תקנות יהושע בן נון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תקנות יהושע בן נון
(מקורות עיקריים)
תלמוד בבלי תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף פ עמוד בדף פא עמוד ב

תקנות יהושע בן נון (או תנאי יהושע) הן מספר תקנות שתיקן יהושע בן נון בעת כניסת בני ישראל לארץ ישראל. התקנות מעניקות רשות שימוש בקרקעות ונכסים פרטיים לצרכים שונים, והן מוגדרות כתנאים שעל מנת כן הונחלה הארץ.

תקנות יהושע

עשרה תנאין התנה יהושע: שיהו מרעין בחורשין, ומלקטין עצים בשדותיהם, ומלקטים עשבים בכל מקום חוץ מתלתן, וקוטמים נטיעות בכל מקום חוץ מגרופיות של זית, ומעין היוצא בתחילה - בני העיר מסתפקין ממנו, ומחכין בימה של טבריא ובלבד שלא יפרוס קלע ויעמיד את הספינה, ונפנין לאחורי הגדר ואפילו בשדה מליאה כרכום, ומהלכים בשבילי הרשות עד שתרד רביעה שניה, ומסתלקין לצידי הדרכים מפני יתידות הדרכים, והתועה בין הכרמים מפסיג ועולה מפסיג ויורד, ומת מצוה קונה מקומו.

מקור התקנות וגדרן

תקנות יהושע מוזכרות לראשונה בברייתא שהובאה בתלמוד במסכת בבא קמא[1], שם הן מוגדרות כתנאים שהתנה יהושע בעת התנחלות השבטים בארץ ישראל. חלק מפרשני המקרא כתבו כי תיקון התקנות נרמז בפסוק: "ויכרות יהושע ברית לעם ביום ההוא וישם לו חק ומשפט בשכם" (ספר יהושע, פרק כ"ד, פסוק כ"ה)[2]. התקנות ברובן קשורות לתחום החקלאות, ומטרתן "תיקון העולם"[3].

חלק מהאחרונים והראשונים כתבו כי יהושע התנה כי השימוש במסגרת התקנות יהיה לעניין זה כהפקר[4] ולא יהיה ביד הבעלים כוח לעכב את השימוש[5]. לדעת חלק מהאחרונים, התקנות חלים גם על שדות הגויים בארץ ישראל[6].

בתלמוד נחלקו האמוראים לגבי תוקף התקנות בחוץ לארץ. לדעת רב יהודה התקנות נוהגים רק בארץ ישראל, ולדעת שמואל הם נוהגים גם בחו"ל[7]. חלק מהראשונים גורסים בגמרא כי לדעת אחד האמוראים[8] התקנות נוהגים גם בבבל אך לא בשאר הארצות מחוץ לארץ[9]. להלכה נפסק כי התקנות נוהגים גם בחו"ל כשמואל[10]. יש מהאחרונים שכתבו כי בארץ יש לכפות את קיומם, ואילו בחו"ל הם בגדר מנהג בלבד[11].

על תקנה של "מעין היוצא תחילה בני העיר מסתפקים ממנו", אמר רבה בר רב הונא כי הבעלים יכול לגבות על כך תשלום, עם זאת בתלמוד נכתב כי אין ההלכה כמותו[7]. המפרשים נחלקו במקרה שבו נגרם נזק לבעלים בעקבות התקנות, לחלק מהדעות לא משלמים על הנזק[12], ולדעות אחרות צריכים לשלם[13].

התקנות

התקנות שמנה רבי יהושע בן לוי

בתלמוד מנה רבי יהושע בן לוי עשר תקנות המתייחסות ליהושע[14], עם זאת ישנן תקנות נוספות שאינן חלק ממניין זה. האחרונים ביארו כי מניין התקנות שמנה ריב"ל הוא לעניין ניזקין בלבד[15], או שריב"ל לא מנה תקנות שמפורשות בדברי התנאים[16], או שנוהגים גם בחו"ל:

מרעה בחורשות

"שיהיו מרעים בחורשים" - מותר לאדם לרעות צאן בחורשה פרטית, וזאת מכיוון שהצאן אינו מסוגל להזיק משמעותית. חלק מהראשונים כתבו כי ההיתר הוא רק בחורשה עם עצים עבים, כך שהבהמה אינה מסוגלת להזיקם[17]. חלק מהראשונים הגבילו את התקנה לחורשה גדולה וסבוכה שבה הנזק מינורי[18]. חלק מהמפרשים הסבירו כי כוונת התקנה היא שיהיה מותר לבהמות דקות לרעות בשעת חרישת שדות אחרים[19].

