הנריק הכטקופף
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה. הנריק חיים הֶכְטְקוֹפְּף (פולנית: Henryk Hechtkopf; 5 באפריל 1910 – 2004) היה צייר אמן ומאייר יהודי-פולני-ישראלי.
הכטקופף השאיר אחריו ציורים בטכניקות שונות, איורים לספרי ילדים וספרי צדיקים, ועוד יצירות בנושאים מגוונים החל מסדרות בנושאים תנ"כיים, דרך איורים ופורטרטים שונים ועד לסוריאליזם ואמנות מופשטת.
ביוגרפיה
הנריק הכטקופף נולד בוורשה שבפולין ב-5 באפריל 1910, בן למשפחה יהודית, השני במשפחה בת שני ילדים. אביו היה סוחר, ואמו מיילדת. הכטקופף למד בגימנסיה עברית "חנוך", ולאחר מכן באוניברסיטת ורשה, שבה קיבל תואר במשפטים. הכטקופף היה המתמחה היהודי הראשון בבית המשפט העליון הפולני[1].
כבר בילדותו הצטיין בכישרונותיו האמנותיים, שהתחרו במידה רבה בשאיפותיו האקדמיות בתחום המשפט. מגיל 23 הוצגו ציוריו ועבודותיו בכל התערוכות של "החברה היהודית להפצת אמנות". הכטקופף היה גם יוצר בתחום הקולנוע. הוא השתתף ביצירת מספר סרטים בוורשה בטרם פרצה מלחמת העולם השנייה, בהם סרט האנימציה הצבעוני הראשון בפולין. הכטקופף גדל באווירה שבה שימשו בערבוביה אוצרות הרוח היהודיים, התרבות העממית של השטעטל, וחיי האמנות היהודית שלפני המלחמה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה השתנה גורלו בדומה לגורל יתר בני דורו היהודים באירופה והוא החל מסע שישפיע באופן דרמטי על אופי יצירותיו. בתחילת המלחמה נסוג הכטקופף עם הצבא הפולני מזרחה אל ברית המועצות, שם התגלגל ממחנה עבודה אחד למשנהו. עם תום המלחמה גילה כי כל משפחתו נספתה בשואה. לאחר שחרור ורשה חזר הכטקופף אל חורבותיה וחורבות הגטו, שאותם צייר במשך שבועות. מוסד "יד ושם" רכש 24 תמונות מאוסף זה לתצוגת הקבע שלו.
לאחר המלחמה סיפר הכטקופף כי הוצע לו לשמש שופט בבית משפט בפולין, אך הוא סירב והעדיף לעבור ללודז', שנטלה את הבכורה התרבותית בפולין מהערים ורשה וקרקוב. בלודז' הכיר את אשתו אלה. הוא הקים בעיר את אגודת האמנים והציירים היהודיים ובשנים 1946 עד 1950 עמד בראש אגודה זו. במקביל שלח ידו גם בבימוי סרטים בבית ספר לקולנוע של לודז', שם למד אצלו תלמיד צעיר ומבטיח בשם רומן פולנסקי. בשלהי שהותו בפולין אף עלה בידו לביים יחד עם יאן באטורי את אחד הסרטים העלילתיים הראשונים בפולין אחרי המלחמה "לחנים אסורים" (1956) שזכה להצלחה.
בשנת 1949 עיצב את הבול הראשון בעולם בנושא השואה, וזכה במקום ראשון בתחרות בינלאומית לכרזות בנושא השואה והגבורה. בשנת 1957 עזב קריירה אמנותית מבטיחה בפולין ועלה לישראל יחד עם רעייתו. עם עלייתו השתקע בבת ים, בה התגורר עד סוף ימיו. את פרנסתו מצא בציור ובאיור ספרים. הכטקופף צייר בטכניקות מגוונות וכן בשיטות שהוא פיתח, ובכל ציוריו ואיוריו ניכרת מיד זהותו הייחודית הרגישה.
להנריק ורעייתו לא היו ילדים. אלה אשתו נפטרה בשנת 1989. הנריק הכטקופף נפטר בשנת 2004, בגיל 94. בערוב ימיו, כאשר נשאל האם הוא חש כאב על שלא היו לו ילדים, הוא ענה: "הציורים הם הילדים שלי".
תערוכות
תערוכות יחיד
- 1963 – אגודת הציירים והפסלים, תל אביב – ביתן אלחריזי.
- 1963 – מוזיאון בת-ים לאמנות עכשווית
- 1966 – מוזיאון בית יד לבנים – פתח תקווה.
- 1972 – מוזיאון בת-ים לאמנות עכשווית
- 1972 – בית העם ירושלים, לרגל יום ירושלים.
- 1973 – מוזיאון בית ריבק בת ים, לרגל 50 שנה למרד גטו ורשה.
- 1979 – מוזיאון בית ריבק, לרגל יום ירושלים.
- 1996 – תערוכת ציורי תנ"ך המשכן אמנות – עין חרוד.
