רפאל (רודולף) הורן
_Horn.jpg) | |
| לידה |
22 בספטמבר 1897 יוליך, גרמניה |
|---|---|
| פטירה |
9 באפריל 1984 (בגיל 86) תל אביב, ישראל |
| שם לידה | Rudolf Philipp |
| מדינה | גרמניה |
| תאריך עלייה | 30 בנובמבר 1933 |
| מקום מגורים | תל אביב |
רפאל (רודולף) הורן (22 בספטמבר 1897 – 9 באפריל 1984) היה רופא יליד גרמניה, שהתמחה במחלות ריאה. עלה לארץ ישראל, אז פלשתינה בנובמבר 1933, ובשנת 1934 עשה הסבה מקצועית כשנכנס כשותף מייסד ומנהל למפעל הפרמצבטי "צרי", והתמחה בתועמלנות רפואית ותפעול הייצור של התרופות שאותן ייצר המפעל. בשנת 1964 היה שותף וממייסדי תשלובת "אסיא - צרי" שהתפתחה ל"טבע תעשיות פרמצבטיות".
קורות חיים
רפאל (רודולף) הורן נולד ב-Jülich(גר')[1] בנורדריין-וסטפאליה שבגרמניה, להוריו יונאס אלחנן הורן וסיבילה לבית האוף, ילד שלישי במשפחה, אח לזלמה, גיאורג, והרמן. אב המשפחה יונאס אלחנן, עסק בסחר בהמות.
משפחת הורן שלפי המסורת המשפחתית השתייכה ליהודים מגורשי ספרד, הייתה משפחה יהודית, דתית שחייתה בתוך קהילה יהודית קטנה מאוד בעיירה Jülich על גדות נהר הרור ולא רחוק מקלן. הקהילה היהודית בעיירה מנתה בראשית המאה ה-20 כ-137 נפשות, ולכן לא יכלה לקיים בית ספר יהודי. משום כך ילדי משפחת הורן למדו בבית ספר גרמני כללי. רודולף היה תלמיד מצטיין, ונער רגיש לבעיות הזולת. בכל יום נהג לקחת את סבא פיליפ יהושע שהיה בשנות התשעים לחייו, עיוור וישוב על כיסא גלגלים, ולהביא אותו אל בית הכנסת אשר נוסד בJülich בשנת 1860.
מלחמת העולם הראשונה
מלחמת העולם הראשונה פרצה ב-28 ביולי 1914 והקיסרות הגרמנית לקחה בה חלק פעיל מאוד כחלק ממעצמות המרכז. רודולף היה אז תלמיד תיכון וסיים את לימודיו בבית הספר בשנת 1916 בתוך ימי המלחמה. ב-1 באפריל 1917, גויס לצבא הקיסרי הגרמני והוצב בדיביזיית הצי הקיסרי הגרמני שלחמה בפלנדריה. הוא שרת כעשרים חודשים עד לסוף המלחמה והשתחרר ב-24 בנובמבר 1918.
כחודש לאחר סיום המלחמה ב-29 בדצמבר 1918, נפטר אביו יונאס אלחנן ממחלת סרטן, ולאחר פחות מחודש ב-24 בינואר 1919, נפטרה גם אמו סיבילה ממחלת שחפת. שניהם קבורים בבית העלמין היהודי ב-Jülich(גר'). גאורג הבן הבכור במשפחת הורן, שהלך לכיוון עסקים ומאוד הצליח, לקח את האחריות על ירושת ההורים שכללה כסף ורכוש, ודאג לרווחת אחותו ואחיו, וללימודיהם – לזלמה בפנימיית הבנות בבון, ולרודולף והרמן בלימודי רפואה.
לימודי רפואה
מאז היותו תלמיד בבית ספר, רודולף הורן שאף ללמוד רפואה. לאחר שחרורו מהצבא בתום המלחמה, בעשרים ורביעי לחודש נובמבר 1918 ולאחר מות אביו, החליט שהגיעה העת להגשים את שאיפתו והוא הגיש מועמדות ללימודי רפואה באוניברסיטת קיל בעיר קיל שבצפון גרמניה. עם ציוני הבגרות הטובים שלו, הוא התקבל לאוניברסיטה בקלות והחל ללמוד בה. אולם האווירה האנטישמית ששררה אז באוניברסיטת קיל, גרמה לו לעזוב את לימודיו לאחר מספר חודשים, ולהגיש מועמדות לפקולטה לרפואה[2] באוניברסיטת בון. הוא התקבל לאוניברסיטה, ועבר לבון.
רודולף שאף להיות רופא נשים אך תוך כדי לימודיו חלה בשחפת. ההתמודדות עם מחלת השחפת תוך כדי לימודי הרפואה, שינתה את שאיפותיו לעתיד מהתמחות ברפואת נשים להתמחות במחלות ריאה. בין המורים שלו היה פרופ' ארנסט פרדיננד זאורברוך, אשר פיתח שיטות לטיפול בחולי שחפת. זאורברוך היה רופא ומורה טוב, אך נאצי נאמן ואוהד של אדולף היטלר.
