תנ"ך האמברוזיאנה

תנ"ך האמברוזיאנה;
	; מתוך תנ"ך האמברוזיאנה
שפת המקור	עברית
ארץ מקור	גרמניה
מיקום נוכחי	מילאנו, ספריית אמברוזיאנה
יצירת העלילה	1236–1238

תנ"ך האמברוזיאנה הוא תנ"ך עם מסורה גדולה וקטנה בשוליים, שנכתב בגרמניה, ככל הנראה בעיר אולם, בין השנים 1236–1238. התנ"ך בעל שלושה כרכים, אשר נמצאים במילאנו, בספרייה האמברוזיאנית ומספרם שם MSS. B.30–32 INF.

כללי

כתב היד כולל שלושה כרכים, הוא אחד מהמעטים שנשתמרו כתנ"ך שלם וגדול-מידות שמוצאו מדרום גרמניה. תוכנית האיור מורכב בעיקר מלוחות מילות פתיחה מעוטרות ומאוירות, ולצדן אחדות מן המיניאטורות שבסוף הספרים, וכן שתי מיניאטורות כפולות עמוד בסוף כתב היד כולו. רוב מילות הפתיחה כתובות בזהב על לוחות צבועים, המעוטרים גרוטסקות, חיות ועופות בתור מוטיבים רצים. בחלק מן הלוחות מופיעות איורי-טקסט שאינם מתייחסים תמיד במישרין אל הטקסט שלצידם.

כתב היד נכתב על קלף, בשלושה כרכים בני 222, 208 ו־136 דפים, במידות 18×13⅜ אינץ' (45.7×34.3 ס"מ). כתב־היד נכתב בכתב ריבועי גרמני בשלוש עמודות, ששטח הכתוב בהן 12×9 אינץ' (30.5×23 ס"מ). המסורה הגדולה נרשמה בכתב קטן יותר: שורה אחת בשוליים העליונים ושלוש שורות בשוליים התחתונים. בפתיחת כל ספר שולבו עשרים וחמישה לוחות מילות פתיחה מוארים, ובסופי כמה מן הספרים נוספו שבעה לוחות נוספים, שחלקם משמשים גם כאיורי טקסט.

המיניאטורה החותמת את הספר מתארת את סעודת הצדיקים בגן עדן. הם יושבים, כולם עטורי כתרים מזהב וסועדים משולחן עמוס מאכל ומשקה. שני מוזיקאים, האחד מנגן בוויולה והאחר בחליל, מוצבים בשני קצות השולחן. בחלק העליון של המיניאטורה נראים הלווייתן ושור הבר, המאכל האגדי של הצדיקים בגן עדן, וכן העוף המיתי דמוי הדרקון, זיז, המסמל את ימי הדין האחרונים. זוהי תמונה אסכטולוגית ייחודית, בכך שהיא מחברת בין סעודת הצדיקים לבין המאכל המיתי, בניגוד לייצוג בהמכלול העברי מצפון צרפת שבהם מופיעים רק הלווייתן, שור הבר והעוף המיתי.

לצדיקים ראשים של חיות: צבי, אריה, נשר, דוב וחמור; ולמוזיקאים ראשי גורי אריות. למעשה, פני כל הדמויות האנושיות בכתב-היד מעוותים במידה כלשהי. נוסף על ראשי החיות והעופות, הצדיקים מתוארים גם בעלי פנים ריקות, או נראים מן הגב, או שפניהם מוסתרים. סגנון זה נבחר כדי להתגבר על הרתיעה מתיאור צורת האדם השלמה, שקרוב לוודאי התפתחה בדרום גרמניה בהשפעת סיגופם של יהודה החסיד ושמואל החסיד, בסוף המאה ה-12. האמן שאב את ראשי החיות מן האמנות הנוצרית והמוסלמית, שבה שימשו דימויים כאלה לסמל אנשים צדיקים וקדושים, מבשרי הבשורה והקדושים שבשמיים. משהוטמע המוטיב הזה באמנות היהודית המוארת, נעשה לסימן זיהוי יהודי מיוחד, שהיה בשימוש בדרום גרמניה במשך המאה ה-13 ועד ראשית המאה ה-14.

סגנון אמנותי

הסגנון של תנ"ך האמברוזיאנה דומה לזה של כתבי הקודש הלטיניים מדרום גרמניה בני התקופה, וסביר שהם השפיעו אלה על אלה. הצבעים הבהירים, שאינם מוצללים, המודגשים בקווים כהים וצלולים, מזכירים את טכניקת הזכוכית הצבעונית האופיינית לאסכולה הדרום-גרמנית הזו.

הקולופון

בכרך הראשון, גיליון 222v, מצוין בקולופון כי יעקב בן שמואל הסופר כתב את הספר עבור ר' יוסף בן משה מאולמא (אולם), והשלימו ביום א' בשבט בשנת 1238. מתחתיו, בכתב קטן יותר, נרשם כי יוסף בן קלונימוס ניקד ומיסר את כתב היד והשלימו בשנת 1238 בחודש שבט.

היסטוריית בעלות

בגיליון 1 מופיעה חתימתו של יוסף בן אבון בן יהודה, הכתובה בכתיבה אשכנזית מן המאה ה-15. כתב היד שועבד באיטליה בעבור עשרה דינרים ונפדה ביום שני, 28 בינואר 1499, בידי יהודה בן שלמה ממונריאלה. בשנת 1601 נוספה לכתב היד גם חתימת הצנזור באיטליה.