- 1997 – מוזיאון בית ריבק, תערוכת התנ"ך
- 1997 – מוזיאון ע"ש דבי ואורי נחושתן, אשדות יעקב.
- 1997 – מוזיאון ע"ש קורין ממן, אשדוד.
- 1998 – תערוכת ציורי תנ"ך, מוזיאון בית התנ"ך, תל אביב.
- 2009 – תערוכת "ציורי תל אביב" בבית דיזנגוף תל אביב לרגל 100 שנות תל אביב.
- 2013 - תערוכת ציורי תנ"ך בריויגננו, איטליה, לרגל 500 שנה להקמת הגטו היהודי במקום
תערוכות משותפות
הכטקופף הציג בעשרות תערוכות קבוצתיות בישראל ובחו"ל והשתתף בתערוכות כלליות, יצירותיו נמצאות במוזיאון ברקלי שבקליפורניה, במוזיאון היהודי בורשה, ובמוזיאון יד ושם בישראל.
הכטקופף השתתף בתערוכות כלליות בוורשה שבפולין, לפני המלחמה בשנים 1932 ו- 1938. בנוסף הציג בתערוכות בערים; ברלין, לודז', וורוצלב (ברסלאו), קטוביץ, קרקוב, בין השנים 1947 – 1957.
ספרים שאייר
הכטקופף אייר מאות ספרים, רבים מהם מפורסמים וידועים לכל בוגר בישראל. הכטקופף עבד עם מיטב הוצאות הספרים כגון: "מסדה", "יבנה", "עם עובד" – כצייר ראשי, "זמזון", "מחניים", "עופר", ורבים נוספים. כן שיתף פעולה בהוצאה משותפת של ספרים עם מיטב הסופרים והמשוררים כגון: בנימין טנא, לוין קיפניס, רפאל ספורטה ועוד.
- סדרת "מקראות ישראל" – הוצאת מסדה, ספרי לימוד חובה מכתה א' עד ו' במשך כשלושים שנה לכל ילד בישראל בזרם הממלכתי.
- סדרת "תמונות מספרות" – בהוצאת יבנה. יצאה ב-28 מהדורות (עד מותו). כמעט כל ילד בישראל החזיק ספר זה בידיו.
- סדרת "מסיפורי צדיקים" – בהוצאת מחניים. תורגמה לשבע שפות יצאה במהדורות רבות בכל העולם.
באיוריו הצליח הכטקופף לתפוס את "הנפש היהודית"[דרושה הבהרה]. גרשון בורקיס, המוציא לאור של "מחניים", סיפר כי הרבי מחב"ד המליץ לעבוד עם המאייר הטוב ביותר על סדרת הספרים.
ספרים ידועים שאייר הכטקופף, הם "בית קט ועליה" ו-"היו הייתה לי גפן" של רפאל ספורטה, "היונה" של ימימה טשרנוביץ אבידר, "מנורת הזהב", "ספר מעשיות של אשר ברש", שיצא לאור בהוצאת מסדה, בשנת 1965.
פרסים
- פרס שלום עליכם בפולין, ורשה - 1947.
- פרס תחרות כרזה לציון חמש שנות מרד גטו ורשה - 1949
- פרס עבור עיצוב הבול הראשון בעולם בנושא השואה - 1949.
- פרס משרד המסחר והתעשייה לעיצוב ספרים, תל אביב - 1963.
- פרס אגודת הציירים והפסלים, תל אביב - 1974 בשיתוף עם עיריית בת ים.
- פרס קרן תרבות ישראל – אמריקה, 1974
- פרס כבוד מאת עיריית בת ים עבור פעילות אמנותית רבת שנים - 1985.
הכטקופף היה גם פורטרטיסט, אשר רשם במשך שנים רישומי נערות, ילדים, אנשים עמלים, בעלי מלאכה, וכן נהג לצייר סדרות ציורים בנושאים שונים. ציורי תל אביב, יפו, ירושלים, צפת, סיפורי צדיקים, ציורי תנ"ך וסדרות בנושאים שונים ומגוונים, מהריאליזם והסוריאליזם הפנטסטי ועד סדרות אבסטרקט.
הכטקופף הוא המאייר הישראלי היחיד שמופיע באנציקלופדיה של גדולי המאיירים בעולם, שיצאה לאור בארצות הברית בשנת 1980.
קישורים חיצוניים
- הנריק הכטקופף - קטלוג ציורים
- אורי דרומי, ישב על חורבות הגטו וצייר כאחוז דיבוק: הנריק הכטקופף, מצייר גטו ורשה החרב, מאייר ספרי ילדים, 2004-1910, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2004 (נקרולוג)
- דברים לזכרו באתר עיריית בת ים
- רחל אנגל, הכטקופף בבית אלחריזי, מעריב, 8 בפברואר 1963
- הנריק הכטכופף, מארק שאגל ואברהם סוצקובר מתארחים אצל ראש עיריית בת-ים, דוד בן-ארי ב-1962
הערות שוליים