בבון היה אז פנסיון ששימש כפנימייה לבנות ממשפחות יהודיות בורגניות אמידות בניהולה של גברת שידלוף. הבנות שהו בה במשך חצי שנה ולמדו נימוסים, מנהגים טובים וספרות. זלמה אחותו הבכורה של רודולף, שהתה בפנימייה וסייעה לאחיה הסטודנט בארוחות כשרות שבשלה למענו. זלמה התיידדה בפנימייה עם אלפרידה פייסט Elfride Feist, בת למשפחה בורגנית בעלת חנות לנעליים מנינבורג Nienburg (עיר קטנה צפונית להנובר). רודולף בא לעיתים לבקר את זלמה בפנימייה וכך הכיר את חברתה אלפרידה פייסט. אולם הקשר ביניהם נותק עם חזרתה של אלפרידה לנינבורג, בתום תקופת השהות בפנימייה.
ההתמודדות עם מחלת השחפת תוך כדי לימודי רפואה לא הייתה פשוטה, אך רודולף עמד בה בגבורה, סיים בהצלחה את לימודי הרפואה וקיבל את תואר הדוקטורט.
ב-3 במרץ 1925 עם קבלת תואר דוקטור לרפואה, רודולף המשיך שנת התמחות נוספת במחלות ריאה בסנטוריום[3]בשם Oberkaufungen כשם העיירה Oberkaufungen ועם סיומה עבר לקאסל הסמוכה, שבמדינת הסן.
קאסל
ד"ר הורן פתח בקאסל קליניקה פרטית למחלות ריאה. בקאסל גם התחדשו קשריו עם אלפרידה פייסט, אותה הכיר בתקופת לימודיו באוניברסיטת בון, והשניים נישאו בשנת 1932. הם שכרו דירה גדולה מאוד בת 10 חדרים שהכילה את מגורי המשפחה והאומנת של ורה בתם הפעוטה, ואת הקליניקה למחלות הריאה שכללה 4 חדרים ובהם גם מעבדת רנטגן.
ציונות
ההזדהות של רודולף הסטודנט הצעיר עם ערכי תנועת הציונות החלה כנראה בימי שירותו הצבאי. ייתכן גם ששרתו עמו חיילים יהודים אשר השתייכו לתנועה הציונית. באותם ימים הדהדה בעולם היהודי בגרמניה הצהרת בלפור והשפיעה במיוחד על הצעירים היהודים חברי התנועה הציונית בגרמניה. עם כניסתו לאוניברסיטה, הצטרף לתנועת הסטודנטים הציונים Kartell Jüdicshe Verbindungen) KJV) היה פעיל בה וראה את עצמו מגשים בעתיד את ערכי התנועה בארץ ישראל.
הכנות לעזיבת גרמניה והגירה לארץ ישראל
ד"ר הורן ראה את הנולד ולהט הציונות בער בו, וכך אף על פי שהייתה לו קליניקה מצליחה בקאסל, ומשפחה חדשה שזה עתה הקים עם אלפרידה, החליט להגשים את חלומו ולהגיע ולחיות בארץ ישראל. בשל כך בקיץ 1932, הוא נסע ביחד עם אלפרד גיסו ועם חבר, לביקור בפלשתינה, וזאת כדי לבחון את הארץ ולמצוא מקום שבו "יתקע יתד" עם משפחתו והקליניקה שלו. השלושה הפליגו באנייה והגיעו לנמל חיפה. הם טיילו בארץ וביקשו לבחון איזה יישוב וצורת התיישבות יתאימו להם באופן המרבי. בשל כך, ביקרו בין היתר בקיבוצים, בירושלים ובתל אביב. ירושלים לא מצאה חן בעיניו, וכך גם הרעיון הסוציאליסטי של הקיבוץ, והוא החליט כי עתידו בתל אביב. הוא שכר דירה בדמי מפתח ברחוב נס ציונה 2 בתל אביב, קנה לאלפרידה צמיד מתנה מפלשתינה, וחזר עם גיסו וחברו לגרמניה. עם השיבה לקאסל, ד"ר הורן חזר לעבודתו בקליניקה, ויחד עם זה החל בהכנות לעלייה לארץ ישראל.
1933
שנת 1933, הייתה שנת מפנה בגרמניה ויהדות גרמניה. ב-30.1.1933, עלו הנאצים לשלטון ומנהיגם אדולף היטלר נבחר לקאנצלר של גרמניה הנאצית. בכל יום הוכרזו גזירות חדשות על יהודי גרמניה. ד"ר הורן לא חיכה וב - 31.3.1933, רכש סרטיפיקט לארץ ישראל מסוג A תמורת 1000 לירות שטרלינג. כעבור יום, ממשלת גרמניה הנאצית הכריזה על חרם אחד באפריל 1933 Nationalsozialistischer Boykotttag - Judenboykott - tag. ביום הזה נערך חרם על עסקים של יהודי גרמניה, וברחובות ערי גרמניה נתלו שלטים "אל תקנו אצל יהודים". העוינות ליהודים ברחוב הגרמני הייתה גדולה מאוד. משפחת הורן ברחה ליער מאימת האספסוף העוין ברחובות ובביתם נשארה אלזה העוזרת הגרמנייה, שאמרה לאלפרידה: "פראו דוקטור הורן, את לא צריכה לדאוג לכלום. אני שומרת על הרכוש שלכם".
