ג'ון רנדולף מרואנוק

ג'ון רנדולף מרואנוק

לידה	הופוול, מושבת וירג'יניה, אמריקה הבריטית
פטירה	פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם וירג'יניה 4 במרץ 1799 – 3 במרץ 1813 (14 שנים) → אברהם ונאייבל ג'ון קר ← מחוז בחירה מחוז הקונגרס השביעי (1799–1803) מחוז הקונגרס ה-15 (1803–1813)
4 במרץ 1815 – 3 במרץ 1817 (שנתיים) → ג'ון ויילס אפס ארצ'יבלד אוסטין ← מחוז בחירה מחוז הקונגרס ה-16
4 במרץ 1819 – 26 בדצמבר 1825 (6 שנים) → ארצ'יבלד אוסטין ג'ורג' ויליאם קראמפ ← מחוז בחירה מחוז הקונגרס ה-16 (1819–1823) מחוז הקונגרס החמישי (1823–1825)
4 במרץ 1827 – 3 במרץ 1829 (שנתיים) → ג'ורג' ויליאם קראמפ תומאס בולדין ← מחוז בחירה מחוז הקונגרס החמישי
4 במרץ 1833 – 24 במאי 1833 (82 ימים) → תומאס בולדין תומאס בולדין ← מחוז בחירה מחוז הקונגרס החמישי
חבר הסנאט של ארצות הברית מטעם וירג'יניה 26 בדצמבר 1825 – 3 במרץ 1827 (שנה) → ג'יימס ברבור ג'ון טיילר ←
שגריר ארצות הברית ברוסיה 26 במאי 1830 – 19 בספטמבר 1830 (117 ימים) תחת נשיא ארצות הברית אנדרו ג'קסון → הנרי מידלטון ג'יימס ביוקנן ←

ג'ון רנדולף (באנגלית: John Randolph of Roanoke‏; 2 ביוני 1773 – 24 במאי 1833), הידוע בשם 'ג'ון רנדולף מרואנוק', היה בעל מטעים ופוליטיקאי אמריקאי מווירג'יניה. הוא כיהן בבית הנבחרים של ארצות הברית בתקופות שונות בין השנים 1799–1833, ובסנאט בין השנים 1825–1827. בשנת 1830 כיהן כשגריר ארצות הברית ברוסיה מטעם הנשיא אנדרו ג'קסון.

רנדולף היה בתחילה דוברו המרכזי של הנשיא תומאס ג'פרסון בבית הנבחרים, אך ניתק ממנו בשנת 1805 בטענה שג'פרסון סטה מעקרונות הג'פרסוניאניזם, וכן מפני שרנדולף חש כי ג'פרסון פגע בו במהלך משפט ההדחה של שופט העליון סמואל צ'ייס, שבו רנדולף שימש התובע הראשי.

לאחר הפילוג הזה, הכריז רנדולף על עצמו מנהיג "הרפובליקנים הישנים" או ה"Tertium quids" – סיעה במפלגה הדמוקרטית־רפובליקנית שדגלה בהגבלת סמכויות השלטון הפדרלי. הוא קידם את עקרונות 1798, שלפיהם למדינות יש סמכות לבחון את חוקיות חקיקת הממשל הפדרלי ולסרב לאכוף חוקים שאינם חוקתיים בעיניהן.

רנדולף נודע כנואם מהיר מחשבה ובעל שנינות יוצאת דופן. במשך כ־30 שנותיו בקונגרס הוא תמך ברפובליקניזם ובחזון של חברה חקלאית-מסחרית. נאומיו זכו לתשומת לב רבה בשל חריפות התקפותיו, סרקזם מושחז, קולו הגבוה ותנועות ידיו הדרמטיות. עמדותיו השמרניות – התנגדות לחובות, תמיכה במעמד בעלי האדמות והעבדים – יוחסו לקשר ההדוק שלו למטע המשפחתי ולערכים של ג'נטלמן דרומי. הוא התנגד לביטול חוקי העברת רכוש משפחתיים (entail ו־primogeniture), באומרו: ”משפחות וירג'יניה הוותיקות יתחברו עם אנשים נמוכים ויגיעו למעמד של בני ובנות המפקחים.”

