שמואל שניצר
ערך זה עוסק בעיתונאי. אם התכוונתם ליהלומן, ראו שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות תקשורת ריקה. שמואל שניצר (ט"ז באב תרע"ח, 25 ביולי 1918 – כ"ו בתשרי תש"ס, 6 באוקטובר 1999) היה מבכירי העיתונאים בישראל במשך עשרות שנים, ממייסדי העיתון "מעריב" ועורכו הראשי בשנים 1980–1985.
ביוגרפיה
שמואל שניצר נולד בסכוונינגן שבהולנד באב תרע"ח, יולי 1918, במשפחה של 13 ילדים. הוריו, גיננדל לבית ויינדלינג ומשה אליעזר שניצר, ניהלו אורח חיים מסורתי (אמו הייתה ממשפחת רבנים ידועים). בבגרותו עמד ללמוד להסמכה לרבנות אולם אביו לא רצה שבנו יחיה על חשבון הציבור, והעדיף שלפרנסתו ירכוש מקצוע, ושלח אותו לבית ספר תיכון מסחרי.
שניצר עלה לארץ בגפו באוגוסט 1939, שבועיים לפני פרוץ המלחמה, באוניית המעפילים "פאריטה" שנחתה בחוף תל אביב. בכך ניצל מהגורל שפקד את משפחתו בשואה: הנאצים רצחו את אביו, אמו, תשעה מאחיו ואחיותיו ואת בני ביתם.
בארץ ישראל עבד תחילה בעבודות מזדמנות וב-1940, עבר לעסוק בעיתונאות: תחילה בעיתון "המשקיף", בהמשך ב"ידיעות אחרונות", וב-1948, יחד עם עזריאל קרליבך, שלום רוזנפלד, אריה דיסנצ'יק ואחרים ייסד את עיתון מעריב שהיה מיומו הראשון בעל התפוצה הגדולה בארץ. עבודתו העיתונאית נמשכה 59 שנים ובמהלכה פרסם אלפי מאמרים וקלט והכשיר עיתונאים רבים. שניצר נודע כפובליציסט מוביל הודות לאיכות כתיבתו, יושרו האינטלקטואלי והרקע התרבותי שבא לידי ביטוי במאמריו. כך קנה לו קהל קוראים רחב מאוד ונאמן מכל קצוות הקשת הפוליטית. הוא לא חסך את שבט ביקורתו מראשי ממשלה מימין ומשמאל. ב-1980 מונה לעורכו הראשי של "מעריב", תפקיד בו כיהן עד 1985, עת נאלץ לפרוש עקב מחלה.
שניצר שלמד עד גיל 15, ואחר כך סייע לפרנסת המשפחה, היה אוטודידקט, שלמד והשכיל בעצמו. הוא שלט בעברית, ביידיש, באנגלית, בהולנדית, בגרמנית ובצרפתית, ועבד גם כמתרגם משפות אלה. הוא תרגם עשרות ספרים, ביניהם "בית דין", "סטלין", "תולדות האנושות", "מאו טסה טונג", ביוגרפיה של וינסטון צ'רצ'יל, "התרבות הפיניקית", "אבא גוריו", "אבשלום בני", "ייסורים ואקסטזה" "אלטנוילנד" של בנימין זאב הרצל ו"יומנה של אנה פרנק". ערך את האנציקלופדיה "עולם חדש", שיצאה לאור בתשעה כרכים בשנים 1977–1984.
פעילותו הציבורית כללה, בין היתר, סיוע בהקמת תיאטרון הילדים של השחקנית אורנה פורת ואת בית הצייר נחום גוטמן בתל אביב. שניצר סייע רבות לעולים חדשים (באירוח בביתו, בגיור, בדיור ובתעסוקה).