עזיבת גרמניה והגירה לארץ ישראל - פלשתינה
יום החרם זרז את ההכנות של משפחת הורן לעזוב את גרמניה ולנסוע לארץ ישראל. אולם כדי לבצע זאת, היה על רודולף לקבל אישורים מן המשטרה ומן הצבא. האשור הצבאי ניתן ב-18.5.1933 וכלל את מועדי פעילותו ותפקידיו בצי הקיסרי הגרמני במלחמת העולם הראשונה ומועד שחרורו. בהמשך הגיע אישור מן המשטרה. המשפחה ארזה את תכולת בית המגורים ואת ציוד הקליניקה של ד"ר הורן כולל מכונת הרנטגן, ויצאה למסעה לכיוון ארץ ישראל. הנקודה הראשונה הייתה מעבר הגבול באאכן במפגש משולש הגבולות גרמניה, הולנד ובלגיה. בקורת הגבולות באאכן הייתה טראומתית לאשתו אלפרידה. בקרית הגבולות ציוותה עליה להפשיט את ורה בתה הפעוטה, כנראה כדי לבדוק אם המשפחה לא מבריחה משהו על גופה. משם המשיכו לנמל מרסיי בדרום צרפת ועלו על האנייה הצרפתית מרייט פאשה Mariette Pasha שהפליגה לנמל חיפה בארץ ישראל.
התחלה חדשה בארץ ישראל - פלשתינה
האוניה מרייט פאשה Mariette Pasha עגנה בנמל חיפה ב-30.11.1933. משפחת הורן ירדה מן האנייה והתיישבה בדירתה בתל אביב. תקופה קצרה לאחר הגעתם לארץ וכחלק מן ההתאקלמות, ד"ר הורן החליף את שמו לרפאל וורה הקטנה בחרה בשם תמר מתוך מבחר השמות שהציעה לה הגננת. מעתה שמות בני המשפחה באופן בלתי רשמי היו רפאל, אלפרידה ותמר. שינוי השמות הרשמי היה רק כעבור 5 שנים ב-2.3.1939, עם קבלת אזרחות ממשלת פלשתינה של המנדט הבריטי. לאחר מספר ימי התארגנות בסוף שנת 1933, ד"ר רפאל הורן פתח את הקליניקה למחלות ריאה בדירת המגורים המשפחתית בת ארבעה חדרים. שני חדרים בדירה הוקצו לקליניקה ולמכונת הרנטגן, כשהמסדרון שימש כחדר המתנה למטופלים.
שמו של ד"ר הורן כרופא, הלך לפניו אף על פי שזה עתה הגיע לארץ. לקליניקה הגיעו לקוחות עשירים מן המגזר הערבי וביניהם המופתי של רמלה. כתודה על הטיפול הרפואי, המופתי התעקש שד"ר הורן יבוא עם אשתו להתארח בביתו המפואר ברמלה. שיירת מכוניות מפוארות באה לקחת את משפחת הורן מביתה בתל אביב לרמלה. אלפרידה ותמר הקטנה שהו עם הנשים וד"ר הורן עם הגברים. הפרדה זו הייתה זרה לזוג הורן ואלפרידה התנגדה נחרצות לביקור, אולם בעקבות גישתו של ד"ר הורן שידע להפריד בין עיקר לתפל וכיבד את מטופליו, הביקור נערך. למרות ההצלחה של ד"ר הורן במגזר הערבי בפלשתינה כרופא למחלות ריאה, הקריירה שלו בתחום ארכה תקופה קצרה. הסיבה העיקרית לכך הייתה שמחלת השחפת שבה התמחה, הייתה נדירה בפלשתינה.
"צרי" - חברה לתעשייה פרמצבטית וחימית בע"מ
ב-10.11.32, יסד ד"ר ולטר יעקובסון[4] בתל אביב שותפות פרמצבטית. יעקובסון היה רוקח ציוני שעלה מברלין. כעבור זמן הצטרפו לשותפות הכלכלן ד"ר פאול וייס שעלה מגרמניה, והרופא ד"ר משה גרוטו שעלה מצ'כיה. השותפים חיפשו לחברתם שם תנכ'י שיבטא את מטרותיה: ייצור תרופות ומתן עזרה ומרפא. היישוב בארץ היה קטן ואנשים הכירו זה את זה וחיים נחמן ביאליק שהיה ידידו של ד'ר גרוטו, המליץ על השם צֳרִי מתוך ספר ירמיהו פרק ח' פסוק 22 "הצרי אין בגלעד אם רׁפא אין שם כי מדוע לא עלתה ארוכת בת-עמי". בתמורה להצעת השם לחברה, ח.נ. ביאליק קיבל 5 לירות. חברת "צרי" הייתה המפעל החרושתי הפרמצבטי הראשון בארץ ישראל והיא קראה לעצמה: צֳרִי חברה לתעשייה פרמצבטית וחימית בע'מ. החברה נתקלה בקשיים כלכליים ווייס דרש מיעקובסון להגדיל את ההשקעה, אך ד"ר יעקובסון לא עמד בכך ופרש.