ליקוט עצים בשדות

"ומלקטין עצים בשדותיהם" - מותר אדם ללקט משדה חברו זרדים וקוצים כשהם לחים ומחוברים לאדמה, ושאין בכוחם להשריש. המפרשים נחלקו לגבי זרדים וקוצים שנתלשו על ידי הרוח, לחלק מן הדעות מותר ללקטם[20], ולדעות אחרות נראה שהדבר אסור[21].

ליקוט עשבים

"ומלקטים עשבים בכל מקום חוץ מתלתן וקוטמים" - מותר לאדם ללקט משדה חברו עשבי בר העולים מעצמם וראויים למאכל בהמה בלבד[22], חוץ משדה תלתן. לדעת רב ירמיה האיסור בללקט משדה תלתן הוא דווקא כשזרעה לצורך אכילת קניה, שאז העשבים מועילים לה, ולדעת אחרת בתלמוד האיסור הוא שזרעה למאכל בהמה[23]. להלכה יש מן הראשונים שפסקו שבין שזרעה לאכילת קניה ובין לאכילת בהמה הליקוט אסור[24][25], ולדעת אחרת הליקוט האסור רק כשזרעה לבהמה[26].

קטימת ייחורים

"קוטמים נטיעות בכל מקום" - מותר לאדם לקטום משדה חברו ייחורים מהעץ שאינם עושים פירות ושאינם רואים "פני חמה"[א], ליצירת שתילים חדשים, או להרכבה על עציו[ב], חוץ משתי גרופיות של עץ הזית - ענפי עץ הזית שנשארו לאחר המסיקה, והם אסורים מכיוון שבעל העץ ייעד אותם לגדילה מחדש. המקום שממנו מותר לקטום הוא מהקנים, ובעצי גפן מן ה"פקק" ומעלה - לדעת אחת הקשר התחתון שבענף[28], ולדעה אחרת הקשר העליון שבענף[29]. בעץ זית שיעור הקטימה הוא כביצה[ג]. בשאר האילנות, יש הסוברים, שמותר לקטום מהענפים הרכים והדקים[32], ויש הסוברים שמותר מ"חובו של אילן" - ממקום שיש בו ענפים רבים, באמצעו גובהו של העץ או הענפים שבצדדי העץ[33].

שימוש במעיינות

"מעין היוצא תחילה, מסתפקים ממנו בני העיר" - מעיין שנובע מחורשה פרטית, בני העיר רשאים להשתמש בו. חלק מהראשונים כתבו כי אף מעיין שנבע על ידי חפירתו של בעל הבית עצמו בכלל התקנה[34][25], עם זאת ישנם החולקים על כך[35]. המפרשים נחלקו גם במעיין שמימיו אינם יוצאים מחוץ לחורשה, ישנם הסוברים שגם במקרה זה המעיין נכלל בגדר התקנה[36], וישנם הסוברים שלא[34], ויש מהראשונים המחלקים כי רק בזמן שבו ראשי האדם מימלא להיכנס לחורשה על פי התקנות, מותר לו גם לשאוב מהמעיין הנובע בו[36]. במהות התקנה, כתבו האחרונים כי ישנם מן הראשונים הסוברים כי מהות התקנה היא שכוחו של היחיד נגרע, ומעיינו שייך לבני עירו, ולפיכך מעיין העובר בין שתי עיירות שייך לעיר ממנה נובע[37], ישנם הסוברים כי במעיין הולכים אחר מקום זרימתו, ולכן מעיין העובר בשתי העיירות שייך לעיר אליה הוא זורם[38][ד], וישנם הסוברים שבמעיין הולכים אחר מקום זרימתו, רק כשזה לתועלת הרבים, אולם כאשר המעיין עובר במקום פרטי, אין הציבור רשאים להיכנס לאותו מקום[40]. הצפנת פענח כתב כי למעשה, מעיקר הדין המעיין שייך לכל העולם, אולם יהושע תיקן שרק בני העיר רשאים להסתפק ממנו[41].

