תולדות הלחימה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | ג'ון קיגן |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | מלחמה |
| נושא | היסטוריה של המלחמה |
| הוצאה | |
| הוצאה בשפת המקור | רנדום האוס |
| מספר עמודים | 432 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת דביר |
| מספר עמודים | 401 |
תולדות הלחימה הוא ספר משנת 1993 מאת ההיסטוריון הצבאי ג'ון קיגן, אשר פורסם על ידי הוצאת רנדום האוס. בעברית פורסם הספר על ידי הוצאת דביר.
תקציר
קיגן דן בלחימה הקדומה, בהתפשטות לוחמת תקופת הברונזה ולאחר מכן בלוחמת תקופת הברזל – החל בהופליטים היוונים ובפלנקס, דרך הלגיונות והמאניפלים הרומיים. הוא מתאר גם את כיבושיהם של "עמי הסוסים(אנ')": תחילה תחת האשורים, ולאחר מכן תחת האימפריות האחמנית, הפרתית והסאסאנית. במאה השביעית כובשים הערבים(אנ') שטחים נרחבים, ואחריהם באים המונגולים בהנהגת ג'ינגיס חאן, ולבסוף אחרוני עמי הסוסים בהנהגת טימור לנג (טמרלין), שמחולל הרס נרחב וטבח עצום.
עלייתה של אירופה בימי הביניים מובילה לגיוס כספים לבניית טירות, ושכירי חרב מחופשים לחיל רגלים נשלחים לחפור מתחת לטירות כדי להביא לקריסתן. אירופה המערבית מגיעה לשלמות בתחום בניית טירות בלתי חדירות. במקביל, הפרשים מודחים בהדרגה משדה הקרב; במקום זאת משתלטים כלי ירייה כגון רובים בעלי מנגנון פתיל (matchlock), רובים בעלי מנגנון צור (flintlock), ולבסוף גם אקדחים מתקדמים כמו אלו של סמית' אנד וסון – שלטענת קיגן סייעו ליפן לנצח במלחמת רוסיה–יפן.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, גז חרדל, רימונים, תותחים ורובים גורמים למותם של מספר עצום של חיילים, הקבורים בבתי קברות בוציים בחזית המערבית. במלחמת העולם השנייה, מיליונים מתים בחזית המזרחית בשל תיאוריות מרחב המחיה (Lebensraum) של אדולף היטלר.
קיגן יוצא נגד רעיונו של קרל פון קלאוזביץ כי "המלחמה היא המשך של הפוליטיקה באמצעים אחרים", אשר מרמז כי מלחמה מנוהלת באופן רציונלי תחת שליטתם המודעת של פוליטיקאים. לדעתו, עצם קיומן של צבאות ולוחמים מעוות את טבעה של הפוליטיקה והתרבות, ולעיתים אף משתלט על התרבות כולה. לשיטתו, המלחמה היא תוצאה בלתי רציונלית והרסנית של כישלון מדיני ודיפלומטי. ספרו פחות עוסק בטכנולוגיה או ברשימות קרבות, ויותר במניעים העמוקים וכתוצאה של תובנות אנתרופולוגיות-חברתיות.
קיגן מקדיש את ספרו לאחד מאבותיו, לוטננט ברידג'מן מהרגימנט דה-קלר (Régiment de Clare), אחד מגדודי שכירי החרב האיריים בצבא הצרפתי ("האווזים הפראיים"), שנהרג בקרב לאופלד (אנ') (Lauffeld) בשנת 1747.
ביקורת
בסקירה שפורסמה במגזין Foreign Affairs, כתב אליוט כהן (אנ'): "למרות כתיבה אלגנטית ותובנות חדות, תולדות הלחימה אינו עומד בהבטחת הכותרת או במוניטין של מחברו."כהן תיאר את הספר כ"מסע נקמה נגד תאורטיקן גרמני ליברלי מתחילת המאה ה-19 [קלאוזביץ]".[1]
הערות שוליים
- ↑ Eliot A. Cohen, A History of Warfare, Foreign Affairs, March 1, 1994
תולדות הלחימה40878133Q11496123