באחד הימים בשנת 1934, נשמע צלצול בדלתה של משפחת הורן. בפתח עמד הכלכלן ד"ר וייס, מיודעו של ד"ר הורן מימי לימודיו באוניברסיטת בון, וחברותו בתנועת הסטודנטים הציונית KJV. הוא ביקש לדבר עם ד"ר הורן וסיפר שייסד עם ד"ר משה גרוטו חברה פרמצבטית לייצור תרופות וחסר להם כסף. וייס הציע לד"ר הורן להצטרף לחברה ולהשקיע בה כסף. וייס חשב שהורן כרופא מתאים מאוד כשותף בחברה. הורן ענה לו שהוא צריך לחשוב על ההצעה. תחום מומחיותו כאמור הקשה עליו לבנות פרקטיקה מקומית מספקת. מפת המציאות אותה ידע תמיד לקרוא כה טוב הצביעה על כך שיש לקבל את הצעתו של וייס, אך הדבר חייב את השקעת רוב הונם של הזוג הורן בחברה שאך לאחרונה נוסדה, וכל זאת בטרם קיומה של מדינה ועל רקע המתיחות העולמית שהלכה ונוצרה. אופיו הזהיר והשקול של ד"ר הורן גרם לו לפיכך להסס. הוא אמר לאשתו לאלפרידה: "ומה יהיה אם לא ילך? זה ריזיקו גדול מאוד". אולם דווקא אלפרידה היא זו שאמרה לו: "רודולף, מה יש לנו להפסיד", ובכך סייעה לו להחליט להיכנס לשותפות ב"צרי".
ביקורו של ד"ר וייס בדירת הורן היה אירוע מכונן בחייו של ד"ר הורן ובחיי משפחתו.
ד"ר הורן עושה הסבה מקצועית
בשנת 1934, פחות משנה מאז שעלה לארץ, ד"ר הורן חיסל את הקליניקה שלו - מקור פרנסתו. הוא מכר לקולגה את מכונת הרנטגן ואת כל הציוד של המרפאה, ואת התמורה השקיע בחברת "צרי". כעת התפנו שני חדרים בדירת המגורים בת ארבעת החדרים ברחוב נס ציונה 2, ומשפחת הורן עברה לדירה עורפית בת שלושה חדרים ברחוב פרישמן 36 בתל - אביב.
חברת "צרי" 1932 - 1964
בשנת 1932 הוקמה "צרי חברה לתעשייה פרמצבטית וחימית בע"מ", כחברה לייצור תרופות. במשך שנות קיומה הצליחה "צרי" לרכוש את אמון הרופאים, בבתי החולים ובתי המרקחת השונים.
חברת "צרי" החלה את פעילותה בדירה קטנטונת ברחוב וולפסון בתל אביב וכעבור זמן, עברה לרחוב הגר"א 9, סמוך לתחנה המרכזית הישנה בתל אביב.
חלוקת התפקידים בין שלושת השותפים הייתה זאת: ד"ר פאול וייס היה המנכ'ל ואחראי על התחום הכלכלי, ד"ר משה גרוטו היה המדען ואחראי על התחום הכימי וד"ר הורן היה המנהל הרפואי ואחראי על התפעול ועל תחום התועמלנות הרפואית. התפעול כלל את ניהול העובדים וארגון הייצור ומאחר ולהורן היה ניסיון בניהול עובדים בשנים שבהן ניהל את הקליניקה שלו בקאסל, קיבל על עצמו את התפקיד ב"צרי".
מבנה המפעל של חברת "צרי" ברחוב הגר"א 9 היה בן 3 קומות. בראשית התקופה, המפעל פעל רק בשתיים מהן, אך עם צמיחת החברה התווספה הקומה השלישית ומגרש חניה צמוד.
בהתאם גם עלה מספר העובדים בתקופת קיומה של חברת "צרי" מכ-50 עובדים לכ-140.
יצוין כי השותפים ב"צרי" עזרו לא פעם לחבריהם השונים אשר התקשו במציאת פרנסה בארץ ישראל לאחר הגירתם מאירופה, וזאת על אף שבאירופה הצליחו מאוד בעבודותיהם השונות.
אל תשתמש בתכשירים גרמניים! תרשום תוצרת הארץ!
