שלדג גמדי
 שלדג גמדי
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | כחלאים |
| משפחה: | שלדגיים |
| תת־משפחה: | שלדגי נהר |
| סוג: | Halcyon |
| מין: | שלדג גמדי |
| שם מדעי | |
 Alcedo atthisליניאוס, 1758 | |
| תחום תפוצה | |
| |
שלדג גמדי (שם מדעי: Alcedo atthis) הוא עוף הנמנה עם משפחת השלדגיים שבסדרת הכחלאים. נפוץ באירואסיה, בברזיל, צרפת, ברוסיה במקדוניה בבולגרייה בנורווגייה בספרד בטורקיה ובצפון אפריקה. בארץ ישראל הוא נפוץ בעיקר בצפון הארץ ובמרכזה. השלדג הגמדי נודד באזורים בעולם בהם הנהרות והנחלים קופאים בחורף.
הוא דוגר ליד נחלים ואגמים עשירים בדגה. ביצים הלבנות והחלקות מוטלות בגומחת הקן הנמצא בקצה מחילה, שאורכה כ-90 סנטימטרים, בגדות נהרות ובנחלים. הוא ניזון בעיקר מדגים, הניצודים בצלילה אנכית.
מיון
המין תואר לראשונה על ידי קארולוס ליניאוס בספרו שיטת הטבע (או "מערכת הטבע"; Systema naturae) ב-1758 כ-Gracula atthis. שם דו-איברי זה שאוב מלטינית – alcedo, דייג, ו-Atthis, הסוג Alcedo כולל בתוכו מספר שלדגים קטנים הניזונים אך ורק מדגים.
תיאור
גופו של השלדג הגמדי קטן. אורכו נע בין 17 ל-19.5 סנטימטרים. ראשו גדול, ומקורו הארוך מגיע לאורך של ארבעה סנטימטרים. צבע הכיפה והכנפיים ירקרק-כחול וגוון הבטן כתום-חום. הנקבה זהה במראה לזכר, מלבד החלק התחתון של מקורה, השחור. זנבו קצר מאוד. זהו קטן השלדגים בארץ, וגודלו כגודל דרור: משקלו 21–37 גרם.
מעופו של השלדג הגמדי מהיר, מדויק ובדרך כלל נמוך מעל המים. כנפיו הקצרות והמעוגלות נעות במהירות, ובמעופו נראה כאילו הבזק כחול-בהיר מבזיק מגבו. בצפון אפריקה, באירופה, באסיה ובצפון ההימלאיה זהו השלדג הכחול הקטן היחידי. בדרום ובדרום-מזרח אסיה עשויים להתבלבל בינו ובין שישה שלדגים כחולים ואדמוניים אחרים, אולם הטלאי האדמוני באוזניו מבדיל אותו מן השאר.
השלדג הגמדי אינו שר. קריאת המעוף כוללת שריקה קצרה וחדה, החוזרת על עצמה פעמיים או שלוש. במצב של התרגשות וחרדה הוא משמיעה קריאה קצרה.
תפוצה ובתי גידול
תפוצתו של השלדג הגמדי משתרעת על פני אירופה, אסיה וצפון אפריקה. זהו מין מקנן שתפוצתו נרחבת באזור אירואסיה, אולם בצפון אפריקה הוא מבקר בעיקר בחורף, אף על פי שהוא מקנן נדיר בחופי מרוקו ותוניסיה. באזורים ממוזגים שלדג זה מאכלס נחלים ונהרות צלולים, רדודים ובעלי זרימה איטית, וגדות אגמים בעלי צמחייה עבותה. הוא מבקר לעיתים תכופות בסבכי שיחים ובצמחיה נמוכה בעלי ענפים המזדקרים מעל המים, מהם הוא צד. בחורף הוא נמצא קרוב יותר לחופים. לרוב הוא ניזון בשפכי נהרות או בנמלים או לאורך חופים סלעיים. האוכלוסייה הטרופית נמצאת בסביבת נהרות בעלי זרימה איטית, בנחלי המנגרוב ובביצות.
השלדג הגמדי הוא מין חשוב במערכת האקולוגית, והוא מדד חשוב למצבה של אוכלוסיית בעלי חיים של המים המתוקים. הצפיפות הגבוהה של עופות מתרבים נמצאו בסביבה של מים צלולים המאפשרים ראות אופטימלית של הטרף, ועצים או שיחים על הגדות. אזורי מחיה אלו הם גם בעלי איכות הגבוהה ביותר של מים, כך שנוכחות שלדגים אלו מאשרים את איכות המים. אמצעים המשפרים את זרימת המים עשויים לשבש את אזור מחיה זה, במיוחד החלפתן של גדות טבעיות בגבולות מלאכותיים. אלו מפחיתים משמעותית את אוכלוסיית הדגה, דו-חיים וזוחלים מימיים, ועופות החיים בגדות וחופים אלה.