הדיג בכנרת

"שיהיה כל אדם מותר לצוד דגים מים טבריה, ואף על פי שהיתה כולה בחלקו של נפתלי" - היתר הדיג בכנרת, אף על פי שהיא הייתה בנחלתו של שבט נפתלי. יש מהראשונים והאחרונים שכתבו שהתקנה תקפה גם בשאר הימים שבארץ ישראל[42], ויש מהאחרונים שסברו שהיא תקפה אף בנהרות[43]. חלק מהאחרונים כתבו כי תקנת יהושע חלה רק על הכנרת, אולם השבטים לאחר מכן תקנו שהתקנה תקפה גם בשאר הימים[44]. המפרשים נחלקו באופן הציד המותר, ישנם הסוברים שמותר לצוד על ידי חכה בלבד[45][46] וישנם הסוברים שמותר אף על ידי רשתות[47], לגבי הבעלים, ישנם הסוברים שלהם מותר גם על ידי רשתות, אך אסור להם "לפרוס קלע" - לתקוע יתדות ולעשות גדרי קנים במים כדי לדוג[45] או להעמיד ספינה בים ולצוד דרכה אף בחכה[48], וישנם הסוברים שעל הבעלים אין הגבלות כלל[46][47]. יש מהאחרונים שכתבו שמהתקנה מותר לצוד ברשתות ולבעלים אף לפרוס קלע ולהעמיד ספינה, אולם לאחר מכן הגבילו השבטים זה לזה את ההיתר בחכה בלבד ולבעלים גם ברשתות[25].

עשיית צרכים בשדה

"נפנים לאחורי הגדר ואפילו בשדה מלאה כורכום, ונוטל צרור ומקנח" - שהיה מותר לכל אדם הנמצא בדרך, לעשות צרכיו מאחורי הגדר של השדה הסמוכה, ואפילו אם גודל בה גידול יקר, ולקחת אבן מן הגדר[ה] ולנגב בה[49] או לדעות אחרות לקחת מן השדה עצמה[ו][50].

הליכה במיצרי השדות

"מסתלקים לצידי הדרכים מפני יתדות הדרכים" - בחורף כשהדרך מלאה בטיט ושלוליות[24], מותר לאדם לעבור בצידי הדרכים, על אף שהיא עוברת בשדה הסמוכה. לדעת רש"י, מדובר בימות הקיץ, כאשר הקרקע שדרסו עליה בני אדם ועגלות מתייבשת בצורה בלתי אחידה, והופכת ל"יתדות" המקשות על ההליכה[51].

היזק הנטיעות לתועה בכרם

"התועה בין הכרמים מפסג ועולה מפסג ויורד" - מי שתעה בין הכרמים, מותר לו לעקור את ענפי הגפנים בדרכו החוצה. כמו כן, הרואה את חברו שתעה בכרמים מותר לעקור ענפים בכדי להוציאו. הראשונים נחלקו האם צריך לשלם על הנזק: לדעת הראב"ד חייב, ואילו לדעת הרשב"א תקנת יהושע כוללת גם פטור מתשלום[52]. להלכה, פסק הטור כדעת הראב"ד.

קבורת מת מצווה

"שיהיה מת-מצוה קונה מקומו" - מת מצווה שנמצא מוטל בדרך, הוקנה לו שטח של ארבע אמות ויש לקברו במקומו[ז] לדעת הרמב"ם, דין זה הוא רק כשנמצא מחוץ לתחום העיר, אבל בתוך התחום נקבר בבית הקברות[54]. חז"ל החילו תקנה זו גם על חללי מלחמה[55], משום שהלוחמים טרודים ואין להם אפשרות לקבורה נאותה[56]

הליכה בצידי הדרכים

בתלמוד נמנתה תקנה נוספת "מהלכים בשבילי הרשות עד שתרד רביעה שניה" - מותר לאדם ללכת "בשבילי הרשות" - שדות פרטיות[57] או לדעה אחרת שבילים פרטיים[58], עד ל"רביעה שנייה" - תחילת העונה השנייה של ירידת הגשמים, שהחל מאז ההליכה בשדה מזיקה לגידולים. בתלמוד הובאה דעתו של רב פפא שאמר שבבבל כבר החל משעת ירידת הטל נאסרה ההליכה ב"שבילי הרשות"[59]. האחרונים כתבו כי להלכה כל אדם יכול לשער בשדהו, את הזמן שממנו הליכה בשדה תזיק לגידולים, ואם אינו יודע לשער מותר ללכת בשדה עד לרביעה השנייה[60]. לאחת הדעות בתלמוד תקנה זו נתקנה על ידי שלמה המלך, ולא במסגרת התקנות שתיקן יהושע[59].

התקנות שמנו ר' יהודה ור' ישמעאל

לדעת רבי יהודה יהושע תיקן כי מותר לאדם לפנות את זבלו לרשות הרבים ולהשאיר שם עד שלושים יום. בתלמוד הובא כי רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה מנה עוד מספר תנאים: שיהיה מותר לכוורן לקצוץ ענף משדרה חברו, בכדי להציל את נחיל הדבורים שלו. אדם שסחב חבית יין ונתקע באדם הסוחב חבית דבש, ובעקבות כך נסדקה החבית דבש, על האדם הסוחב את חבית היין לשפוך את יינו בכדי להציל את הדבש של חברו. חמור טעון פשתן שנתקע בחמור טעון עצים, ובעקבות כך הוא מת, בעל העצים צריך לפרוק את עציו מן חמורו בכדי שבעל הפשתן יעמיס את הפשתן על גבי החמור.