השוק האזרחי לתרופות בפלשתינה היה מושתת בעיקר על תוצרת חוץ ובעיקר מתוצרת גרמניה. הלקוחות התרגלו לתוצרת חוץ ואהבו אותה והרופאים שהרבה מהם היו יהודים שהיגרו מגרמניה, העדיפו להמשיך ולרשום למטופליהם תרופות שהיו מוכרות להם. בנוסף, בארץ שלט המנדט הבריטי אך הצבא הבריטי שהיה צרכן תרופות גדול, הזמין מאנגליה את כל התרופות שצרך. שלושת השותפים ב"צרי", היו ציונים בנשמתם, ומטרתם הייתה להחדיר לשוק המקומי את התרופות תוצרת החברה שהן תוצרת הארץ. ד"ר הורן האחראי על תחום תועמלנות התרופות, השיווק והמכירות עבד קשה מאוד כדי לשכנע רופאים או בתי מרקחת שימליצו למטופליהם על התרופות של "צרי" כתוצרת הארץ, ולא ירכשו תרופות תוצרת חוץ ובעיקר תוצרת גרמנית. המכתב שלהלן מקיץ 1937, ( אשר מנוסחו ניתן להבין שכותביו "חשבו" עדיין בגרמנית) מדגים היטב את הצורך והמאמץ שנדרשו בשכנוע הרופאים במעבר לשימוש בתרופות תוצרת ארץ ישראל:
30.7.1937
"הד'ר מאוד נכבד! הננו מתכבדים למסור לקהל הרופאים תכשיר חדש חשוב - 'סקאגין'.
'סקאגין' שווה באיכותו לתכשירים החדשים של קרני השיפון, והננו לבקש מאת כבודו לבכר את תכשירנו מעל תכשירי חוץ מסוג זה.
הננו חותמים ברגשי כבוד,
"צרי" עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נסגרו מסלולי ההצטיידות של הצבא הבריטי באנגליה, והוא הפנה את ביקושיו לפלשתינה ולחברות הפרמצבטיות שבה. הביקושים של הצבא הבריטי הביאו להתפתחות גדולה של חברת "צרי".
מן התרופות של "צרי"
שם החברה "צרי", שולב אז בשם התרופה:
- PALGYN – נגד כאבים; הייתה תרופת הדגל של החברה.
- PYRAZORIN – להורדת חום
- JOD-CALCIUM-THEOZORIN – לתפקוד בלוטת התריס
- SEDICAT – מרגיע, נגד עוויתות.
- SEDIZORIN – הרגעה
- ZORIDORM – כדור שינה
- ZORIFLAVIN – מחטא מחיידקים.
- LAXORIN – משלשל, נגד עצירות
- MAGNESIUM-ZORI – נגד צרבת
- DINOFORME – נגד שלשול אצל ילדים
- ALGOLYSIN FORTE – משכך כאבים חזק
- SECAGYN – נגד שלשול
מסלול התועמלנות
ד"ר הורן היה אחראי בחברה בין היתר על התועמלנות, והוא הקפיד בקביעות לקרוא את הספרות הרפואית העולמית העדכנית, כשבראש הרשימה היו הספרות הרפואית האמריקאית והבריטית.
בשוק המקומי ד"ר הורן ביצע את התועמלנות בעצמו ובשוקי חו'ל במזרח התיכון, הפעיל תועמלנים מקומיים. הסוכן של "צרי" בקהיר שבמצרים, היה טאדרוס Tadros, מצרי קופטי שניהל את תועמלנות תרופות "צרי" בהצלחה רבה. סוכן החברה באיסטנבול שבטורקיה, היה אינזלברג Inselberg אשר התגורר לסירוגין באיסטנבול ובתל אביב. לאיסטנבול ד"ר הורן ראה צורך מיוחד לנסוע מדי פעם בעצמו, כי ראה בטורקיה שוק פוטנציאלי חשוב להתפתותה של חברת "צרי".
בין יתר הרופאים אותם ביקר ד"ר הורן במסגרת תפקידו, היה הרופא המשורר שאול טשרניחובסקי, אשר שימש גם כרופא בתי ספר. ד"ר הורן ציין תמיד עד כמה היה טשרניחובסקי אדם נחמד, אך עד כמה הקליניקה שלו מבולגנת.
שיטת התועמלנות של ד"ר הורן בשכנוע הרופאים להמליץ למטופליהם על התרופות של "צרי", הייתה בהדגשת הצד החיובי - לומר את העובדות הפרמצבטיות, את הרכב התרופה ואת תופעות הלוואי, ולא להזכיר את החסרונות של התרופות של המתחרים. פגישות עם רופאים באזורים השונים בארץ, הצריכו נסיעות רבות. כדי להפגש עם רופאים בחיפה, היה עליו להתחיל את יומו בשעה 03:00 לפנות בוקר כשהוא מצויד בצידה לדרך שאלפרידה הכינה לו. הנסיעה צפונה לחיפה הייתה בשלבים. ראשית, נסע ברכבת מתל אביב מזרחה ל"ראס אל-עין" היא ראש העין, משם נסע באוטובוס צפונה לחיפה, שם החליף פעם נוספת אוטובוס כדי להגיע לכרמל שם גרו רוב הרופאים. מסלול אחר היה בתל אביב וסביבותיה, כי רבים מן הרופאים גרו ביפו הערבית.
