תומאס ס. מרטין

תומאס ס. מרטין
Thomas S. Martin

לידה	29 ביולי 1847 סקוטסוויל, וירג'יניה, ארצות הברית
פטירה	12 בנובמבר 1919 (בגיל 72) שארלוטסוויל, וירג'יניה, ארצות הברית
מקום קבורה	University of Virginia Cemetery and Columbarium
מדינה
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
סנאטור מטעם מדינת וירג'יניה 4 במרץ 1895 – 12 בנובמבר 1919 (24 שנים) → אפה האנטון קרטר גלאס ←
יושב ראש הסיעה הדמוקרטית בסנאט אפריל 1911 – 3 במרץ 1913 (כשנתיים) → הרננדו מאני ג'ון קרן ←
4 במרץ 1917 – 12 בנובמבר 1919 (שנתיים) → ג'ון קרן גילברט היצ'קוק (בפועל) ←

תומאס סטפלס מרטין (באנגלית: Thomas Staples Martin‏; 29 ביולי 1847 – 12 בנובמבר 1919) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מווירג'יניה. הוא ייסד ארגון פוליטי שהחזיק בכוח בווירג'יניה במשך עשרות שנים (ובהמשך נודע בשם 'ארגון בירד'), וכיהן כחבר הסנאט של ארצות הברית כמעט רבע מאה. במהלך כהונתו עלה לתפקידי מנהיג הרוב ומנהיג המיעוט בסנאט, עד מותו במהלך כהונתו.

ביוגרפיה

ראשית חייו, השכלה ושירות בקונפדרציה

מרטין נולד ב-29 ביולי 1847 בסקוטסוויל, אז העיירה הגדולה ביותר על הנהר ג'יימס העליון בווירג'יניה, והיה בנם הבכור של מרתה אן סטפלס וג'ון סמואל מרטין. אביו עבר מפלובאנה כדי לעבוד בחנות של תומאס סטפלס, שבה הכיר את אמו ובהמשך הפך לשותף.

בשנת 1853 עברה המשפחה לחווה 'Fairview' מחוץ לסקוטסוויל. אביו היה שופט מקומי וניהל טחנת צמר, אך נפטר זמן קצר לאחר סיום מלחמת האזרחים. תומאס הצעיר למד בבית ובבתי ספר פרטיים מקומיים.

במרץ 1864 החל ללמוד במכון הצבאי של וירג'יניה (VMI). כאשר גויס מרטין לשירות בצבא הקונפדרציה לפני קרב ניו-מרקט, היה חולה ולכן לא השתתף בקרב. לאחר שהתאושש הצטרף לחבריו הצוערים בפעולות סביב לינצ'בורג ובהגנת ריצ'מונד. לאחר כניעת לי שב לביתו, ובסתיו החל ללמוד באוניברסיטת וירג'יניה. הוא נאלץ לעזוב לאחר מות אביו, כדי לנהל את העסק המשפחתי. בשנים הבאות למד משפטים בערבים.

קריירה מקצועית ופוליטית

מרטין התקבל ללשכת עורכי הדין של וירג'יניה בשנת 1869 והקים משרד עורכי דין מצליח בסקוטסוויל (שבעבר הייתה מרכז המחוז אלבמארל) ובמחוזות הסמוכים. הוא התפרסם בזכות מומחיותו ברישומי מקרקעין וביכולתו ליישב סכסוכים מחוץ לבית המשפט. בראשית שנות ה-80 של המאה ה-19 הפך ליועץ המחוזי של חברת הרכבות Chesapeake and Ohio Railway, שרכשה כמה מקווי הרכבת שנהרסו במהלך מלחמת האזרחים והיו בשלבי בנייה מחדש.

מרטין הפך למקורבו של ג'ון ברבור הבן, עורך דין ותיק שכיהן לפני המלחמה כנשיא רכבת Orange and Alexandria והיה פוליטיקאי וחבר קונגרס, כמו אביו, ג'ון ברבור , לפניו. לאחר המלחמה, כשחברת C&O רכשה את רכבת Orange and Alexandria, הפך ברבור קשור אליה. לצד הרחבת פעילות החברה, הוא, בסיועו השקט של מרטין, הוביל את התחזקות המפלגה הדמוקרטית במדינה על חשבון מפלגת המתאמים מחדש, שהייתה קואליציה של רפובליקנים ואפרו-אמריקאים.

בשנת 1885 זכה מרטין למושב בוועד המרכזי הדמוקרטי של המדינה, באותה שנה שבה ניצחו הדמוקרטים בבחירות והעלו את הגנרל לשעבר פיציו לי לתפקיד המושל. שנתיים לאחר מכן קידם מרטין בהצלחה את מועמדותו של ג'ון דניאל מלינצ'בורג לסנאט, במקום איש מפלגת המתאמים מחדש ויליאם מהון (גם הוא גנרל בצבא הקונפדרציה לשעבר), על אף שברבור עצמו רצה בתפקיד. בשנת 1889, כשמנהיג מפלגת המתאמים מחדש השני, הסנאטור הריסון רידלברגר, החליט שלא להתמודד שוב (ונפטר שנה לאחר מכן), זכה ברבור במושב והפך לסנאטור. הדמוקרטים שבו לשלוט בשני מושבי הסנאט מטעם וירג'יניה וגם במשרת המושל, כפי שהיה לפני המלחמה.

כאשר ברבור מת במהלך תפקידו בשנת 1892, לאחר שלוש שנים בלבד בסנאט, הארגון שבנו מרטין וברבור איפשר תחילה לגנרל הקונפדרציה לשעבר אפה האנטון – עורך דין וחבר קונגרס מווירג'יניה – לרשת את מושבו. אך האנטון הסתבך בשערורייה, ומשבר 1893 הכניס את המדינה למיתון.