המפרשים נחלקו לגבי תוקפם של התקנות שמנו ר' יהודה וישמעאל, ישנם הסוברים כי רק תנאו של ר' יהודה הוא להלכה[61], ישנם הסוברים ששניהם נפסקו[62], וישנם סוברים ששניהם נדחו מהלכה[63].

התקנה שמנה ר' יוחנן

רבי אבין הביא בשם רבי יוחנן תקנה נוספת, שלאדם מותר להביא ביכורים גם מן האילנות היונקים משדה חברו[64].

קישורים חיצוניים

הרחבות

  1. ^ לדעה אחת הכוונה היא לענפים הנסתרים והמוצלים בעץ, או לדעה אחרת מהענפים הגודלים מהשורש[27].
  2. ^ לחלק מהגאונים נראה שלדעתם ההיתר הוא רק ליצירת שתילים חדשים בלבד, ולחלקם אף נראה שרק בארץ ישראל[20]
  3. ^ יש שפירשו שהכוונה היא יש להשאיר שיעור של כביצה סמוך לגזע[30], יש שפירשו שמותר לקטום ענף בשיעור כזית[24], יש שפירשו שמותר לקחת שבט שיש לו שורש כביצה, ויש שפירשו שמותר לקחת שורש בלבד בשיעור כביצה[31].
  4. ^ לדברי הסוברים כך, נחלקו האחרונים האם לבעל החורשה יש זכות במים, ישנם הסוברים שכן וישנם שלא[39]
  5. ^ אף על פי שהדבר מפחית מן השמירה.
  6. ^ אף שבלקיחת האבן הוא עוקר מן הגידולים או גורם לריח רע בשדה.
  7. ^ ראו בדברי החזון אי"ש[53] שחז"ל הקנו למת את מקומו ולא רק התירו לקוברו שם.