מין זה הוא תושב באזורים שאקלימם מתון לאורך כל השנה, אולם חייב לנדוד לאחר הריבוי מאזורים בעלי חורפים קפואים וארוכים. רוב השלדגים הגמדיים חורפים בתוך החלקים הדרומיים של אזורם, אולם מספרים קטנים חוצים את הים התיכון לאפריקה או נודדים מעל הרי מלזיה אל דרום אסיה. הם נודדים בעיקר בלילה, וכמה מתרבים סיביריים חייבים לנדוד לפחות 3,000 ק"מ מאתרי הקינון לאזורים שבהם הם חורפים.
התנהגות
רבייה וגידול צאצאים
בדומה לשאר השלדגים, השלדג הגמדי טריטוריאלי למדי. הוא חייב לאכול כ-60% ממשקל גופו בכל יום, לכן השליטה ברצועת נהר או נחל חיונית בשבילו. השלדגים מתבודדים רוב השנה. הם ישנים לבדם תחת מסתור כבד. אם שלדג יכנס לטריטוריה של אחר, שני העופות יציגו עצמם מהענפים, ועשוי להתפתח ביניהם קרב, שבו כל אחד מנסה לתפוס את המקור של האחר ולהחזיקו מתחת למים. הזוגות נוצרים בסתיו, אך כל שלדג ישמור על טרטוריה נפרדת, בדרך כלל לפחות באורך של 1 ק"מ, ולא יותר מ-3.4 ק"מ. הטריטוריות לא יתמזגו עד האביב.
הקן נמצא בתוך מחילה, שנחפרה על ידי שני ההורים, בגדה נמוכה ואנכית, או לעיתים במערות מחצבה וכדומה. אורך המחילה, המסתיימת בגומחה, בדרך כלל 60 עד 90 ס"מ. גומחת הקן אינה מיושרת אבל תמולא במהרה בפסולת שאריות דגים ובצנפות. השלדג הגמדי מטיל 5 עד 7 (יכול להגיע ל-10) ביצים לבנות וחלקות, שרוחבן 1.9 מ"מ ואורכן 2.2 מ"מ, ומשקלן בערך 4.3 גרם. כחצי ממשקל זה מהווה הקליפה. ביצה אחת או שתיים מההטלה ברוב הקנים בדרך כלל אינה בוקעת מאחר שההורים לא מסוגלים לכסות אותן. שני ההורים דוגרים במשך היום, אך רק הנקבה דוגרת במשך הלילה. השלדג דוגר במעין טראנס, כשהוא פונה לעבר פתח המחילה. נוהג לפלוט צנפה, ולפורר אותה במקורו. הביצים יבקעו לאחר 19–20 יום, והגוזל שבקע יישאר בקן לרוב במשך יותר מ-25 ימים. ברגע שגדלו מספיק, הגוזלים יתקרבו לפתח המחילה לשם קבלת מזון. שני גוזלים ולעיתים שלושה יגודלו בכל עונה.
ימיהם הראשונים של הפרחונים הם המסוכנים ביותר. בזמן הצלילה לתוך המים, בערך 4 ימים לאחר עזיבת הקן, הפרחון עשוי להיות מוצף מים ולטבוע. פרחונים רבים לא ילמדו לדוג עד שיגיע זמנם לעזוב את הטריטוריה של הוריהם ורק 50% מהם ישרדו את השבוע הראשון. רוב השלדגים מתים מקור או ממחסור במזון, וחורף קשה עשוי להרוג אחוז גבוה שלהם. הצפות בקיץ עשויות להציף קנים או להקשות על הדייג, וכתוצאה מכך תיגרם מיתה מרעב אצל הצעירים. רק רבע מהצעירים ישרדו ויזכו להתרבות בשנה הבאה, אולם כמות זו מספיקה כדי להמשיך ולקיים את האוכלוסייה. בדומה לכך, רק רבע מהבוגרים ישרדו כדי להגיע לעונת הרבייה הבאה. מעט מאד פרטים יחיו יותר מעונת ריבוי אחת. הציפור המבוגרת ביותר שתועדה הייתה בת 21 שנים.
גורמים נוספים למוות הם חתולים, חולדות, התנגשות בכלי תחבורה וחלונות, והפרעה של בני אדם באתרי הקינון, לרבות עבודות בגדות נחלים ונהרות באמצעות כלים כבדים. מאחר ששלדגים נמצאים גבוה בשרשרת המזון, הם רגישים להצטברות כימיקלים, וזיהומי נהרות ונחלים על ידי מפעלי תעשייה וחקלאות שגירשו אותם מרצועות נהרות ונחלים רבים, שלולא כך היו מתאימים מאד כאזורי מחיה.
