססים, לבין הדרום העני.
ארגוני פשע, במיוחד הקאמורה (המאפיה השולטת באזור קמפניה), הצליחו להחדיר אנשים מטעמם לפרויקטי השיקום וגזלו כספי ציבור. תופעה זו, שכונתה "המאפיה של רעידת האדמה", הפכה לסמל לשחיתות שלטונית. כמו כן התגלה שחלק מכספי הסיוע שימשו כשוחד לאנשי ציבור.
אנשי הקאמורה מעורבים מאז ועד היום כמעט בכל מיזמי הבנייה בדרום איטליה.
השפעה מדעית וסייסמית
רעידת האדמה הובילה לשיפור המחקר בתחום הסייסמולוגיה באיטליה.[2] מכוני מחקר שדרגו את מערכות הניטור וההתרעה, והחלו למפות סיכונים סייסמיים באופן מפורט ומדויק יותר.
לאחר רעידת האדמה הוחמרו תקנות הבנייה באזורים בעלי סיכון גבוה, אם כי יישומן נתקל בקשיים בשל עלויות גבוהות והתנגדות מקומית.
הנצחה
בעיירות שנפגעו, בהן סנט'אנג'לו דיי לומברדי, הוקמו אנדרטאות ומוזיאונים המנציחים את הקורבנות ומשמרים את זיכרון האירוע.
האירוע מוזכר בספרים, סרטים ויצירות אמנות. הסופר פרימו לוי ואחרים כתבו על ההשפעות התרבותיות והחברתיות של רעידת האדמה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ רעידות אדמה בהיסטוריה - ונזקיהן, חדשות, 26 באוגוסט 1984
- ↑ The Scientific Landscape of November 23rd, 1980 Irpinia-Basilicata Earthquake: Taking Stock of (Almost) 40 Years of Studies, MDPI, 2020 (באנגלית)
רעידת האדמה באירפיניה (1980)41677723Q1348884