עם הזמן החברה העסיקה צוות של תועמלנים וד"ר הורן כמורה, לימד אותם את התרופות. כל תועמלן קיבל תיק עם דוגמאות של התרופות שהחברה רצתה שהרופאים ימליצו למטופליהם.
בשל חכמתו העיונית והמעשית ושקדנותו, ד"ר הורן מילא בחברה בצד תפקידיו השיווקיים והרפואיים, גם תפקידים נוספים ובמסגרת זו נסע לא פעם לחו'ל לצורך עריכת הסכמים למכירת תרופות או לרכישת ציוד.
תרבות יוצאי גרמניה בארץ ישראל
מועדון KJV
חברי תנועת הסטודנטים הציונית בגרמניה KJV, המשיכו את הקשרים ביניהם בארץ והקימו בתל אביב מועדון חברים אשר שפת הדיבור בו הייתה גרמנית. המועדון שכן ברחוב גורדון בתל אביב בכיוון לים וקרוב לאולמי גיל. לחברי המועדון היו מוסדות ונשיאות בת כמה חברים, וד"ר הורן היה חבר בנשיאות המועדון.
מפלגת "עלייה חדשה"
בשנת 1942 נוסדה מפלגת "עלייה חדשה" כתנועה פוליטית של "התאחדות עולי גרמניה ועולי אוסטריה". בראש המפלגה עמד פנחס רוזן, (פליקס רוזנבלט) יו'ר "התאחדות עולי גרמניה ועולי אוסטריה" וחבר במועדון KJV ( ולימים מחותמי מגילת העצמאות ושר המשפטים הראשון של מדינת ישראל משקמה). ד"ר הורן תמך במפלגה והיה חבר בה.
סקאט Skat
גברים עולי גרמניה נהגו לשחק בשעות הפנאי במשחק הקלפים סקאט, משחק הקלפים הלאומי והפופולרי ביותר אז בגרמניה. ד"ר הורן נהג לשחק סקאט בביתו עם 2–3 מחבריו. הגברים שחקו סקאט והנשים שחקו ברידג'.
חברת "צרי" על פרשת דרכים
בסוף שנות הארבעים של המאה העשרים, התלבטו השותפים בחברת "צרי" באשר לכיוון התפתחות החברה והחליטו להיפגש עם ד"ר חיים ויצמן, כימאי שהמציא את תהליך ייצור אצטון הידוע כ"אורגניזם ויצמן" במלחמת העולם הראשונה, ונשיא ההסתדרות הציונית העולמית, כדי להתייעץ עמו. ד"ר וייס וד"ר הורן קבעו עמו פגישה ברחובות, אולם לאכזבתם, ד"ר ויצמן לא גילה עניין רב מדי בנושא.
בסוף שנות החמישים של המאה העשרים עמדו שלושת השותפים ב"צרי" על פרשת דרכים: ההחברה צמחה והם רצו לפתח אותה יותר, אולם הם התקרבו לגיל פרישה ודור ההמשך לא ראה את עתידו בחברה הפרמצבטית, או לא התאים בין היתר מפאת גיל. בשנת 1959, קיימו השותפים ב"צרי" מו'מ עם חברת 'פלנטקס' אשר הוקמה בהשקעתו של הברון רוטשילד, לכניסה לשותפות אך המו'מ לא צלח. לאחר מכן בשנת 1960, הוחלט על ידי שותפי "צרי" לפתוח במשא ומתן עם "אגודת הרוקחים". המחשבה מאחורי המהלך הייתה כי הכנסת הרוקחים כשותפים תקל על שיווק התרופות ("מיזוג אנכי"). משא ומתן זה הוביל לכניסתה ל"צרי" של קבוצה בשם מפעלים כלכליים של הרוקחים בישראל בע"מ כשותפה משנית שבראשה ד"ר יהושע קולברג[5] ממייסדי בית הספר לרוקחות באוניברסיטה העברית בירושלים וד"ר ליבליך. ואולם, מאחר שגם הם כבר לא היו צעירים, הדבר לא פתר את הבעיה.