רנדולף התנגד בחריפות למלחמת 1812 ולפשרת מיזורי (1820), והתבטא בנושאים כלכליים כגון מכסים ומטבע. גישתו כלפי העבדות הייתה מורכבת: מחד גיסא היה ממייסדי החברה לקולוניזציה של האפרו־אמריקאים (1826), שנועדה ליישב שחורים חופשיים באפריקה; מאידך גיסא טען כי העבדות חיונית לווירג'יניה. הוא כתב:

שאלת העבדות היא עבורנו עניין של חיים ומוות... אין דוגמה בהיסטוריה לשתי גזעים שחיו יחד על אותה אדמה אלא כ"אדון ועבד".

הוא עצמו החזיק מאות עבדים במטע הטבק שלו, אך בצוואתו הורה לשחררם ולספק להם קרקע ואמצעי התיישבות באוהיו. הם הקימו את הקהילות רוסוויל ורמלי.

תומכיו העריצו את אופיו הלוחמני, ותשוקתו לחינוך הייתה ידועה. מתנגדיו – בייחוד בצפון – לעגו למוזרויותיו, וגם תומאס ג'פרסון ביקר אותו. הוא נהנה מתעמולת בחירות נמרצת, פנה ישירות לחוואים העצמאיים ושכנע בנאומים חיים ובלתי־שגרתיים. הגנתו על ממשל מוגבל הפכה אותו למקור השראה לשמרנים בני זמננו, במיוחד ראסל קירק.

ביוגרפיה

ראשית חייו והשכלה

רנדולף נולד באחוזת קוסונס (כיום בקריית הופוול, וירג'יניה), בן לבעל מטע טבק עשיר, ג'ון רנדולף, ולפרנסס בלנד. שתי המשפחות, רנדולף ובלנד, היו ממשפחות האצולה המוקדמות של וירג'יניה. הוא היה קשור בקשרי משפחה ענפים לדמויות מרכזיות בראשית ארצות הברית, והיה קרוב של ריצ'רד בלנד ופייטון רנדולף, מנהיגי הקונגרס הקונטיננטלי הראשון, אחיינו של חבר הקונגרס תאודוריק בלנד ובן דוד מדרגה שנייה של תומאס ג'פרסון.

אביו נפטר כשהיה בן שנתיים. אמו ניהלה את המטעים עד שנישאה מחדש לסנט ג'ורג' טאקר, עורך דין נודע ומרצה למשפטים במכללת ויליאם ומרי ולימים שופט בית המשפט העליון של וירג'יניה.

אחד מאבות אמו היה ריצ'רד בנט, מגדולי מנהיגי וירג'יניה במאה ה־17.

בעיות בריאות

רנדולף סבל מבעיה גנטית (כנראה תסמונת קליינפלטר), שגרמה לו להישאר ללא זקן ועם קול גבוה דמוי נער לאורך כל חייו. מחקרים מאוחרים מציעים כי שחפת סמויה גרמה לנזק קבוע שהתבטא באי מעבר לגיל ההתבגרות. הוא מת בגיל 60 משחפת פעילה. כדי להתמודד עם הכאבים השתמש באופיום. בני תקופתו תיארו אותו עוד לפני מחלתו כאדם תוקפני ורגזן.

השכלה

רנדולף למד אצל מורים פרטיים ולאחר מכן בבית הספר של ווקר מורי. הוא ואחיו עזבו את הפנימייה לאחר תקרית אלימה. אחר כך נשלחו לקולג' ניו ג'רזי (כיום אוניברסיטת פרינסטון) ולמכללת קולומביה, אך הזניחו את לימודיהם והסתובבו בפאבים.

לאחר שחזר לווירג'יניה, למד משפטים אצל בן דודו אדמונד רנדולף בפילדלפיה אך לא עסק במקצוע.

ב־1792 התקבל למכללת ויליאם ומרי, אך עזב בעקבות דו-קרב שנבע מהעלבת סטודנט אחר בשל הגיית מילה.

קריירה פוליטית

ב־1798, בגיל 26 בלבד, נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית לקונגרס השישי. הוא כיהן ברציפות עד 1813, ושוב בשנים שונות עד 1833. על אף שהתבטא לעיתים נגד העבדות, את רוב הקריירה הקדיש להגנה על בעלי העבדים ועשירי וירג'יניה.

