רבי שלום יצחק הלוי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף שלום יצחק הלוי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב שלום יצחק הלוי
הרב שלום יצחק הלוי
לידה 1890
כ"א בחשון תרנ"א
צנעא, תימן
פטירה 26 ביולי 1973 (בגיל 83 בערך)
כ"ו בתמוז תשל"ג
מקום פעילות צנעא שבתימן, תל אביב, ירושלים
תחומי עיסוק רב, דיין, חבר מועצת הרבנות הראשית
חיבוריו דברי חכמים, דברי שלום
רחוב על שמו בשכונת הר נוף

שלום יצחק הלוי (מארי סאלם יצחק; כ"א בחשון תרנ"א - כ"ו בתמוז ה'תשל"ג) היה רב ראשי ליהודי תימן בתל אביב ובאופן לא רשמי שימש גם כרב ראשי ליוצאי תימן בישראל. נשיא המועצה הדתית ליהודי תימן בארץ ישראל, דיין בבית הדין הרבני בתל אביב וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל.

קורות חייו

נולד בצנעא שבתימן, בנו הבכור של הרב יחיא יצחק הלוי, רבה הראשי של תימן. הוסמך על ידיו לרבנות ולדיינות והתפרנס יחד עם חמיו מהכנת בגדים לבית המלוכה בתימן.

בתימן חלה במחלת כליות קשה עש שהיה שותת דם, נסע לעדן להתרפא אך הרופאים לא הצליחו לרפאותו. הוא כתב לאביו מכתב בו הסביר שכיון שאין ביד הרופאים לרפאותו הוא עולה להיטמן בעפר ארץ ישראל.

בשנת ה'תרפ"ג עלה לארץ ישראל, מעדן באונייה למצרים, משם ליפו ומשם שכר ערבי עם חמור שיוליכו לירושלים.

לאחר מכן ניסה להתרפאות בבית החולים האנגלי שבירושלים וגם הם לא הצליחו. בשלב מסויים[1] נעלמה המחלה כלא היתה, והוא אף לא הרגיש בכאבים. לאחר כחמישים שנה חזרו הכאבים[2].

בשנת ה'תרפ"ה נקרא על ידי הוועדה לעדת התימנים לכהן בתפקיד הרב הראשי ליהודי תימן בתל אביב יפו וכחבר בבית הדין הרבני בה[3], ובי' בתמוז באותה שנה נסמך לתפקידים אלו[4]. הוא היה גם רבה של שכונה בעיר[דרוש מקור].

בשנת תשכ"א, חזר עם משפחתו לירושלים ובה גר עד לפטירתו. שימש כחבר מועצת הרבנות הראשית משנת תשט"ז[5] עד לפטירתו.

הקים מוסדות תורה ועמד בראשותם, בין השאר ישיבת אהל תורה בתל אביב, ישיבת סוכת שלום בירושלים וחברת 'תורה אור'.

היה מאד בקיא במנהגי תימן[6], ומוערך בשבתו בבית הדין[7][8].

הרב נשא את בתו של הרב אברהם הכהן[9], ונולדו לו 10 ילדים. נפטר בירושלים בכ"ו בתמוז ה'תשל"ג.

פעילות ציבורית

הרב שלום הקים עם אחרים את חברת "תורה אור" אשר מטרותיה היו הקמת מוסדות לימוד לילדים ונוער על פי מסורת יהדות תימן, סייע בהקמת מוסד לחולים ויולדות ובמציאת מסגרות לימוד לקשישים. ארגן כינוסים של רבני תימן לשם קידום ענייני העדה ושימור המסורת התימנית. מנהיגותו הייתה טבעית וסוחפת כך שכל רבני תימן, גדולים וקטנים, נענו לקריאתו והשתדלו להטות שכם.

שלל את ההסכם שנחתם בטבת-שבט ה'תש"ד בין 'מרכז התאחדות התימנים' לבין 'ההסתדרות' החילונית, בנוגע לשיתוף פעולה בין שני הארגונים בקליטת עולי תימן. הרב חשש מהשפעה שלילית של ההסתדרות בענייני חינוך העולים. התברר שצדק, ואכן החלו להגיע אליו מכתבים מהרב ישעיהו משורר אודות התנכלות פעילי ההסתדרות לעולים שהקפידו לקיים מצוות. הרב הגיע לביקור במחנה העולים בעין שמר, שמע את תלונות העולים, ופעל לשינוי המצב בדרכים שונות. כן הוציא מכתב חשוב מטעם 'המועצה הדתית ליהודי תימן בא"י' לדוד בן-גוריון בעניין המצב הדתי והחינוכי של עולי תימן. העתקים נשלחו לרבנות הראשית לישראל, למחלקת העלייה, למחלקת העבודה, למשרד הפיקוח של הסוכנות היהודית, ולוועד הלאומי. וזה לשון המכתב:

ב"ה. יום כ"ח לחדש ניסן שנת התש"ד.