ב-1994 פרסם מאמר בשם "ייבוא של מוות" בו מתח ביקורת על החלטת ממשלה להעלות את עולי הפלאשמורה ודיבר עליהם כאל "אלפי משומדים נושאי מחלות מסוכנות" ה"מסכנים את בריאותו של עם שלם". הוא טען שההעלאתם שלא עולה בקנה אחד עם חוק השבות אשר מאפשר למנוע מאדם הנושא מחלה מסוכנת לעלות כמו כן מאדם שהמיר את דתו. גדעון ספירו הגיש תלונה למועצת העיתונות אשר בערכאה הראשונה של בית הדין לאתיקה נדחתה ברוב קולות אולם בערעור התקבלה ברוב קולות בראשות זאב סגל נגד דעת מיעוט של הרב איסר פרנקל, ונקבע כי שניצר הפר חובה שבאתיקה העיתונאית וכי "הפגיעה שנעשתה במאמר זה הייתה למעלה משנדרש לשם הדגשת חובתה של הממשלה לדאוג לבריאות הציבור".[1].
במרץ 1997 החליטה ועדת השופטים לפרס ישראל להמליץ על הענקת הפרס בתחום העיתונות הכתובה לשמואל שניצר. על החלטה זו נמתחה ביקורת עקב מאמרו "ייבוא של מוות". נשיא המדינה עזר ויצמן הודיע שיסרב להעניק את הפרס לשניצר ודרש ממנו להתנצל אולם זה לא הסכים. חבר הכנסת אדיסו מאסלה הגיש בג"ץ כנגד ההענקה, וזה הורה לוועדת פרס ישראל בראשות גבריאל שטרסמן לדון שנית בנושא לאור המאמר והחלטת מועצת העיתונות בנימוק שהתשתית העובדתית אודות המאמר והחלטת בית הדין לאתיקה לא הייתה בפני הוועדה. הוועדה התכנסה שנית ומכיוון שלא הייתה תמימות דעים בקרב חברי הוועדה, לא הוענק הפרס.
משנת 1941 היה נשוי למלכה לבית אייכנבלט. היה אב לשניים: משה ואריה וסב לארבעה נכדים.
שניצר נפטר ב-1999 בבית מעריב, לאחר שחש ברע בעת שכתב מאמר שעסק בוויכוח על התרת פרסום זיכרונותיו של אדולף אייכמן. בן 81 במותו. נקבר בבית העלמין קריית שאול.[2]
ספריו
- הרפתקאות אפריקניות: קיצור דברי ימיה של אפריקה, מסופרות על ידי שמואל שניצר, תל אביב: עמיחי, תשי"ט.
- אלבום העולים; כתב שמואל שניצר בהשתתפות חיים גורי; מבוא מאת משה שרת; עורך תצלומים: ש.י. שוויג; עריכה גרפית: דניס שיפרין, ירושלים: הסוכנות היהודית לישראל – מחלקת ההסברה, תשכ"ג.
כינוס מאמריו:
- אבני יסוד, תל אביב: ספרית מעריב, תשמ"ז 1986.[3] (מבחר מאמרים)
בעריכתו
- אלבום הרצל; הביאו לדפוס: אהרן קלאוס ושמואל שניצר; יועץ המערכת: יוסף ונקרט, תל אביב: ספרית מעריב, תש"ך.
תרגומיו
- י. דויטשר, סטלין ביוגרפיה פליטית, תורגם מאנגלית עם ב. לובוצקי.
- אונורי דה באלזאק, אבא גוריו, תורגם מצרפתית.
- אירוינג סטון, חיי מיכלאנגלו. תורגם מאנגלית.
קישורים חיצוניים
- שמואל שניצר באתר WorldCat Identities
- רשימת הפרסומים של שמואל שניצר, בקטלוג הספרייה הלאומית
- דוד תדהר (עורך), "שמואל שניצר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יז (1968), עמ' 5122
- תיק שניצר, אוסף מסמכי פרשת פרס ישראל, קשר 21, מאי 1997
מפרי עטו:
- התכלית: הסחת הדעת? (מאמר)
הערות שוליים
- ^ שפיטות החלטות בעניין פרס ישראל בעקבות בג"צ 97/2205 מאסלה נ' שר החינוך והתרבות, דניאל פרידמן
- ^ שמואל שניצר באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
- ^ בנימין גלאי, שלושת העטים של שמואל שניצר, מעריב, 19 בדצמבר 1986.
| עורכי העיתון מעריב | ||
|---|---|---|
|