מיזוג חברות "אסיא" ו"צרי" - 1964
בראשית שנות השישים של המאה העשרים, הזמינה ממשלת ישראל את פרופסור ג'פריס, מומחה לכלכלה מארצות הברית, כדי שייעץ לממשלה בתחום התעשייה. ג'פריס בדק את שבע חברות הפרמצבטיקה שהיו אז בישראל והגיע למסקנה שכדי להרוויח ולהתפתח, הן צריכות להתאחד. הכלכלן אלי הורביץ, חתנו הצעיר של נחמן סלומון, מנכ'ל החברה הפרמצבטית "אסיא", ואחד מבעליה, הפנים את המלצתו של ג'פריס והחל לחפש מפעל מתאים. הידיעה ש"צרי" מחפשת שותף כדי להתרחב, לא הייתה סוד בענף הפרמצבטיקה הישראלית. הורביץ ביקש את חוות דעתו של ג'פריס האם ל"אסיא" כדאי לרכוש ולהתמזג עם "צרי", וזה ענה בחיוב. הורביץ פנה לד'ר וייס שהיה יו'ר סקצית הפרמצבטיקה בהתאחדות התעשיינים. וייס הכיר והעריך את הורביץ והסכים להיפגש עמו. כך החל מו'מ ארוך מאוד ומייגע בין הצדדים שעסק בעיקר בחלוקת המניות בין שתי החברות, הפיצויים לעובדי "צרי" הפורשים ועוד. חברת "אסיא" העסיקה אז 180 עובדים והיתרון היחסי שלה היה בניהול ובמשאבי המקורות של הבעלים, וחברת "צרי" העסיקה אז 140 עובדים והיתרון היחסי שלה היה המוניטין שצברה כחברה מאוד איכותית לרבות מוצרי התרופות האיכותיים והסכמי ידע עם חברות בחו'ל. בסופו של המו'מ, הוחלט שמניות תשלובת "אסיא-צרי" תחולקנה ביחסים הבאים: ערך מניות "אסיא" יהיה 50%, ערך מניות "צרי" יהיה 30%, ו-20% מן המניות תירכשנה ע'י חברה נוספת "החברה המרכזית". כמו כן סוכם שחברת "צרי" תעבור מתל אביב לפתח תקווה למתחם של חברת "אסיא". בשנת 1964 התמזגו חברות "אסיא ו"צרי" ונקראו מאז "אסיא - צרי"[6].
מיזוג שתי החברות הפרמצבטיות "צרי" ו"אסיא", גרם לכפילויות במחלקות ובתפקידים. המעבר מתל אביב לפתח תקווה גם הקשה על עובדי "צרי", ולאחר משא ומתן ארוך שבו סוכם מתן פיצויים מוגדלים של 150%, פרשו עם המיזוג 93% מעובדי "צרי". הביקוש הגדול לעובדים המיומנים של "צרי"[7] אפשר להם למצוא בקלות עבודה חליפית.
דרכם של מנהלי "צרי" לאחר המיזוג
ד"ר הורן באופיו ידע להסתגל למצבים שונים ומשתנים, ולהימנע מהחלטות נמהרות. תכונות אלו הביאו אותו להשתלבות מלאה וטובה בחברה הממוזגת גם אם היה עליו לעבור למעמד של מנהל פחות ראשי בחברה גדולה יותר. הוא לקח על עצמו את ניהול המחלקה הרפואית שכללה בין היתר את התועמלנות הרפואית וצוות התועמלנים. שם באה לידי ביטוי חוכמתו הרבה, צניעותו וידענותו הרחבה והמעמיקה. לפיכך בין היתר היה הוא ששימש כבר סמכא במתן מענה לשאלות שהתועמלנים הביאו מן הרופאים והוצגו על ידם בפניו.
בשל האמור נהג אלי הורביץ מנכ'ל החברה, להתייעץ עם ד"ר הורן במצבי משבר בנושאי תרופות, ולקבל את חוות דעתו באשר לדרך בה יש לעבור את המשבר בצורה הולמת.
לעיתים נסע לחו"ל וביקר בחברות תרופות, במטרה לבדוק אפשרות לשיתוף פעולה עם חברות כמו חברת באייר יצרנית האספירין.
ד"ר פאול וייס התמנה כמנכ"ל משותף (לצידו של נחמן סלומון, מנכ"ל "אסיא" טרום המיזוג) של החברה הממוזגת והיה שותף להכנסת המערכת לעיבוד נתונים לחברה, אך לא השתלב כפי שציפה. הוא המשיך לעבוד בה עוד 4 שנים, ואז מכר את מניותיו ויצא מן החברה.
ד"ר משה גרוטו שעסק ב"צרי" בתחום הפיתוח, התמנה עם המיזוג לראש מחלקת המחקר והפיתוח של "אסיא-צרי", אך לאחר תקופה קצרה פרש לפנסיה, עבר לירושלים ועסק במחקר בבית הספר לרוקחות[8].
חברות ב"אורגנים" של תשלובת "אסיא-צרי" שהתפתחה לטבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ
ד"ר הורן היה חבר דירקטוריון החברה כנציג המשפחה. כדי ליעל את קבלת ההחלטות בדירקטוריון שהיה גדול ומסורבל, נתן הדירקטוריון ייפוי כח ל"ועד הפועל" שהיה גוף מצומצם מתוך הדירקטוריון, שתפקידו היה להכין את נושאי ההחלטות ולהביאן להצבעה בדירקטוריון. ד"ר הורן היה נציג משפחות "צרי" ב"ועד הפועל".