לכבוד הנהלת הסוכה"י לא"י

לידי מר ד. בן-גוריון, ירושלים. הנדון: המצב הדתי והחנוכי במחנות העולים התימנים בארץ, ותקונו. א. נ. מ.

המצב הדתי והחנוכי במחנות העולים התימנים פרוץ ותובע את תקונו מיד. אין אנו חפצים כאן לתת תיאור מפורט, כי המצב בכללו ידוע והמקרים בפרדס חנה ובקרית שמואל דיים כדי לזעזע את הנפש עד היסוד בה. ובאמת הרי לא ייתכן בשום פנים להרשות שההדרכה לבני עדה קדושה שכולה שומרת תורה ומצוות תמסר לידים אחרות זרות למסורת אבות בכלל ולרוחם של העולים בפרט. כי אם לבני גולה אחרת טען מי שטען שיש מקום גם למדריכים חילוניים, הרי ביחס לבני גולת תימן לית מאן דפליג שאין מקום כלל לשום מדריך חילוני. ואעפ"כ נעשו מעשים אשר לא יעשו!

אבל הדבר ברור וידוע כי העדה התימנית בארץ ועולי תימן החדשים לא ישלימו בשום פנים ואופן עם המעוות הזה. הרי שבט יהודי תימן שמר מכל משמר במשך אלפי שנים את נר ישראל שלא יכבוהו נחשולי המים הזידונים של ים השנאה הדתית העוורת בגלות תימן. שם בארץ מאפליה מסר שבט יהודי תימן את נפשו על תורת ישראל ומסרתו וזכה לשוב ארצה כשבט שומר מסורת ומלבד זה בעל צביון וערכים מיוחדים והייתכן שדווקא כאן יצטרך להאבק עם חוגים מבני עמו על קיום מסורת האמה בכלל ועל קיום צביונו וערכיו המיוחדים לו בפרט?

האם לא תסמר שערת הראש למשמע זעקת העולים עצמם, הנרעשים ומזועזעים ממה שנעשה להם בשטח הדת לאמור: "הככה ייעשה בארץ חמדתנו על ידי בני עמנו" ?! היש תשובה לשאלה מרקיעה שחקים זו ?!

ובכן הדרישה הנדרשת מאליה היא: תקון המעוות ומיד. הנהלת הסוכנות הנכבדת מתבקשת להימנע מתת את ידה לעוברי עברה ולמלא את בקשותינו אלו: א) לשכן את העולים החדשים במקומות המתאימים לרוחם. ב) למנות להם מדריכים דתיים שידריכום לפי רוחם, ולאפשר למועצה הדתית שלנו כמוסד הדתי העליון של עדתנו בארץ לתת חוות דעתה מראש על בחירת המדריכים. ג) לספק לעולים ספוקם המלא במחניהם בשטח הדתי והחנוכי: בתי כנסת, מקוה טהרה, פקוח מלא על הכשרות וחנוך בניהם לפי מסורת אבות בנוסח יהודי תימן תחת פקוח הזרם החנוכי הדתי של כנסת ישראל.

בטוחים אנו כי תשימו לב לבקשותינו אלה והרינו מחכים לתשובתכם החיובית.

בכבוד רב ובברכת תחזינה עיני כלנו בשוב ה' שבות עמו אמן

הנשיא: שלום יצחק הלוי היו"ר: רפאל אלשיך המזכיר: א. ש. שאקי

הרב שלום היה מודאג מאד ממצב הרוחני הירוד שאליו נקלעה העדה בישראל, ולחם ופעל לשינוי המצב בהרצאות, הסברה, חינוך והשפעה. הרב כאב את מצב רבני העדה שלא הוכרו על ידי הממסד הרבני. בשנת תש"ה באספה בפתח תקווה הוא אומר: "כאן בארץ רב צריך להיות מוכר על ידי הרבנות ועל ידי הממשלה, למשל עניין קידושין, צריך להיות אדם מוסמך לכך... חוקת הרבנות הראשית לא"י אומרת, שמי שעוד לא שימש במשרד רבנות 10 שנים לא יכול להיבחר חבר ברבנות הראשית לא"י, ומשום כך אין תימני חבר ברבנות הראשית לא"י".