המין ניצוד בהתקופה הוויקטוריאנית לריפוד ותצוגת תיבות זכוכית ולקישוט כובעים. חוקר הטבע הבריטי ויליאם יארל גם דיווח על הנוהג הכפרי שעל פיו היו צדים שלדגים, תולים אותם מפתיל באמונה כי הוא יסתובב ויפנה לכיוון שהרוח תנשוב בעתיד. דייגים היו צדים אותם ומצרפים את נוצותיהם לפיתיונות חרקים שהיו נפוצים באותה תקופה, אבל כעת נוהג זה ברובו שייך לעבר.
תזונה
השלדג הגמדי צד מענף 1–2 מטר מעל המים, מהגדה או מעמדה אחרת, המקור מצביע לכיוון שהוא תר אחר טרפו. הוא מניד את ראשו מטה ומעלה כשהוא מזהה מזון כדי להעריך את המרחק, והוא צולל בתלילות מטה כדי להעריך את גודל הטרף, בדרך כלל לא יותר מעומק 25 ס"מ מתחת לפני המים. הכנפיים פתוחות מתחת למים ועיניו הפקוחות מוגנות באמצעות עפעף שלישי שקוף שמגן על הקרנית בעת ציד מתחת למים הנקרא "קרום מצמוץ" (Nictitating membrane). הוא מתרומם חזרה מעל המים, מקורו תחילה, ועף חזרה לענף התצפית שלו. על הענף השלדג משפר אחיזה בדג עד שמצליח לאחוז בו בבסיס הזנב ואז חובט בדג על הענף כמה פעמים. ברגע שמת, הוא אוחז בדג לאורכו ובולע אותו מכיוון ראשו. פעמים ספורות בכל יום השלדג יפלוט כדור צנפה של עצמות דג ושאריות אחרות בלתי מעוכלות.
המזון הוא דגים בגודל של 12.5 ס"מ אורך, אך האורך הממוצע הוא 2.3 ס"מ. כ-60% מתזונתם הוא דגים אך שלדג זה צד גם חרקים מימיים כגון זחלים של שפיריות וחיפושיות מים, ובחורף, סרטנים כולל חסילוני מים מתוקים.
האתגר לכל שלדג צולל הוא שינוי השתברות האור בין האוויר למים. בעיניהם של עופות רבים יש שתי גומות רשתית (אזור שבו הצפיפות הרבה ביותר של קולטני אור) והשלדג מסוגל להחליף בין הראשית למשנית כשהוא מתחת למים, קו רשתית שבו צפיפות הקולטנים של שתי הרשתיות מחוברת ומאפשרת לבבואה לנוע באופן זמני כשהוא יורד על הטרף. עדשת העין בצורת הביצה מצביעה לעבר הרשתית המשנית, ומאפשרת לו לשמור על חדות ויזואלית מתחת למים. בשל מיקום הרשתיות, לשלדג ראיה חד עינית באוויר, וראיה בשתי העיניים מתחת למים. הראיה מתחת למים לא חדה כזו שבאוויר, אולם היכולת לאמוד מרחק מטרף בתנועה חשוב יותר מחדות הבבואה.
כל תאי החרוט (מדוכים) ברשתית מכילים טיפת שמן שעשויים להכיל פיגמנט קרוטינואיד. טיפות אלו מגבירות ראיית צבע ומפחיתים סינוור אור. לשלדגים מימיים יש מספר גבוה של פיגמנטים אדומים בטיפות השמן בעיניהם; הסיבה לשליטת הטיפות האדומות לא מובנת, אולם הטיפות עשויות לסייע בהפחתת סנוור ופיזור האור מחומרים מסוימים במים.
מצב שימור
למין יש טווח רחב, כשהתפוצה העולמית מוערכת בכ 10 מיליון קמ"ר. יש לו אוכלוסיות גדולות, הכוללות אוכלוסייה מוערכת בכ 160,000 עד 320,000 פרטים באירופה בלבד. מגמת האוכלוסייה העולמית לא סווגה עדיין, אך נראה כי האוכלוסייה יציבה.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שלדג גמדי |
- תמונות שצולמו בארץ מפורום צילום עופות d-spot , ניתן לבצע חיפוש ולמצוא שלל תמונות מקצועיות של שלדג גמדי.
- תמונות שלדגים בטבע בגלריה עשירה ומגוונת
הערות שוליים