הוא כיהן כיו"ר ועדת הדרכים והאמצעים והיה מנהיג המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית בבית הנבחרים. לאחר שב־1804 תמך בחוק מוביל (Mobile Act) וחש שג'פרסון הפנה אליו אצבע מאשימה, נפרדו דרכיהם. ב־1806 ייסד את סיעת ה'Tertium quids'.

רנדולף היה תובע מרכזי במשפט ההדחה של השופט ג'ון פיקרינג, וגם בניסיון להדיח את שופט בית המשפט העליון סמואל צ'ייס – שנכשל. ב־1807 עמד בראש חבר המושבעים שחקר את בגידתו האפשרית של ארון בר.

הוא הובס בבחירות ב־1812 עקב התנגדותו למלחמת 1812, אך נבחר שוב ב-1814 וב-1816. הוא דילג על קדנציה אחת, אך לאחר מכן נבחר שוב וכיהן בתפקיד מ-1819 עד להתפטרותו ב-1825. רנדולף היה מתנגד בולט לפשרת מיזורי ובכן בתקיפות על אצולת בעלי העבדים, למרות שטען בתוקף שהוא מתנגד לעבדות.

ב־1824 הוצע לו להתמודד לנשיאות מטעם המפלגה בבחירות שנערכו באותה שנה, אך סירב.

ב־1825 מונה לסנאט, ושם נאומיו היו כה ארוכים וחריפים שיריביו לעיתים נטשו את המליאה כדי למנוע קוורום. אחד מנאומיו הארוכים נחשב ל"פיליבסטר" הראשון בתולדות הסנאט.

הוא פרש מתפקידו ב־1828, השתתף עמיר בוועידת החוקה של וירג'יניה (1829–1830), וב־1830 מונה כשגריר ארצות הברית ברוסיה אך פרש מטעמי בריאות. ב־1832 נבחר שוב לבית הנבחרים, אך מת שנה לאחר מכן.

מותו והנצחתו

הוא נפטר ב־24 במאי 1833 בפילדלפיה שבפנסילבניה, ונקבר בבית הקברות הוליווד בריצ'מונד. אחוזתו 'רואנוק' קיימת עד היום ונכללת במרשם האתרים ההיסטוריים הלאומי.

בין השאר נקראו על שמו מכללות רנדולף־מייקון ורנדולף, מחוזות רנדולף בארקנסו, ג'ורג'יה ומיזורי, ספינת ליברטי משנות מלחמת העולם השנייה, ועוד.

אישיות ומוזרויות

למרות היותו ג'נטלמן דרומי, היה רנדולף דמות אקסצנטרית ונחשב ל"אאוטסיידר" כבר מתחילת המאה ה־19. הוא היה בעל בריאות ירודה, שתיין כבד ונוטה לאופיום.

הוא הסתכסך פעמים רבות – כולל ריב אלים עם חבר הקונגרס ויליס אולסטון – אך גם שמר על חברויות עמוקות, כולל עם הפדרליסט הרמנוס בליקר .

דו־קרב עם הנרי קליי (1826)

ב־1826 העליב רנדולף את הנרי קליי בנאום בסנאט, וקליי הזמין אותו לדו-קרב. רנדולף הסכים, אך החליט מראש שלא לירות כדי לא לצער את רעייתו של קליי. קליי ירה וקרע את בגדיו, ורנדולף השיב בהומור: ”אתה חייב לי מעיל, מר קליי.” מאותו רגע נוצרה ביניהם הבנה הדדית.

עבדות ושחרור עבדים

יחד עם שותפיו בושרוד וושינגטון והנרי קליי, יסד את "החברה לקולוניזציה של האפרו־אמריקאים". ב־1819 כתב בצוואתו שישחרר את כל עבדיו, ושהוא 'מתחרט מעומק לבו שאי פעם היה בעליו של אדם'. הוא דאג לרכוש עבורם אדמות באוהיו. בשנת 1846 הגיעו לשם 383 מעבדיו לשעבר, והקימו קהילות כמו רוסוויל.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ון רנדולף מרואנוק בוויקישיתוף

• ג'ון רנדולף מרואנוק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ג'ון רנדולף מרואנוק באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ג'ון רנדולף מרואנוק42397820Q2341317