15 שנים אחר כך, בתשרי תש"ך, בכינוס הוא אומר שיש צורך להקים ישיבה. הסביר את מצב העדה באותה תקופה שאם מחפשים מועמד לדיין מבין הצעירים המתחנכים בארץ, הרי זה אינו בנמצא. חובה עלינו - אמר הרב - שנעמיד רבנים כאלה, שיהיו מורי הדרך לצבור ולכבוד לעדה ולצבור הישראלי בכללו. הדבר תלוי אך ורק בנו, אמר.

הרב שלום קבע[דרוש מקור] מיד לאחר הכרזת המדינה בה' באייר כי יש לחוג בכל שנה את יום העצמאות באמירת הלל, וכראש רבני תימן הוא שלח לכל בתי הכנסת התימניים פסק הלכה המורה להם לחוג יום זה בכל שנה. הוא התפלא מדוע הרבנות הראשית לישראל עדיין לא פסקה הלכה זו, ופנה לרבנים הראשיים, ואכן לאחר כשנתיים (תש"י) ניתנה הוראה על ידי מועצת הרבנות הראשית לחוג את יום העצמאות בכל שנה באמירת הלל.

חיבוריו

הרב שלום פרסם מאמרים שונים בעניין מנהגי תימן ובעניין חיזוק מסורת ההגייה שבפי יהודי תימן. רבות מהבעיות האקטואליות של הקהילה התימנית החדשה בישראל מוזכרות בכתביו.

  • דברי חכמים - שו"ת ובו קע"ד (174) תשובות אשר ענה לבני קהילתו, יצא לאור בירושלים בשנת תשל"ב.
  • דברי שלום - פירוש על חלק הדקדוק למהרי"ץ, יצא לאור בירושלים בשנת תש"ל.
  • הוציא לאור את שו"ת פעולת צדיק למהרי"ץ והוסיף עליו את הגהותיו.
  • ניקד את שישה סדרי משנה על פי מסורת יהודי תימן (בהוצאת יוסף חסיד).[10]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ לאחר שאשה שפגשה בו שמעה את סיפורו, נתנה לו לשתות מים ונעלמה.
  2. ^ והרופאים קבעו שכליותיו אינן פועלות כבר שנים רבות
  3. ^ התימנים מוחים נגד פיטורי הרב לוי, חרות, 26 ביולי 1950
  4. ^ על ידי הרבנים הראשיים לתל-אביב הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל והרב שלמה אהרן הכהן אהרונסון.
  5. ^ צבי אלגת, הרב שלום הלוי: נציג ראשון לתימנים במועצת הרבנות הראשית, מעריב, 23 באפריל 1964
  6. ^ בשו"ת דברי חכמים אה"ע סימן ז'-ח' מבואר שהרב יוסף צבי הלוי ביטל דעתו כלפיו בכל הקשור ליהדוי תימן ומסורתם.
  7. ^ הרב יצחק ידידיה פרנקל העיד כי הרב יוסף צבי הלוי הקפיד לשבת דוקא בהרכב שהרב שלום ישב בו. מפסקי דינו התקדימיים והייחודיין נדפסו בקבצי פסקי הדין הרבניים (חלק ב' עמ' 46, 188, 298. ח"ג עמ' 44,248. ח"ד עמ' 367.
  8. ^ בספר 'שני המאורות' עמ' 185 מתומללת שיחתו של שר המשפטים דאז לאחר ביקור בבין הדין, על ידי יחיאל חבשוש, "...התרשמותו העמוקה מהדיין התימני הרב שלום...דיבורו השקט והתנהגותו. את הקשבתו לטוען ולנטען, תגובותיו הענייניות...לא מעבירתו על דעתו...מנסה לפשר...משדל את המתדיינים לחדול מאיבה ושנאה. בלב שקט ובסבלנות רבה מדבר ליהם, מנסה לשכנע, ובסופו של דבר משפיע ומשרה רוח טובה...דיין זה הוא דוגמא ומופת למה שצריך ונדרש מדיין...".
  9. ^ בנו של הרב אהרן הכהן
  10. ^ ביקורת על מהדורת מסכת ברכות: חיים לשם, משנה מסכת ברכות, דבר, 19 באוגוסט 1955

Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0