שנותיו האחרונות
ד"ר הורן פרש לגמלאות בגיל 76, באפריל 1973. הוא המשיך להתעדכן ולקבל לביתו בכל שבוע את הספרות הרפואית העולמית העדכנית מחברת טבע. לאחר מכן נהג לנסוע לחברה בכדי לעדכן בנושאים אלה את האמונים על הצד הרפואי והפיתוחי בה - הכימאי חיים ילין, כימאי מדור המייסדים שהיה כימאי ראשי ואחראי על המו'פ הייחודי ויצחק סיטון, האחראי אז בחברה על מחלקת רישום התרופות שתפקידיה העיקריים היו קבלת אישורי תרופות ממשרד הבריאות ותיעוד דרכי ומינוני השימוש בתרופות ובתופעות הלוואי שלהן, כפי שמופיעים בעלון לצרכן.
במשך כל שנותיו בארץ, היה חבר פעיל במועדון Kartell Juedischer Verbindungen – KJV(גר')[9] וחבר נשיאות המועדון שמנתה מספר חברים.
בשנת 1975 בגיל 78, קיבל התקף לב אך התאושש ממנו. בראשית חודש מרץ 1984, אושפז בבית חולים "הדסה בלפור" בתל אביב בשל בעיה במעיים ונותח. כתוצאה מן הניתוח סבל מאלח דם, שממנו לא התאושש והוא נפטר כעבור מספר ימים ב-9 באפריל 1984.
חייו הפרטיים
בשנת 1932, ד"ר הורן נשא לאישה את אלפרידה פייסט מנינבורג, שאותה הכיר בבון בעת לימודיו בפקולטה לרפואה. לזוג שני ילדים תמר עמיחי שנולדה בנינבורג וגד שנולד בארץ ישראל.
בשנת 1954, פנתה תמר אל אביה ד"ר הורן, בבקשה שיממן את הדפסת ספר השירים של בעלה דאז יהודה עמיחי. תמר זיהתה את המיוחד בשיריו של עמיחי, שהיה אז משורר אנונימי, ושפניותיו להוצאות לאור שונות סורבו. ד"ר הורן נענה לבקשה. ספר השירים הראשון של יהודה עמיחי "עכשיו ובימים אחרים", הודפס בבית הדפוס שעבד עם "צרי", ויצא לאור בשנת 1955 בהוצאת "לקראת" בעריכתו של המשורר נתן זך, שתמך מאוד וסייע בהוצאת הספר.
תמר עמיחי עבדה כתועמלנית תרופות מטעם "צרי" ( ומאוחר יותר מטעם "אסיא-צרי" ו"טבע") ובשנות החמישים גם יצגה את "צרי" בנושאי השגת רישיונות לתרופות במשרד המסחר והתעשייה. בנו גד השתלב בתפקידים ניהוליים שונים בחברת טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ ובהם ניהול היצור, וחברות בנות שלה וזאת בנוסף להיותו במשך שנים רבות לאחר פרישת ד"ר הורן, חבר דירקטוריון.
הנצחה
בשנת 1993, ייסדה חברת טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ, את מפעל מתן פרס מייסדי טבע, המוענק על ידי הנהלת החברה בשיתוף עם האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים למדען צעיר על פריצת דרך מדעית בתחומי כימיה, ביוכימיה, פרמקולוגיה, רפואה ומדעים ביו-רפואיים ובריאות הציבור. בכל שנה נערך טקס שבו מוענק הפרס על שמו של אחד ממייסדי החברה. בשנת 1998, הוענק הפרס על שמו של ד"ר הורן לאבי דומב חוקר בתחום כימיה תרופתית. במהלך הטקס נשא נציג המשפחה דברים בשם משפחות המייסדים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Jülich, באתר הספרייה היהודית המקוונת
- ^ הפקולטה לרפואה באוניברסיטת בון
- ^ Andreas Jüttemann, Die preußischen Lungenheilstätten 1863-1934, Aus dem Institut für Geschichte der Medizin und Ethik in der Medizin der Medizinischen Fakultät Charité – Universitätsmedizin Berlin, : 11.12.2015
- ^ אמנון מיכלין, מעשה רוקח, קיראון: מגאזין "ארץ הצבי" בע"מ, תשנ"ב
- ^ אברהם רובינשטיין ונורית אשכנזי, ממכתש ועלי עד ננוטכנולוגיה מוכוונת - סיפורו של בית הספר לרוקחות בירושלים, ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים, 2013
- ^ סופר דבר, מפעלי התעשייה הפרמצבטית "אסיא" ו "צרי" החליטו להתמזג, עיתון דבר 9 בינואר 1964, 1964
- ^ יוסי גולדשטיין, אלי הורביץ, תל אביב: שוקן, 2012
- ^ בית הספר לרוקחות, הפקולטה לרפואה, האוניברסיטה העברית בירושלים
- ^ KJV באתר Encyclopedia.com(אנ')
