רפאל ספורטה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רפאל ספורטה
לוחית זיכרון על ביתו של רפאל ספורטה ברח' אלכסנדר ינאי 18 בתל אביב

רפאל סַפּוֹרטָה (א' בניסן תרע"ג, 7 באפריל 1913כ"א בשבט תשמ"ג, 4 בפברואר 1983) היה משורר ילדים ישראלי. כתב מתוך תפיסת עולם יהודית-מוזיקלית, הרואה במילים חלק מיצירה ישראלית חדשה הפונה מחד למקורות ומאידך לחיים בארץ ישראל.

ביוגרפיה

ספורטה נולד במושבה היהודית מרגו שבקפריסין, לשם הגיע אביו אליהו בהזמנת המתיישבים כדי לשמש שו"ב. ב-1913 החל ללמד גם עברית ושימש רב בקהילתו הקטנה. ממנו למד רפאל בילדותו את השפה העברית וספג רוח לאומית.[1] עלה לארץ ישראל בגיל 11. למד בבית הספר תחכמוני בירושלים ובסמינר בית הכרם. לאחר מכן פעל במשך עשרות שנים כמורה ומנהל בתי ספר בתל אביב – "נווה צדק" עד סגירתו בשנת 1968 ומאז ב"אוסישקין". במקביל לעבודתו החינוכית, פרסם שירים, סיפורים ועיבודים, שרבים מהם הולחנו, ייסד וערך את הוצאת הספרים "תפוח: הספרייה החינוכית לטף" וערך את עיתון במחנה נחל.

רפאל ספורטה היה נשוי לרבקה זיסלין ואב לארבע בנות. הוא נפטר ב-1983, בגיל 70. נקבר בבית העלמין נחלת יצחק בתל אביב. על שמו כיכר בתל אביב.[2]

יצירתו

ספורטה חיפש את השורשים והזהות המוזיקלית היהודית-ישראלית מתוך הכרת תרבויות אחרות, הלך למקורות עבריים ולתנ"ך, שאף ליצור משהו חדש בארץ ולהשתחרר מהגלותיות.

לאחר הקמת המדינה, כאשר טרם נכתבו שירים ליום העצמאות, יזם ספורטה יחד עם המלחין עמנואל עמירן חיבור של עשרה שירים שיצאו בחוברת בשם "מנורה וענפי זית".

בשנת תשי"ז זכה בפרס אשר ברש לספרות ילדים ונוער, על ספרו "ארמון החול".[3] באותה שנה זכה בפרס יציב לספרות ילדים על שירו "אביב".[4]

שיריו של ספורטה הפכו לקלאסיקה. גם כיום, במאה ה-21, מדפיסות הוצאות הספרים את ספריו.


פרסים

  • בשנת 1955 קיבל את פרס יציב על שירו הרכבת[5]
  • בשנת 1957 זכה בפרס על שם אשר ברש על קובץ שיריו ארמון החול.
  • בשנת 1958 זכה בפרס יציב על שירו אביב שהתפרסם בכרך כז של דבר לילדים.
  • בשנת 1982 כנראה זכה בפרס למדן על כלל יצירתו לילדים.[6]

ספריו

  • גן גורים
  • שלום כוכב הערב
  • החתלתולה והרופא
  • זרת זרת לשלום אמא פה בישלה דייסה
  • בין גל ובין שמים/ שירי תפילות ובלדות
  • שלושה דובים: בחרוזים - ספרית גן גורים
  • תיבה קטנה בסוף עבדו של קיסר.
  • היו הייתה לי גפן
  • העורב והמטריה
  • אין זו אגדה: ספר חג לילדי ישראל
  • ארמון החול: שירים וסיפורים; עורכת: חוה כץ ספורטה, תל אביב: חמו"ל, 2012. (בספר, שנערך על ידי בתו, מובאים מרב כתביו, בצורתם המקורית כפי שהופיעו בשנות ה-50 בחוברות "תפוח" שערך ובעיתוני הילדים. את היצירות איירו הציירים נחום גוטמן, איזה הרשקוביץ, הנריק הכטקופף, תרצה טנאי ותרצה שחר. חמשת הפרקים הראשונים מיוחדים לשירים ולסיפורים לילדים; הפרק השישי הוא אוסף ברכות והקדשות שכתב לילדיו ולנכדותיו; הפרק השביעי מוקדש לשירתו למבוגרים)
  • פרח לב הזהב
  • זרת זרת לשלום
  • דוליט הרופא: עיבוד של לימפומפו מאת צ'וקובסקי.

בתרגום

  • A Basket in the Reeds, Minneapolis: Lerner, 1965. (הוצאה נוספת: London: Blackie, 1973)

דיסקוגרפיה

לקריאה נוספת

  • פינחס אלעד-לנדר, "רפאל ספורטה בששת ספרי שירים", מאזנים ,28 (3): 220-216, 1969.
  • אוריאל אופק, "רפאל ספורטה ז"ל", ספרות ילדים ונוער, ט', ד (1983), 33.
  • נורית גוברין, "שירי תוגה - על רפאל ספורטה", בתוך: 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ז', הוצאת כרמל ואוניברסיטת תל אביב, תשע"ט/2019.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ גרשון ברגסון, "רפאל ספורטה", שלושה דורות בספרות הילדים העברית; הביא לדפוס: דויד פאיאנס, תל אביב: יסוד, תשכ"ו 1966, עמ' 263.
  2. ^ מורן אזולאי, הנצחה בתל אביב? בלי נשים, ערבים ומזרחים, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 23 באפריל 2013.
  3. ^ פרס ברש לספורטה ולקריץ, דבר, 4 בינואר 1957.
  4. ^ 'פרס יציב' של 'דבר לילדים' הוענק למשורר ר. ספורטה, דבר, 26 בפברואר 1958.
  5. ^ על פי מכתב שנשלח אליו ממערכת עיתון דבר
  6. ^ על פי דבריה של שושנה שרירא על רפאל ספורטה: "פעם נמניתי על שופטי פרס למדן מטעם עירית רמת-גן לספרות ילדים. החלטנו לזכות את ספורטה בפרס למדן על כלל יצירתו לילדים ... לא עבר זמן רב ושמעתי לפתע כי נפטר והלך לעולמו. [1]


Stub Israelis.png ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים ובנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0