שלמה רילף
שלמה (פרידריך) רילף (בגרמנית: Schlomo Friedrich Rülf; 3 במאי 1896, בראונשווייג - 13 באוגוסט 1976, ווה) היה רב, סופר, מורה, פעיל ציוני יליד גרמניה שכתב בגרמנית בישראל והיה ממייסדי נהריה ומנהל בית ספר בה.
ביוגרפיה
רילף היה נצר למשפחת רבנים ממוצא ספרדי שהתגוררה בגרמניה. לאחר גירוש ספרד, הגיעו אבותיו לכפר ראווישהולצהאוזן (Rauischholzhausen) (גר') שליד מרבורג ובתקופת נפוליאון קבעו את שם משפחתם על שם נהר הרילף (Rülfbach) הסמוך לביתם. הם נרשמו כאזרחים, היו עובדי אדמה ועסקו במסחר בבקר. בני משפחה ראשונים עזבו את הכפר במאה ה-19 כדי למצוא את דרכם לקריירה אקדמית דרך מרבורג. בין נושאי השם "רילף" היה אביו של שלמה, גוטמן רילף, רבה האזורי של דוכסות בראונשווייג, בן דודו איזאק רילף (1902-1831), רב אזורי בממל ופובליציסט, וכן אחיו של האב, משה רילף. (1934-1855), מורה דת ומזכיר קהילה בנירנברג.
רב בגרמניה
רילף גדל בבראונשווייג. לאחר שסיים את בית הספר התיכון בשנת 1914, למד בסמינר הרבנים היהודי-תיאולוגי של קרן פרנקלשן (Fränckel'schen Stiftung) בברסלאו וכן למד פילוסופיה באוניברסיטת ברסלאו. ריצ'רד הוניגסוואלד, יוגן קוהנמן ובמיוחד יוליוס גוטמן היו בין מוריו. לאחר סיום לימודיו וקבלת תואר דוקטור בארלנגן, עבד כרב בבית כנסת בהמבורג משנת 1922. בשנת 1923 נישא לאנליז נוימן מברסלאו, ממנה נולדו לו שלושה בנים, הלמוט (לימים יצחק, 1925), יוסף (1928) ויוחנן (1931). בשנת 1926 מונה רילף כרב מחוז במברג, שם היה גם יו"ר אגודות הנוער של יהודי בוואריה. בשנת 1929 היה ראש הקהילה היהודית בזארבריקן. אשתו נפטרה ב-1932, ובסוף שנת 1933 נישא בשנית, הפעם לרות אונא (ילידת 1904), בת רב, עמה הביא לעולם שני ילדים, בנימין (1934) וידידה (1940). חוויית התעמולה הנאצית לקראת משאל העם על חבל הסאר וההתרשמות מחוסר האונים של חבר הלאומים גרמו לרילף להחליט ב-1934/35 להגר מגרמניה.
מורה ומחנך בישראל
בשנת 1935 עלה רילף עם משפחתו לארץ ישראל והתיישב בירושלים. הוא עבר לבית הספר החקלאי מקווה ישראל בחולון ומשם לנהריה, שנוסדה על ידי עולים שהגיעו בעיקר מגרמניה.
בנהריה פעל רילף, תחילה כמורה ולאחר מכן כמנהל בית הספר על שם חיים ויצמן, להקמת מערכת חינוך עברית למשפחות המהגרים הדוברות בעיקר גרמנית. באוטוביוגרפיה שלו תאר את הקשיים עמם נאלץ להתמודד: בעיות בטיפוח תלמידים יהודים שעלו מגרמניה לאחר חווית הרדיפה והגירוש. תלמידים אלה התקשו להסתגל למשמעת בית הספר. הוריהם של רבים מהתלמידים, אקדמאים לשעבר שגורשו מעיסוקיהם הקודמים והתפרנסו מחקלאות, לא רצו להכיר עוד ביתרונות ההשכלה הכללית. העוינות לחינוך של ההנהגה הדתית המקומית, שלאור צרכיה המעשיים הרבים לא ששה להשקיע בחומרי הוראה ומשכורות למורים. בשנת 1951 הפסיק רילף זמנית את פעילות ההוראה שלו כדי להיענות להזמנה לגרמניה ושם לעזור בבנייה מחדש של קהילתו לשעבר בסארברוקן.
רילף עסק במקצוע הרב בהתנדבות בנהריה עד שהועסק בה רב במשרה מלאה. מאוחר יותר ייסד רילף קהילת בית כנסת ליברלי (רפורמי) בנהריה.