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף פ עמוד ב
  2. ^ מלבי"ם ורש"י על הפסוק, וכן ברמב"ן על ספר שמות, פרק ט"ו, פסוק כ"ה
  3. ^ סמ"ע על חושן משפט, רע"ד, ב'.
  4. ^ דרישה ופרישה, על טור חושן משפט רע"ד ס"ק א'.
  5. ^ המאירי על הגמרא, ד"ה "בתנאי הראשון".
  6. ^ ים של שלמה על בבא קמא, פ"ז, סימן מ"א.
  7. ^ 7.0 7.1 תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף פא עמוד ב
  8. ^ רב אדא בר אהבה או רבה בשם רב אדא או רבה בר בר חנה בשם רב נחמן או רב.
  9. ^ רי"ף על תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף כט עמוד ב, ד"ה "איתמר וכו'" והרא"ש, בבא קמא, דף פ"ז, סימן י"ז.
  10. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר נזיקין, הלכות נזקי ממון, פרק ה', הלכה ה'
  11. ^ בית חדש, חושן משפט, רע"ד.
  12. ^ שיטה מקובצת ורשב"א ד"ה "מפסג", על בבא קמא, פ"א, ב'.
  13. ^ המאירי על בבא קמא, פ"א, ב', וארבעה טורים, חושן משפט, סימן רע"ד.
  14. ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף פב עמוד א.
  15. ^ מראה הפנים לתלמוד הירושלמי תלמוד ירושלמי, מסכת בבא קמא, פרק ה', הלכה א'
  16. ^ המהרש"א.
  17. ^ רש"י, מסכת בבא קמא, דף פא עמוד א, ד"ה דקה.
  18. ^ רבי יהונתן מלוניל על בבא קמא, פא, א', פסקי ריא"ז, בבא קמא, פ"ז, ה"ח, י"ב.
  19. ^ תשובת גאוניקה, באוצר הגאונים, בבא קמא, פ"א, א'.
  20. ^ 20.0 20.1 דעת הגאונים, הובא בשיטה מקובצת על בבא קמא, פא, א'.
  21. ^ המאירי ד"ה "השישי" והגהות היעב"ץ, על בבא קמא, פא, ב'.
  22. ^ רש"י ד"ה "ומלקטין", בבא קמא, פא, א'.
  23. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף פא עמוד א
  24. ^ 24.0 24.1 24.2 משנה תורה לרמב"ם, ספר נזיקין, הלכות נזקי ממון, פרק ה', הלכה ג'
  25. ^ 25.0 25.1 25.2 ים של שלמה, בבא קמא, פ"ז, סימן מ'.
  26. ^ ארבעה טורים, חושן משפט, רע"ד.
  27. ^ המאירי על בבא קמא, פ"א, ב'.
  28. ^ רש"י "מן הפקק", על תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כה עמוד ב
  29. ^ תוספות ד"ה "בקנים", בבא קמא, פ"א, א'.
  30. ^ רש"י ד"ה "בזית", בבא קמא, פ"א, דעת הגאונים, הובא בשיטה מקובצת על בבא קמא, פא, א'.
  31. ^ ר' ברוך הספרדי, בבא קמא, פ"א, א'.
  32. ^ רש"י ד"ה "מאיבו" ו"לא מחודו" בבבא קמא, פ"א, א', והרא"ש, בבא קמא, פ"ז, סימן ט"ז.
  33. ^ דעת הגאונים, הובא בשיטה מקובצת על בבא קמא, פא, א', ורש"י ד"ה "לא מחודו" בבא קמא, פ"א, א'.
  34. ^ 34.0 34.1 תוספות ור"י מפאריש ד"ה "לא צריכא" ו, תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף מז עמוד א.
  35. ^ תוספות ורשב"א ד"ה "ומעין", בבא קמא, פ"א, א'.
  36. ^ 36.0 36.1 רבי מאיר מסרקסטה הובא ב"שיטה מקובצת" על בבא קמא, פא, א'.
  37. ^ העמ"ש שאילתא, קמ"ז, אות ג', בדברי רש"י ותוספות.
  38. ^ העמ"ש שאילתא, קמ"ז, אות ג', בדברי הרמב"ם.
  39. ^ ים של שלמה, בבא קמא, פ"ז, סימן מ'.
  40. ^ העמ"ש שאילתא, קמ"ז, אות ג', בדברי רבי מאיר מסרקסטה.
  41. ^ צפנת פענח, בבא קמא, חלק ב', עמ' מ"א.
  42. ^ ארבעה טורים, חושן משפט, רע"ד.
  43. ^ ערוגות הבושם, על הטור, חושן משפט, רע"ד, ב'.
  44. ^ המהרש"א ד"ה "ומחכין" על בבא קמא, פ"א, ב'.
  45. ^ 45.0 45.1 תוספות, מסכת בבא קמא, דף פא עמוד ב, ד"ה ומחכין; ארבעה טורים, חושן משפט, סימן רע"ד.
  46. ^ 46.0 46.1 רבי אברהם גליפאפה ,ידי אליהו, תיקון קכ"ד, ב הרמב"ם.
  47. ^ 47.0 47.1 דעת הגאונים, הובא בשיטה מקובצת והמאירי על בבא קמא, פ"א, ב'.
  48. ^ תוספות רי"ד, בבא קמא, פ"א, ב'.
  49. ^ רש"י ד"ה "לאחורי", דעת הגאונים, הובא בשיטה מקובצת והמאירי על בבא קמא, פא, ב'.
  50. ^ דעת הגאונים, הובא בשיטה מקובצת על בבא קמא, פא, ב', משנה תורה לרמב"ם, ספר נזיקין, הלכות נזקי ממון, פרק ה', הלכה ג', טור, חושן משפט, רע"ד.
  51. ^ רש"י, מסכת בבא קמא, דף פא עמוד ב, ד"ה יתדות, וכן בשיטה מקובצת שם בשם גאון.
  52. ^ שתי הדעות הובאו בשיטה מקובצת בבא קמא פ"א עמוד ב'.
  53. ^ נזיקין, סימן י"ח סעיף י"ד.
  54. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ו', הלכה י"ב.
  55. ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף יז עמוד ב.
  56. ^ הרדב"ז, על משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ו', הלכה י"ב.
  57. ^ דעת הגאונים, הובא בשיטה מקובצת, ר' ברוך הספרדי ורש"י על על בבא קמא, פ"א, ב'.
  58. ^ הערוך, ערך "שביל".
  59. ^ 59.0 59.1 תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף פא עמוד ב
  60. ^ ים של שלמה, בבא קמא, פ"ז, סימן מ"ב.
  61. ^ כסף משנה על הרמב"ם, נזקי ממון, פרק ה', הלכה ג'.
  62. ^ הרא"ש על בבא קמא, פ"ז, סימן י"ח.
  63. ^ דעת הגאונים, הובא בשיטה מקובצת על בבא קמא, פ"א, ב'.
  64. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף פב עמוד א