בסיוע תרומות מחברות הרכבת C&O ואחרות (שהפכו חשובות יותר בשל המיתון הכלכלי, כפי שנחשף בקמפיין 1911), ובסיוע חברי הקונגרס הנרי פלוד וקלוד סוואנסון (שיהפוך מאוחר יותר למושל) וכן נבחרי ציבור רבים במחוזות וירג'יניה, השיג מרטין 66 קולות בקבוצה הדמוקרטית של המחוקקים, לעומת 55 קולות לפיציו לי, שנאם ברחבי המדינה אך התקשה לגייס תמיכה בקרב המחוקקים. לכן, למרות כישורי נאום מוגבלים, הפתיע מרטין את המועמד המוביל בדצמבר 1893, ובשנה שלאחר מכן זכה רשמית במושב בסנאט, בסיוע נישואיו החדשים.

מרטין נבחר מחדש מספר פעמים (בתחילה על ידי המחוקקים ובהמשך על ידי הבוחרים לאחר שהמושב עבר לבחירות ישירות), וייצג את וירג'יניה בסנאט כמעט עשרים וחמש שנה. בשנת 1899 התמודד מול המושל ג'יימס הוג' טיילר, דמוקרטי נוסף שמרטין תמך בו בעבר כסגן מושל וכמושל, אך שמר על מושבו. בשנת 1905 עברו הדמוקרטים מבחירות פנימיות במועצה לפריימריז, והמושל אנדרו ג'קסון מונטגיו התמודד נגד מרטין כאישיות עצמאית בעלת פלטפורמה אנטי-ממסדית. מרטין ניצח גם אז, לאחר שהשתפר באופן משמעותי כמרצה ציבורי וחיזק את בסיס כוחו באמצעות שלילת זכות ההצבעה משחורים ומלבנים עניים במסגרת החוקה החדשה של 1902.

בשנת 1910 נפטר הסנאטור דניאל, וקלוד סוואנסון, בן בריתו של מרטין, ירש אותו. ב-1911 התמודדו מרטין וסוואנסון מול אתגר פנימי מצד חבר הקונגרס ויליאם אטקינסון ג'ונס , מנהיג הדמוקרטים הפרוגרסיביים, ומול קרטר גלאס, אך שמרו על מושביהם ביחס של שניים לאחד. מרטין התמודד ללא מתחרים ונבחר מחדש לסנאט ב-1918.

מרטין וארגונו פעלו נגד כוחות פרוגרסיביים בתוך המפלגה הדמוקרטית, וגם נגד רפובליקנים פרוגרסיביים כמו הנשיא תאודור רוזוולט, שהחזיק מחנה בווירג'יניה וציין את זיקת משפחתו של רוזוולט לקונפדרציה. הם פעלו גם לדיכוי זכות ההצבעה של אפרו-אמריקאים במדינה, במיוחד בוועידת החוקה של וירג'יניה ב-1902. כפי שהראו האתגרים הפנימיים החוזרים, הארגון היה פחות מלוכד מהארגון שיקים בהמשך הארי פ. בירד לאחר מות מרטין.

עם זאת, מרטין היה גם פרגמטי, מה שסייע לעלייתו במדרג מנהיגות הדמוקרטים בסנאט. לפני הבחירות של 1911 נבחר למנהיג המיעוט של הסיעה הדמוקרטית. הוא ויתר על התמודדות לתפקיד זה ב-1913, וב-1915 שהה רוב עונת הבחירות במחוז אלבמארל עקב הידרדרות מחלת השחפת של אשתו, שנפטרה בסוף אותה שנה. מרטין התנגד בתחילה לנשיא וודרו וילסון, שהיה בן וירג'יניה לשעבר ודמוקרטי פרוגרסיבי, אך לאחר שוילסון נבחר מחדש החל לתמוך בחלקים מיוזמותיו.

לאחר מות אשתו ב-1915 הקדיש מרטין את כל זמנו לעבודתו בסנאט, הפך למנהיג הרוב בשנת 1917, וסייע בהעברת ההחלטה שתמכה בכניסת ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה. לאחר שהרפובליקנים השתלטו על הסנאט ב-1918, חזר לתפקיד מנהיג המיעוט. בשנה שלאחר מכן הידרדר מצבו הבריאותי; אף שניסה להמשיך בעבודה בסנאט וקיווה לחזור לוושינגטון בסתיו, לא הצליח לסייע לנשיא וילסון בתהליך הסכם השלום.

משפחתו

ב-1894 נשא מרטין לאישה את לוסי צ'מבליס דיי (1875–1915), בתו של קולונל ס. פנטון דיי, איש עסקים בולט בדרום וירג'יניה. לוסי דיי הייתה דמות חברתית מוכרת ובעלת כישרון ספרותי, ופרסמה שירים ומאמרים רבים. לזוג נולדו שני ילדים.

מותו

מרטין, שהיה אלמן משנת 1915, לא נישא מחדש. ב-12 בנובמבר 1919 נפטר מרטין במהלך כהונתו בביתו בשארלוטסוויל, ונקבר לצד אשתו ובתו בבית הקברות של אוניברסיטת וירג'יניה. הסנאטור קרטר גלאס ירש את מושבו. ביתו של מרטין, 'Faulkner House', נכלל בשנת 1984 במרשם הלאומי של אתרים היסטוריים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תומאס ס. מרטין בוויקישיתוף

• תומאס ס. מרטין באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• תומאס ס. מרטין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

תומאס ס. מרטין42335513Q1168633