הנצחה
על שם רילף נקראה מדליית פרידריך שלמה רילף, המוענקת על ידי קבוצת העבודה הנוצרית-יהודית של חבל הסאר (CJAS) כפרס לאנשים, מוסדות או יוזמות העוסקות בקידום ההבנה בין יהודים ונוצרים.
מועצת מחוז זארבריקן החליטה ב-4 בספטמבר 2008 לקרוא לכיכר שעוצבה מחדש מול מרכז סאר "רבינר-רילף-פלאץ" (כיכר הרב רילף) ולהקים אנדרטה ליהודי חבל הסאר שנרצחו בשואה. יצירת האמנות שעיצב אריאל אאוסלנדר, "היער המופרע", נחנכה ב-12 בנובמבר 2013 והיא אנדרטת השואה המרכזית בחבל הסאר.
על שמו נקראת דרך שלמה רילף בנהריה.
פרסומים
- Die seelische Situation der jüdischen Jugend in Deutschland. In: Menorah. Jüdisches Familienblatt für Wissenschaft, Kunst und Literatur. Jahrgang 9 (Wien 1931), Heft 11–12, S. 545–556.
- Paul Lazarus Gedenkbuch. Beiträge zur Würdigung der letzten Rabbinergeneration in Deutschland. Jerusalem Post Press, Jerusalem 1961.
- Weg der Geretteten. Erzählung aus Israel. Ner-Tamidverlag, Frankfurt a. M. 1963 (Hebräisch דרך הגאולים. ספור מימי העפלה והגנה. Jerusalem 1965).
- Ströme im dürren Land. Erinnerungen. Deutsche Verlags-Anstalt, Stuttgart 1964 (Hebräisch במדבר מים. ששים שנות חיים ומעש. Jerusalem 1969) (Neuausgabe mit einem Nachwort von Herbert Jochum: Röhrig Universitätsverlag, St. Ingbert 2014, 2. Auflage, ISBN 978-3-86110-571-8).
- Kindheit in Braunschweig. In: Richard Moderhack (Red.), Brunsvicensia Judaica. Gedenkbuch für die jüdischen Mitbürger der Stadt Braunschweig, 1933–1945. Waisenhaus-Verlag, Braunschweig 1966.
ספרות
- Amir Dov: Leben und Werk der deutschen Schriftsteller in Israel: Eine Bio-Bibliographie. Saur, München [u. a.] 1980, ISBN 3-598-10070-1, S. 73.
- Herbert Jochum: Leben und Wirken von Rabbiner Dr. Friedrich Schlomo Rülf. In: Hans-Christian Herrmann, Johannes Schmitt (Hrsg. für den Historischen Verein für die Saargegend e. V.): Das Saarland. Geschichte einer Region. Röhrig Universitätsverlag, St. Ingbert 2012, ISBN 978-3-86110-511-4, S. 313–336.
- Klaus Kreppel: Wege nach Israel. Gespräche mit deutschsprachigen Einwanderern in Nahariya. Westfalen-Verlag, Bielefeld 1999, ISBN 3-88918-097-3.
- Klaus Kreppel: Israels fleißige Jeckes. Zwölf Unternehmerportraits deutschsprachiger Juden in Nahariya. Westfalen-Verlag, Bielefeld 2002, ISBN 3-88918-101-5.
- Klaus Kreppel: Nahariyya – das Dorf der „Jeckes“. Die Gründung der Mittelstandssiedlung für deutsche Einwanderer in Eretz Israel 1934/35. Das offene Museum – Industriepark, Tefen (Israel) 2005, ISBN 965-730-101-7 (deutsch und hebräisch).
- Rülf, Shlomo, in: Werner Röder, Herbert A. Strauss (Hrsg.): Biographisches Handbuch der deutschsprachigen Emigration nach 1933. Band 1: Politik, Wirtschaft, Öffentliches Leben. München : Saur, 1980, S. 626
קישורים חיצוניים
- במדבר מים: ששים שנות חיים ומעש, אוטוביוגרפיה מאת שלמה רילף, הוצאת ראובן מס, 1969, ירושלים.
- Eintrag über Schlomo Rülf auf der Seite des bet liebermann/Naharija (hebräisch).
- "Ehre für Rabbiner Schlomo Rülf", in: Zukunft, Jg. 8, Nr. 11, 28. November 2008, S. 4.
לקריאה נוספת
- גיא מירון, משם לכאן בגוף ראשון – זכרונותיהם של יוצאי גרמניה בישראל (הוצאת מאגנס, תשס"ה).
